לקראת איטליה - גרמניה

מחכים לנגיעה

כששוויינשטייגר כשיר גרמניה מסוגלת לגעת בשלמות, טאץ' גאוני אחד נוסף של פירלו יכול לעשות את ההבדל עבור איטליה

שלומי ברזל
שליח "ספורט הארץ" ליורו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

1. על פניו זה אמור להיות די פשוט. כי יותר מכל נבחרת אחרת ביורו 2012, אפילו מספרד, גרמניה היא זאת שנמצאת מרחק נגיעה משלמות. כבר הרבה שנים ויותר מדי טורנירים לא נראתה נבחרת מאוזנת כל כך, כזאת שכל חלק שלה בנפרד מציג שחקנים אידאלים והמערך כולו חף מחולשות. נבחרות כדורגל, יותר מקבוצות שמסוגלות לבצע רכש נקודתי, פועלות לרוב על פי חוק הפיצוי. חיים עם פגמים ומקווים שהיתרונות יחפו עליהם. זאת הנחמה היחידה שמאמנים במסגרות הלאומיות מקווים למצוא בעזרתה מרגוע לנפש. זאת גם נקודת התורפה שהיריב שלך יחפש לתקוף.

הביטו לרגע במערך הגרמני ותבינו מדוע נבחר כאן השימוש המחייב במלים "מרחק נגיעה משלמות". זה הרי לא באמת משנה אם בחוד תמצאו שוב את קלוזה ורויס במקום את גומז ופודולסקי. או אם לאם יהיה באגף שמאל ולא בימין. אפילו החשש הקטנטן מחוסר הניסיון ברמות הללו של הבלם הומלס חלף עבר לו, ואתמול פלירטטו כאן כמה עיתונאים גרמנים עם האפשרות לעסוק שוב, בזהירות הראויה, בפנטזיה שקם יורש - חדש, אלא מה - לקייזר. הטקסטים מוכנים להישלח מיד לאחר ההנפה.

שוויינשטייגר. כשירותו קריטית לשלמות המשחק של גרמניהצילום: אי–פי
ממסי עד לונה צ'מטאיי

בקרו באזור המיוחד של"ספורט הארץ" לכבוד יורו 2012

חלק מאותם עיתונאים גרמנים הסכים אתמול כי היתה הגזמה מצדם בביקורת המוקדמת על הבחירה של יואכים לב לפתוח ברבע הגמר נגד יוון עם גומז, מולר ופודולסקי על הספסל. זה נראה בדיוק אותו הדבר, הם הודו. גרמניה הניעה כדור, יצרה מצבי הבקעה רבים ובסופו של דבר כבשה ארבע פעמים. החשש שהביעו ערב חצי הגמר בוורשה הוא מההערכה המפוכחת שאיטליה חזקה בהרבה מיוון וייתכן שהימור כזה יעלה הערב ביוקר.

זאת תכונה אנושית נפלאה ומביכה באותה מידה להודות בטעות (ביקורת מוגזמת), ועדיין להתעקש לשמר אותה רלוונטית למקרה שפירלו ושות' ידהימו. לב לקח קשה מדי את ההדלפה על השינוי בהרכב נגד יוון. הוא דיבר במושגים של בגידה, ביקש לאתר את החפרפרת, ביצע בעצמו כמה פעולות בילוש כפי שהסבירו קולגות גרמנים והחליט לשמור את הקלפים קרוב לחזה. ועדיין, אני מתקשה למצוא בסיפור הזה היבט מקצועי דרמטי. לב, להערכתי, יודע שהציוותים השונים שלו הם אינם יותר מניואנסים. הוא בנה מכונה מדהימה, מאוחדת ואפקטיבית מאין כמותה. ההבדל בין קלוזה לגומז הוא בין שחקן שמבקיע ברגל שמאל לאחד שמבקיע בימין, זה הכל. כך גם בין רויס לפודולסקי. לב רק רוצה להעביר מסר שהדלפות הן דבר רע מבחינתו.

הדרמה הגדולה באמת היא סביב כשירותו של שוויינשטייגר, השחקן היחיד בנבחרת הזאת שאין לו מחליף. לא מפני שהאחרים רעים, אלא בגלל שהוא טוב כל כך ובגלל שהנבחרת ומשחקה נבנו סביב יכולותיו. לכן גרמניה קרובה לשלמות ועדיין אינה מושלמת. הפיסיות האיטלקית תציב הערב אתגר גדול לקרסול הרגיש של שוויינשטייגר. לא רק בתיקולים קשוחים, אלא גם באינטנסיביות שתידרש מהקשר הגרמני. צ'זארה פראנדלי, מאמן האזורי, מספיק חכם כדי להריח את זה.

אימון נבחרת גרמניה לקראת חצי הגמר. נמצאת נגיעה משלמותצילום: רויטרס

יש עוד בעיה אחת ממש קטנה, כל כך לא גרמנית כמעט, אבל שווה להזכירה. נבחרת גרמניה (ובמידה פחותה גם הכדורגל הגרמני) כבר לא יכולה להתעלם מהעובדה שהכותרת "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת" נתפשת כיום על ידי עורכים צעירים כמבריקה וחדשנית. זה מה שעושות 16 שנים ללא תואר, ועם הפסדים בחצאי גמר ובגמר. קור הרוח שיוחס לנבחרת הזאת אינו מובטח עוד, וקשה להאמין שהאטרקטיביות תמשיך לנחם מישהו באימפריה. הקוף על הגב הגרמני והקול שמהדהד בראש, הם משהו שאיטלקים בעלי סבלנות ומשמעת טקטית יוכלו לנצל.

2. על פניו, זה פשוט עוד יותר מהמקרה הקודם. פירלו, הוא ולא אחר. הגאון האיטלקי, אולי הפליימייקר האחרון יחד עם צ'אבי הספרדי, הוא הברומטר של האזורי. השחקן שמצליח לתת לאיטליה את מה שהרג וכיער אותה כל כך הרבה פעמים - המעבר מהגנה להתקפה. ובנבחרת הנוכחית של פראנדלי, שנהנית מהגנה איכותית ומהתקפה נפיצה, פירלו מבטיח את אותה זרימה.

הגרמנים לא ישמרו אותו אישית, כי הדבר סותר את תפישת הכדורגל של לב, וזה אומר שקיימת אפשרות שהמשחק הגדול של פירלו נגד אנגליה היה רק הקדימון. אלא אם הוא היה גדול מדי. בדקות, כן. לפירלו יש לב עצום, זה בטוח, השאלה הגדולה היא מה נשאר לו בריאות וברגליים אחרי 120 דקות. אתמול אפילו הצחקתי עיתונאי איטלקי כאשר אמרתי לו בבדיחות הדעת שיבדוק אם פירלו בעט את הפנדל שלו נגד הארט בהקפצה אלוהית רק כי כבר לא היה לו כוח.

איטליה השתפרה כנבחרת ממשחק למשחק, בדיוק באותו קצב התקדמות של פירלו. ברגעים שהוא עובד, איטליה מציגה כדורגל מפתיע ביחס לציפיות המוקדמות ממנה. וממנו. ברגעים שהוא מחפש אוויר, איטליה נחנקת. הקצב הגרמני יהיה מהיר פי כמה מהאטיות המביכה של האנגלים, הרצון של לב וחניכיו לעקוץ לא יזכיר במאום את תורת ההישרדות של הודג'סון. זה עלול החל בדקה ה-50 לערך להפוך את פירלו לראשונה מבחינת האיטלקים לקללה ולא לברכה. מול קישור שכולל את שוויינשטייגר, חדירה ואוזיל, נגד נבחרת שתוקפת עם שמונה שחקנים ובקצב מטורף, אתה עלול להסתכן אם תשאיר בהרכב ליותר מדי זמן אומן כדורגל שמתקשה במלאכת הבלימה והנשימה.

פירלו (משמאל). המשחק של איטליה יקום ויפול על העייפות שלוצילום: אי–פי

דעיכה אפשרית של פירלו היא קטסטרופה אמיתית עבור האיטלקים, כי היא תייצר מהר מאוד תסכול גדול בחוד שמאויש גם כך בשחקנים בעלי מנטליות מפחידה. אם קסאנו ובאלוטלי לא מקבלים כדורים בזמן - כדורי רגל, כן, לפחות נדמה לי שלזה התכוונתי - הם ממהרים להסתבך בשטויות. פראנדלי חייב להיות ערני הערב ולזהות מתי בדיוק הופך פירלו מיתרון לחיסרון.

לאיטלקים כדאי למשוך זמן ולשמור על משחק צמוד, כי כאן היתרון היחיד שלהם על הגרמנים - ברמה המנטלית. איטליה כבר עשתה מעל ומעבר. נכון, היא רעבה, התיאבון נפתח לה, אבל היא מציאותית. חצי גמר בסיטואציה הנוכחית הוא פנטזיה. היא האנדרדוג המושלם, לא רק הערב, אלא כבר משלב הבתים. חובת ההוכחה על גרמניה, וזה מייצר המון לחץ. אם איטליה תכפה קצב אטי, לא תיקלע לפיגור מוקדם ותתקוף עם מספיק כלים כדי להבטיח שהגרמנים ישאירו לא מעט שחקנים בהגנה (וכך תיפגם גם היכולת שלהם לתקוף), היא תוכל לגרור את הגרמנים למשחק בו הספק יילך ויגבר. בעבר הגרמנים היו אוכלים ושותים סיטואציות מעין אלה לארוחת בוקר. לאחרונה הם נחנקים.

3. גרמניה, אלא מה.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ