"כל המדינה היתה משותקת": הישראלים העריצו את נבחרת ישראל, שנאו אותה - וכך התאהבו מחדש

נדמה שכל כך הרבה עניין בנבחרת ישראל לא נרשם מאז ה-0-5 המפורסם, להוציא משחק שכלל לא התקיים. הסיכוי להישג משמעותי הערב בסקוטלנד (21:45) הוא הסיבה העיקרית לכך, אבל לא היחידה

אור בוקר
אור בוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אור בוקר
אור בוקר

אף אוהד לא ישכח את התורים העצומים שהשתרכו בכניסות לכל השערים באיצטדיון רמת גן, ללא יוצא מן הכלל - אפילו לשער 18 שכמעט מתנגש בקניון איילון - ב-6 ביוני 1999. 50 אלף בני מזל שהשיגו כרטיס יצרו ביציעים תפאורה בלתי נשכחת, בזמן שמדינה שלמה עצרה את נשימתה מול הטלוויזיה. 19 שנים וחצי אחרי, נשמע כמעט מופרך לחשוב שמשחק של נבחרת ישראל הפך ליום חג לאומי. בדיעבד,הניצחון ההוא 0-5 מול אוסטריה - שמקוטלג עד היום כאחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של הנבחרת - היווה מקפצה לחגיגות גדולות אפילו יותר, שנבלמו רק בפלייאוף על כרטיס העלייה ליורו 2000. שערי העיתונים ומהדורות החדשות חגגו, חולצות משחק של ברקוביץ' ורביבו נמכרו כמו לחמניות טריות ובכל בית ידעו לשחזר את המהלכים והדקות בהן הובקעו השערים. "כל העיניים במדינה היו נשואות למשחק הזה", נזכר נג'ואן גרייב, כובש השער החמישי בחגיגה, "כולם אמרו לנו שזה משחק שילווה אותנו כל החיים, ובאמת עד היום מדברים עליו". "אין ספק שהאווירה היום היא אחרת ואין מה להשוות לטירוף שהיה אז", מוסיף האווירון אלון מזרחי, שהתכבד בשער הרביעי מול אוסטריה, "כל המדינה היתה משותקת, וזה המשחק הכי גדול של הנבחרת בכל הזמנים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ