בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיבת החמש

תיבת החמש מחזור 4: עוד יום בהיסטוריה של שטראובר

ערן לוי היה צריך להיוולד עשרים שנה קודם, אחמד סבע שמר על הרקורד ולירן שטראובר תמיד היה שם כשזה קרה. 5 הערות על מחזור 4 בליגת העל

4תגובות

1. הניצחון של מכבי ת"א על סכנין אחרי התבוסה באיסטנבול הוכיח הרבה אופי אצל הבחורים הצעירים מקרית שלום. אבל בדיקה קצרה מגלה שהקשר בין התבוסות שמכבי חוטפת באירופה (וכאלה לא חסר) לא משפיעות כהוא זה על המשחק העוקב בליגה. ב-2001 חטפה מכבי בראש מרודה ההולנדית הבינונית 4:1, מה שלא הפריע לה שבוע אחר כך להתפוצץ עם 0:4 בקופסא על נתניה.

שנה מאוחר יותר ומכבי פוגשת את בואבישטה הפורטוגלית בסיבוב השני של גביע אופ"א דאז. הצהובים הדהימו וניצחו במשחק הראשון בבלומפילד 0:1 אבל חטפו בשני 4:1. ארבעה ימים אחרי התבוסה, התארחה מכבי אצל ראשון לציון ויצאה משם עם 3 הנקודות אחרי 0:1 קטן. התבוסה הכואבת ביותר של מכבי באירופה היתה במינכן בליגת האלופות מול באיירן ב-2005. מכבי יצאה משם עם 5:1 שהבהיר שהניצחון הדחוק של הבווארים מפנדל באצטדיון רמת גן לא שיקף את פערי הרמות. משבר? לא אצל הצהובים שקיבלו דרבי שלושה ימים אחרי, ויצאו ממנו עם 0:1 מתוק. סכנין היוותה עוד פרק ביכולת של המועדון להתאושש מהר.

אי-פי

2. מאמן של ניצחונות. צריך להיות גאון ולא פחות מזה, אמיץ, כדי להוציא כותרת מריאיון עם דרור קשטן. לא משנה מה השאלה שהמאמן יישאל, הוא עדיין יתעקש לסכם את המשחק בדרכו שלו: באיטיות, ביובש ובחד צדדיות שלא תבייש עיתונות במדינת עולם שלישי. הקבוצה של קשטן תמיד הייתה "ראויה לניצחון", "צריכה היתה לכבוש יותר", "בשליטה בכל מקום במגרש אבל ספגנו שערים לא מחויבי המציאות" וכו'. לזה כבר התרגלנו, אבל עושה רושם שהשנה קשטן השתפר, הוא פשוט החליט לא להתראיין אחרי משחקים פחות טובים. אפילו במשחק הניצחון נגד בית"ר בבלומפילד.

אבל אחרי משחק הניצחון על הפועל עכו בתחילת השבוע, קשטן דווקא שמח להתראיין. ושוב, הקבוצה שלו לא נתנה משחק גדול, אבל הפעם המאמן הנרגן רצה שיזכרו שהוא ניצח בעכו, מה שבחור סימפטי שאת שמו אוהדי הפועל צועקים עם סיום המשחקים בשבועות האחרונים – לא הצליח לעשות במשך שנתיים. עכשיו קשטן צריך רק להתעלות על הכדורגל של הפועל ת"א וגוטמן, לעלות שלב אחד גבוה יותר ממה שהגיעה הקבוצה בליגה האירופית ולקחת דאבל בלי קיזוז. אז אולי נקבל מקשטן ריאיון שבאמת שווה כותרת.

שרון בוקוב

3. ערן לוי יזכה היום (שלישי) להזדמנות המי יודע כמה להציל את הקריירה שלו, הספק יפה לילד בן 26. ניצן שירזי מאמן הפועל חיפה החליט ליישר את ההדורים עם השחקן רק בגלל שהבין שלא יגיע מחליף ראוי לעמדה בה לוי משחק. מה כבר לא אמרו על לוי; שהוא עצלן, שמן, לא מנהל אורח חיים ספורטיבי, בליין ואחד שלא יודע לרוץ. אבל את הכישרון שיש לו ברגליים שחקנים בעלי יכולת למידה והשקעה, אך חסרי כישרון מיוחד כמו טל בנין, ניר קלינגר וטל בן חיים (הבלם) היו מוכנים להרוג בשבילו.

שרון בוקוב

לערן לוי ולכדור יש מערכת יחסים של אהבה שנאה; הכדור אוהב אותו ונענה לכל מה שהרגל שלו מבקשת, אבל הוא פשוט שונא לרוץ כדי להגיע אליו. בחמש השנים האחרונות לוי משחק כמו שאיציק זוהר שיחק בשנתיים האחרונות שלו בקריירה בנתניה; מסתובב איפשהו בין רחבת היריב לעיגול האמצע, עושה תנועות של מתעניין כשהקבוצה צריכה להגן ודופק ספרינט כשיש בעיטה חופשית. לוי חכם, הוא יודע תמיד להשאיר כמות מדויקת של אוויר אחרי הספרינט כזו שתספיק לו לריצה לקהל אחרי שיכבוש מהמצב הנייח. אם לוי היה נולד עשרים שנה קודם היינו מחנכים דורות של שחקנים על סיפורי הבעיטה האימתנית שהרעידה קורות ומשקופים בימק״א ובמכתש. אבל לרוע מזלו הוא צריך לשחק בעשור שהכדורגל הישראלי התחיל קצת לרוץ, וגם לוי רץ, בין קבוצה לקבוצה: לא פחות משמונה קבוצות בשבע שנים בבוגרים. אין הרבה שחקנים שיכולים להיות חתומים על רקורד כזה.

שרון בוקוב

4. מדי שנה מכבי נתניה ובני יהודה מספקות לנו משחק שנזכור לכמה שנים קדימה. בשנה שעברה זו היתה ההתפוצצות של הכתומים (בפעם האחרונה שהם לבשו זהוב, רביבו מסר למזרחי) בקופסא עם 0:4 משוגע. שנה קודם, פדרו גלבאן הראה איך זה לקחת קבוצה לבד על הגב ואחרי שנתניה כבר הובילה משער של רביד גזל, גלבאן הפך לבדו את התוצאה, כולל שער נפלא תשע דקות לסיום. שנה קודם, אלירן עטר נתן את המספרת המפורסמת ששלחה אותו לטקס של אופ"א. השנה, מי שאחראי שהיריבות הנחמדה שמתפתחת בין המועדונים תמשיך לספק את הסחורה היה אחמד סבע, או שזה היה דווקא ראובן עטר ששלח אותו למגרש חצי שעה לסיום וגם נתן לו את סרט הקפטן, אחרי שסבע לא פגע מפתיחת העונה. סבע נתן למאמן שלו שני שערים בתוך שתי דקות, השני מפצצה שעברה בין הידיים של אלמדון בתוספת הזמן, שהפכו את התוצאה והיוו את ההבדל בין 25% הצלחה ל-50% למאמן היהלומים. עסק משתלם.

בוקוב שרון

5. ללירן שטראובר יש מקום של כבוד בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. שטראובר הוא כמו הדמות המצוירת שבעבודת מחשב שותלים בתוך תמונות היסטוריות ופעם היא לצד בן גוריון בהכרזת המדינה, פעם הוא פוסע על הירח יחד עם ניל ארמסטרונג ובתמונה אחרת הוא עם הצנחנים בכותל. בדומה לדמות המצוירת, שטראובר תמיד היה שם כדי לספוג את השערים שנזכור; הוא זה שספג שלושה שערים בדרבי של 2002 שכל אחד היה יותר יפה מהשני עם הפצצות של טועמה ובלילי; הוא היה שם כדי לחטוף את המספרות ממוסא סלמן מהפועל ירושלים בגביע המדינה, דיגמן זינוק יפה במספרת של אמיר אבוטבול ב-0:3 של באר שבע בבלומפילד על מכבי, והוא זה שהיווה תפאורה למספרת ההיא שאלירן עטר ינסה לשחזר עד קץ הימים. השבוע שטראובר שוב לא אכזב והיה על תקן דיוויד סימן שספג גול מגיא צרפתי שהתחפש לרונלדיניו ונבחרת ברזיל ברבע הגמר של מונדיאל 2002. להיות שם כשזה קורה, הגירסה של שטראובר.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#