שלומי ברזל
שליח "ספורט הארץ" ליורו
שלומי ברזל
שליח "ספורט הארץ" ליורו

1. רשמתי לעצמי שאני חייב לקרוא יותר על צ'זארה פראנדלי, מאמן איטליה. כנראה החמצתי/החמצנו משהו בדרך. אימן את פיורנטינה והביא אותה לליגת האלופות, איבד את אשתו לאחר שחלתה בסרטן ונחשב לאדם מאמין. מאוד, כנראה. בעיקר בכדורגל האיטלקי. 

זה שלא משנה איזו צרה תיפול עליו, או איזו שערורייה תורנית תלווה אותו לטורניר חשוב, תמיד יצליח להתעלות ולהוכיח פעם נוספת עד כמה הכדורגל מושרש אצל האיטלקים, עד כמה היסודות הטקטיים שלהם יציבים ואינם גחמה או טרנד חולף. אם ככה נראית נבחרת של האזורי שמייצגת חילופי דורות - בופון המדהים בקצה אחד, בן 34, באלוטלי בן ה-21 בקצה האחר - מפחיד לחשוב לאן הם יגיעו עם נבחרת בשלה.

אף אחד לא נתן לאיטלקים סיכוי לקראת גרמניה, כולל כותב שורות אלה (במדיום מודפס, תהיו רגועים, משתמשים הרבה פחות בביטוי השקרי "כמו שאמרנו לכם"). זה לא שההתקדמות של איטליה ממשחק למשחק נעלמה מעיניי, אלא שהיה נדמה כי הם קרובים לקצה גבול היכולת. ודאי נגד גרמניה הסוחפת, הצעירה, היצירתית. איטליה שידרה בעיקר סולידיות ויציבות, אם כי היה ברור שהיא מחזיקה כמה תותחים נפיצים במיוחד.

אף אחד לא נתן להם סיכוי מול גרמניה, אבל האיטלקים כבר מחכים לספרד בגמרצילום: רויטרס

כנסו לאזור המיוחד של"ספורט הארץ" לכבוד יורו 2012

את מרבית הכותרות לקח עד כה הגאון פירלו, זה שבדקה החמישית אתמול מנע יתרון גרמני בטוח עם הצלה מהקו ו-15 דקות אחר כך בנה בגאונות את השער הראשון של נבחרתו. עסקינן הפעם בעיקר בשניים אחרים, קסאנו ובאלוטלי. מקרי ראש, אנחנו אוהבים לכתוב  ולנפק מין משחק מלים כזה. הם תלויים באספקת הכדורים, כתבתי לאחרונה, בשילוב של רמיזה לתלות שלהם בקישור ובהתקפים מוזרים שנקשרו בשמם יותר מדי פעמים.

ובכן, אם נחזור לרגע לאיש המאמין פראנדלי, הוא הלך אתם עד הסוף. וכבר עכשיו, לא משנה מה יקרה בגמר, קיבל תמורה מלאה. איטליה אינה משופעת בחלוצים בימים אלה, ועדיין הבחירה של פראנדלי אינה מובנת מאליה. באלוטלי הצליח להטריף מאמן איטלקי אחר, רוברטו מנצ'יני, שכבר הודיע שהוא מרים ידיים בנוגע לחלוץ, לפני שכניסתו כמחליף במחזור הסיום עזרה להביא למנצ'סטר סיטי אליפות היסטורית. אחרי יורו 2012, אולי יהיה צנוע מספיק כדי להרים טלפון לפראנדלי. אולי ביחד יבינו איך עושים זאת נכון כל הזמן. 

הסיפור הגדול, והשחקן הטוב ביותר במחצית הראשונה והמכריעה, הוא אנטוניו קסאנו. לפני קצת יותר מחצי שנה עבר ניתוח לב לאחר שהתגלה מום כלשהו. חבר טוב, שלמזלנו אינו קרדיולוג בהכשרתו, אמר ששמו לו מין קפיץ או משהו כזה. אז אם קרדיולוגים מוסמכים לא אמרו נואש, תשכחו מהאפשרות שפראנדלי יוותר. תמיד היה ברור שקסאנו הוא כישרון אדיר, ולאורך שנים הבעיה שאובחנה אצלו היתה קשורה דווקא לראש.

פראנדלי התעקש להשאיר את עניין הלב לרופאים והחליט שבראש הוא מסוגל לטפל לבד. לפני שלושה חודשים לערך חזר קסאנו למגרשים, ופתר לפראנדלי את כל הלבטים. אם בכלל היו לו כאלה. את מה שעשה לבואטנג, הומלס ושאר הקורבנות בהגנה הגרמנית ילמדו בבתי ספר לכדורגל עוד שנים. המון חוכמה, המון נחישות ויותר מכל לב ענק. כזה שהקפיץ את איטליה לגמר היורו. 

באלוטלי וקסאנו חוגגים אתמול. ההימור של פראנדלי על שני החלוצים השתלםצילום: אי–פי

2. זה בסדר לתפוס יום רע, באמת. אנושי לגמרי. נכון גם שאינך יכול לחזות מתי הוא יגיע, האם בשלב הבתים כשעדיין ניתן לתקן או דווקא בשלבי הנוק-אאוט. ועדיין, הנטייה הגרמנית להיחנק בשלבים מכריעים היא משהו שמפריך כל מיתוס לגביהם. מה שראיתם אתמול לא נבע מזחיחות וגם לא היה איזו סטטיסטיקה שהמומחים טוענים כי היא נוטה להתיישר. זאת היתה בראש ובראשונה קריסה מנטלית. לגרמנים נדרשו 45 דקות כדי לצאת ממנה, אבל זה היה מאוחר מדי.

כבר שלושה טורנירים מוביל יואכים לב את הנבחרת הגרמנית. התקופה הזאת מתאפיינת בכדורגל נהדר, שמעלה חיוך וגורם לך להעדיף את גרמניה למרות עבר לא פשוט, ובאפס הישגים. אלא אם מישהו חושב שהמטרה הגדולה ביותר שהוצבה בפני לב היא להתחבב על כולם. בזה הוא אלוף. 

נבחרת גרמניה תמיד היתה העמוד שהולך לפני המחנה. כאשר קטפה תארים בסיטואציות בלתי אפשריות, הדבר חלחל גם לרמת הקבוצות. עתה, כשהנבחרת היא סמל לחוסר יכולת לממש, הפסדים בגמר ליגת האלופות אחרי הובלה הם דבר כמעט טריוויאלי. "יוגי" נתן לא מעט לכדורגל הגרמני, אבל לקח ממנו את הדבר הכי טבעי לו. ווינריות ולב, הוכח אתמול, עובדים הרבה יותר טוב באיטלקית.  

לב מתוסכל אתמול בוורשה. נתן לא מעט לכדורגל הגרמני, אבל לקח ממנו את הלב והווינריותצילום: רויטרס
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ