ניר צדוק

שריקת הסיום שיחררה כמו מקפיץ את שחקני הספסל של נבחרת ישראל; מעדן בן בסט, שעוד לא הספיק לנגב את הזיעה ועד לדני עמוס שלא עשה דבר כל אחר הצהריים, עטפו כולם את אלי גוטמן בשמיכה של אהבה. הוא לא הובך מהמחווה, ייתכן אף שצפה אותה מראש, כדרכם של מנצחים המתענגים על תהילתם. זו הייתה תמונת ניצחון מפוארת, לו רק היה שם ניצחון. חיוכו המר, שעלה לו במאמץ, הסגיר את התפנית האכזרית שקיבלה העלילה רגעים בודדים קודם לכן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ