בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטיסה המופלאה של תומר סוויסה

"לא נתנו לי את הבמה, לא קיבלתי קרדיט, הייתי מתוסכל, לא היה לי רצון לכלום, הגעתי לאימונים בלי חשק". רק באוגוסט הבין תומר סויסה שהקשר שלו עם רן בן שמעון לא יעבוד. ואז הגיעה ההשאלה לרמת השרון, אחריה החלוץ המריא

תגובות

עד לפני כחודשיים, תומר סויסה עוד היה עם הראש באדמה, מגשש את דרכו החוצה מעירוני קרית שמונה ומהרהר על אובדן הדרך. מאמנו בקרית שמונה, רן בן שמעון, לא מצא לו מקום. הנדנדה בין הספסל לטעימות קצובות של דשא העלימה מפניו של השחקן את החיוך.

איזי שירצקי לא מיהר לשחררו, למרות שבן שמעון לא הביע התנגדות לכך. נחישותו של סויסה היתה נחרצת. אביו ושני אחיו נכנסו אף הם לתמונה והפעילו לחץ על ראשי המועדון להיענות לבקשת השחקן. "הם לא איימו ולא קיללו", מזדרז השחקן להבהיר, "הם רק דיברו כדי לעזור לי לעזוב". בתחילת ספטמבר השיגו את מטרתם ועזרו לסויסה לנדוד עד להפועל רמת השרון בהשאלה לעונה.

חודשיים חלפו, והשחקן הספיק לרשום שבעה שערים בליגה ולסייע לקבוצתו הקטנה להתברג במקום התשיעי בטבלה. "היו לי לא מעט חששות לפני שעזבתי", מספר סויסה בן ה-22, "אבל הלב אמר לי שזה המקום ללכת אליו. מצאתי בית חם, מערכת שנותנת בי אמון גדול. זו קבוצה שאם היא לא תתבסס על מחויבות והקרבה, אין לה מה לחפש בליגת העל.

בוקוב שרון

"קרית שמונה ידעה מה אני שווה, למרות שלא מצאה לי מקום. יש לי רצון להוכיח לעצמי שאני מתאים לרמה הזאת. תמיד האמנתי שאני שחקן טוב, רק שלא נתנו לי את הבמה. יש לי שאיפות להתקדם ולהצליח. אם אמשיך להציג את היכולת שלי, אין לי ספק שאגיע לאחת הקבוצות הגדולות בארץ. יש לי מקום בכל קבוצה בארץ, גם בקבוצות הגדולות".

רן ואני

עד שנחת ברמת השרון, סויסה לא ידע כדורגל מחוץ לקרית שמונה. כולם האמינו כי צפוי לו עתיד גדול במועדון, אחרי שסיפק קבלות בליגה הלאומית וסייע לקבוצתו להעפיל בחזרה לליגת העל לפני שנתיים. אחר כך סבל מפציעה קשה בברך, שהעלימה אותו מהמגרשים לחודשים ארוכים.

עם חזרתו לפעילות, מצא עצמו נאבק על דקות משחק מול החלוצים שתפסו את מקומו. "הייתי צריך לעזוב הרבה לפני תחילת השנה", הוא מספר, "לא קיבלתי קרדיט מהמאמן והתעצבנתי מאוד. חשבתי שמגיע לי לשחק. היו לי לא מעט חיכוכים עם רן - טענתי שמגיע לי, הוא טען שלא. היו לי המון שיחות אתו. אחרי כל שיחה חשבתי שאולי דברים מתחילים להסתדר ושוב גיליתי שאני לא מקבל את הצ'אנס. אולי הוא חשב שאני לא מספיק טוב.

"הייתי מאוד מתוסכל. ניסיתי להילחם על מקום בהרכב, אבל הבנתי כל פעם שגם אם אשקיע ואעבוד קשה, זה לא משנה. לא הרגשתי שרן מאמין בי, שיש לי את הגב שלו, שהוא תומך בי ונותן לי את הביטחון. לא היה לי רצון לכלום, הגעתי לאימונים בלי חשק, הרגשתי כבוי, בלי רצון להיות שם. רן כל הזמן ביקש ממני ריכוז, מחויבות והשקעה ותמיד הסכמתי אתו. ניסיתי להיות הכי טוב, אבל משהו לא עבד. נפשית, כבר לא יכולתי להישאר".

אולי עשית לעצמך הנחות? במקום לעבוד קשה, עזבת.

"כשלא טוב לך במקום העבודה, קשה מאוד להמשיך. לא ויתרתי לעצמי מהר. קיוויתי כל הזמן שהדברים ישתנו וזה לא קרה. הרגשתי שאני לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי בקבוצה הזו. רן היה זה שנתן לי לראשונה את הבמה, אבל הדברים אתו לא תמיד הסתדרו בהמשך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#