שי נמרודי
שי נמרודי

אז יורו ללא הפתעות, טוב או רע לכדורגל? חובבי האנדרדוג בטח לא אוהבים זאת, אבל מי שרוצה לראות את השחקנים הטובים ביותר, ברגעים החשובים ביותר, על הבמה המרכזית ביותר – מקבל מנה גדושה כזו ביורו 2012.

כשמסתכלים לאחור, על הטורנירים בשני העשורים האחרונים, מגלים שהגעתן לחצי הגמר של ארבע נבחרות ענק היא די נדירה. אם נוציא לרגע מהתמונה את חצי גמר מונדיאל 2006 (איטליה, גרמניה, צרפת ופורטוגל) ואת שלב זה ביורו 2000 (צרפת, פורטוגל, איטליה והולנד) – נגלה שמאז יורו 1992, השתחלה לכל אירוע גדול לפחות נבחרת אחת מפתיעה ובלתי צפויה, אורחת מזדמנת בסעודה היוקרתית בעולם.

ב-92' היתה זו דנמרק של שמייכל, שהגיעה משום מקום ואף זכתה בגביע, ובמונדיאל 94' בולגריה המדהימה של סטויצ'קוב ולצ'קוב, ששלחה את גרמניה הביתה לפני שנכנעה לאיטליה בחצי הגמר. ביורו 96' הגיעה צ'כיה המפתיעה עד הגמר, שם נעצרה בידי שער הזהב של בירהוף הגרמני. שנתיים מאוחר יותר, בצרפת, הגיעה קרואטיה, אז מדינה צעירה ונטולת מסורת משלה, עד לחצי גמר המונדיאל, והפסידה למארחת.

הספרדים חוגגים גמר. שוב הם?צילום: רויטרס

במונדיאל השערורייתי ב-2002, נעזרה המארחת דרום קוריאה בשיפוט כדי להגיע לחצי הגמר, כשגם טורקיה משתתפת באירוע באופן נדיר. שם הסתיימה דרכן. ביורו 2004 הגיעו יוון וצ'כיה אל ארבע האחרונות, כשהנבחרת של אוטו רהאגל ממשיכה עד הסוף. ביורו 2008 מצאנו שוב את טורקיה מתדפקת על דלתות הגמר, כשבחצי הגמר השני מופיעה רוסיה, מחזה נדיר מאז פירוק ברית המועצות. לפני שנתיים, במונדיאל בדרום אפריקה, היתה זו אורוגוואי שבמפתיע שבה לשלב זה אחרי יותר מ-40 שנה.

והנה, ביורו 2012, באופן די נדיר, מתייצבות להן בחצי הגמר ארבע אימפריות עמוסות מסורת, ככל הנראה גם ארבע הנבחרות הטובות באירופה כרגע. פרט לפורטוגל נטולת התארים, חברו יחד שלוש האחרות - ספרד, גרמניה ואיטליה - לשש זכיות מתוך 13 אליפויות אירופה ולשבעה גביעי עולם. אפילו הדחתה של הולנד ועליית יוון לרבע הגמר לא ייזכרו כסנסציה סטייל דנמרק 92'.

הזכייה של יוון ב-2004. מתגעגעים לנבחרות מסוגה?צילום: רויטרס

אז למה זה קרה דווקא עכשיו?

1. הכוכבים הגדולים הגיעו לשיא בזמן הנכון. כבר ראינו מקרים בהם כוכבי העל הגיעו לטורניר גדול ופשוט קרסו תחת הלחץ ועומס הציפיות, למשל רונאלדיניו בגרמניה 2006 או מסי בדרום אפריקה 2010. שחקני העל מגיעים בדרך כלל מהנבחרות הטובות בעולם, וכשהם קורסים, נבחרתם נופלת איתם.

ביורו הזה נראה כריסטיאנו רונאלדו חד מתמיד (שכחנו את שני המשחקים הראשונים), כאשר לנגד עיניו עמד הרצון להוכיח את גדולתו. כוכבי ספרד הגיעו ממוקדים ונחושים על מנת לעשות היסטוריה ולזכות בשלושה טורנירים גדולים ברציפות, כשהרעב ניכר במיוחד בקרב שחקני ברצלונה שלא זכו העונה בתארים משמעותיים. בגרמניה נראים מריו גומז, תומאס מולר ושאר החברים מבאיירן בשיאם, כאילו מבקשים פיצוי על ההפסד בגמר הצ'מפיונס. אצל האיטלקים נושבות רוחות חדשות בזכות העדנה שחווה יובנטוס, בראשות פירלו ובופון.

מה עדיף - יורו עם הפתעות או החזקות בגמר? דברו על זה בדף הפייסבוק שלנו 

2. הנבחרות שהגיעו לחצי הגמר מעסיקות את המאמנים הטובים בעולם. כל אחת מהן מחויבת לשיטה, נשלטת טוטאלית על ידי המאמן ומעניקה לו כבוד מלכים. היחידה שמעט חריגה היא פורטוגל, אבל אין לזלזל בחשיבות של פאולו בנטו לעומת קודמו, קרלוס קירוש. דל בוסקה מנחיל את שיטת המשחק רוויית הביקורות, לב הפך את גרמניה למלהיבה בעולם ופראנדלי יצר באיטליה יחידה מגובשת ולוחמת. בדיוק ההפך מהנבחרות שהובכו כאן – כמו צרפת המסוכסכת והולנד המתוסבכת.

3. הצוות המסייע מציג רמה גבוהה ביותר. אצל שלוש מארבע הנבחרות בחצי הגמר, מבוסס ההרכב על שחקנים מקבוצה אחת או שתיים, מה שהופך ליעיל יותר את שיתוף הפעולה ואת תרומתו של הצוות המסייע לכוכבים. בספרד אלה שחקני בארסה וריאל, שמכירים היטב זה את זה ומהווים בסיס איתן לנבחרת מזה שנים, כאשר צ'אבי אלונסו, ג'ורדי אלבה וסרחיו בוסקטס נחשבים לכוכבים בעצמם.

בגרמניה, רוב ההרכב מגיע מבאיירן מינכן, והתוספת של שחקנים כמו פודולסקי, הומלס, אוזיל וחדירה אקוטית במיוחד. באיטליה פותחים חמישה-שישה שחקני יובה, אותם משדרגים דה רוסי, באלוטלי וקאסאנו. באותה נשימה, לא מומלץ להפחית בחשיבותם של מוטיניו, נאני ומיירלש בפורטוגל, בלעדיהם כלל לא בטוח שרונאלדו היה מגיע לחצי הגמר. בדיוק ההפך מהולנד ששחקניה מפוזרים בתפוצות, או אנגליה. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ