בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפועל ירושלים לא עוזבת את קטמון

הפרצופים חדשים, אבל ההתנהלות והאופי כולם קטמון. אותם, בניגוד לאוהדים ולסמלי עבר שנטשו, יהיה הרבה יותר קשה לקחת מהפועל י-ם. רשמים משבת גשומה שהסתיימה בהבנה שאין כמו הכדורגל הישראלי

8תגובות

יום לפני המשחק התקשרתי לפרדי (על הבוקר). מאז שירד לאמן בלאומית את הפועל ר"ג כתבים כבר לא מתקשרים אליו, הוא מעיד. "אף פעם לא היה עיתונאי שהתקשר לשאול על המערך שלי", הוא מאיר את חוליי תקשורת הספורט הישראלי, או שמא מעט מפרנויה אישית. דוד חשד שאני מרגל ירושלמי, או לפחות אוהד ("כל העיתונאים אוהדי הפועל ירושלים"). כמה שונה מהפתיחות של לופא, שבווינטר מרגיש כמובן כמו בעל הבית. "אמרו בטלוויזיה שהיה גול ביד? אז אמרו, הרי יהונתן כהן שונא הפועל ירושלים", הוא אומר בסיום. אירוניה.

אין בליגה הלאומית קבוצות רומנטיות מהפועל ר"ג ומהפועל ירושלים. לפני עשור התמזל מזלי לראות אותן במכתש. היתה הרמוניה לשמה - שני הקהלים יחד. גם ידידי יהונתן כהן, האוהד, היה שם. ביום שישי האחרון הוא היה השדר. בווינטר. בתחילת החורף. 20 דקות לפני הפתיחה מאמן הכושר של ר"ג עם תחזית קודרת. "יירד גשם, אתה רואה את הענן?", הוא מצביע אל שמי הספארי. אני מפנים ומתמקם בשורה עם הגגון. תוך כמה שניות יתברר שמאמן הכושר יודע לזהות שקע ברומטרי כשהוא רואה אחד. גשם כבוד עומד ליפול. לעשר דקות. בסופו מפציעים קשת וענן. ביציע "המכובדים" פחות פסטורלי. שלום עליכם, האפסנאי לשעבר של ירושלים, אמון על צוות ההווי. לאיש מיתרי קול של צרחן כדורגל ותיק וסיגר ("קובני? מרוקאי!") ביד. "אתה הורג אותי עם העשן", מתלונן ברק לוי, שוער ראשון במכבי תל אביב ובן לאיציק לוי, בלם עבר ביפו ומנהל קבוצה ברמת גן בהווה. בדקה ה-80 כשכבר 0:2 לירושלים, שלום עליכם סוף סוף מתחשב ומשליך את המרוקאי.

"מצנע יחלק את ירושלים", הזהיר פעם הקמפיין של אריק שרון. אבל מי שחילק אותה בפועל היו אורי שרצקי וחבריו, שהקימו את קטמון ויצרו פיצול אישיות בסניף האדום של הבירה. התחושה, לפחות שלי, היא שהאופי הקטמוני, זה מהשכונה שכה מזוהה עם הפועל ירושלים, בולט דווקא בקבוצה המקורית. בפרצופים, בהתנהלות. וחוץ מזה, יש לה אגדה כמו לופא קדוש. הקבוצה בצלמו – מרגשת ולוחמנית. בלם כמו יוסי ביטון - טכניקה של נגר, משחק ראש של ג'ון טרי ורזומה קצרצר בהפועל ת"א של יצחק שום - דופק הופעת MVP של פאסון וקשיחות. כשאדריאן פרננדס בועט בעצבים לכיוון אוהדי ירושלים, ביטון מתעמת אתו בשם אנשי היציע.

קטמון אשכנזית ואידיאולוגית יותר, יש לה רוח גבית מרובם המוחלט של האוהדים. אבל היו"ר של הפועל ירושלים, גיל רז, אומר לי בסיום ש"הקהל לא טיפש, הוא עוד יחזור עם ההצלחות". הבעיה: קטמון העבירה אליה את "הסמל" שי אהרון - ניצחון תדמיתי במלחמה הדי מכוערת בין עסקני שני הצדדים. אבל הפועל ירושלים של סאסי מציגה מכריע משחקים אסלי משלה - אדם מזרחי. 1.90 מטר, שחקן בית, בלורית מלבינה. פעם הוא הדיח את מכבי ת"א מהגביע עם בית"ר-שמשון וגרם ליהונתן כהן לצרוח בגרון ניחר ש"אדם מזרחי מהמם את מכבי ת"א!". היום כהן משדר אותו כובש צמד לירושלים ומגיע לשמונה שערים העונה. אחד בעזרת היד ואחד בעזרת פגז מתרגיל בעיטה חופשית. ושניהם בעזרת יום שחור של איתי ארקין המוכשר, האח של הבוס ניר ארקין. בעזרת השם.

אסייג אילן

לרמת גן של פרדי דוד הגיע להפסיד. קבוצה עם 10 מיליון שקל וסגל הכי איכותי בליגה בקושי מייצרת מצב הבקעה מול קבוצה עם תקציב של פחות מחצי. עומר בוקסה לא חזר לעצמו מאז הפציעה, ליאור אסולין עוד לא באמת פוגע, והקבוצה נראית רע: משחק התקפה שקוף, הגנה אטית וציוות כושל של וובה בראון וקסאני, שני קשרים אחוריים שבקושי מחברים פס אחד. מזל שזו הליגה היחידה באירופה שניצחון יכול להקפיץ ממקום 12 לשני. ובסוף עוד יש קיזוז. פרדי מספר בסיום לשופט צביקה לוי שבטלוויזיה אמרו שהיתה יד. "ואללה? לא יכולתי לראות, הוא היה עם הגב אלי", עונה השופט בכנות ראויה להערכה. בחוץ אני עוד מספיק להבחין בלירן חולצה אפורה (נצפה בטרנינג אפור של פרוט אוף דה לום), שמסביר: "הייתי בסביבה, ליד רחובות, אז קפצתי בטרמפים". הכדורגל הישראלי, אין כמוהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#