בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין כמו בבית? אין כמו הטריקולור בצרפת

ההיסטוריה לא נוטה ליישר קו עם משקל היתר שניתן לאירוח טורניר גדול, אבל כשזה מגיע למארחת היורו הנוכחי, העובדות מדברות בעד עצמן. חצי הגמר מול גרמניה (22:00, ערוץ 10), מדיחת מארחות סדרתית בטורנירי גמר, כבר יהווה מבחן ביתיות אולטימטיבי עבור הנבחרת של דידייה דשאן

תגובות
פול פוגבה חוגג עם האוהדים
FRANCK FIFE/אי־אף־פי

מקובל לחשוב על ביתיות כגורם משפיע בספורט. ודאי שבכדורגל, ועל אחת כמה וכמה כשמדינה מארחת טורניר גדול. הסטטיסטיקה דווקא מוכיחה שניתן משקל יתר לביתיות בטורנירים כמו יורו או מונדיאל, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל. בכדורגל יש מארחת, יש מארחת שהיא אימפריה ויש את צרפת. מאז הפך היורו לטורניר של ממש ב־1980, ולא שוחק בשיטת פיינל־פור אצל אחת העולות, זכתה בו המארחת פעם אחת. לא איטליה, גרמניה, אנגליה או פורטוגל — רק צרפת ב־1984. גם גביע העולם הונף ב־38 השנים האחרונות רק פעם בודדת על ידי נבחרת ביתית, וזו לא...

רוצים לקבל כל טור וכתבה של עוזי דן ישירות למייל, מיד עם פרסומם? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#