בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבוסס על סיפור אמיתי

קבוצה מגמגמת, יחסים מעורערים במועדון ובסגל וקהל שאיבד סבלנות. 4 שנים אחרי רוני לוי, נראה שמכבי חיפה כבר היתה בסרט הזה

6תגובות

“יש תחושה מוזרה, כאילו אנחנו רואים שוב את העונה האחרונה של רוני לוי. היינו כבר בסרט הזה”, אמר לי אחד האוהדים הכי ותיקים ביציע ג’ אחרי התיקו השבוע מול בני יהודה וגרם לי לחשוב על כך המון. אכן יש דמיון עמוק בין שתי העונות.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

אלישע לוי ירד ביום ראשון האחרון מהמגרש לקול מטר קללות מהקהל וקריאות להתפטרותו, בסצנה שמזכירה במיוחד את עונתו האחרונה של רוני לוי במועדון, שלוותה ביחסים קשים עם הקהל ובאינספור תמונות דומות בסיום משחקים. זה עוד לא בשלב השמירה המשטרתית על ביתו של המאמן, אבל עוד כמה משחקי נפל והמצב בין הקהל לאלישע ימשיך להידרדר. התחושה הזו משותפת לכל כך הרבה אנשים סביב מכבי חיפה, ויש לכך סיבה טובה. ברור לכולם שזו עונתו האחרונה במועדון, כמו שהיה ברור כשמש לפני תום עונת 2007/2008 שרוני לוי עתיד לסיים את תפקידו. האם שוב מכבי חיפה לא יודעת לסיים בזמן תקופה יפה ולעבור הלאה?

הלך לי חדר לאיבוד

אם נתבונן על מבחן התוצאה גרידא, הרי שאלישע לוי במצב גרוע אף מזה של רוני לוי בזמנו. אחרי 11 מחזורים הקבוצה של אלישע עומדת על קצב צבירת נקודות של 48 אחוז, הגרוע ביותר של המועדון מאז סוף שנות ה-90. רק הקצב הגרוע הזה יכול להצביע על כמה מכבי רחוקה באמת מהצמרת. רוני לוי בעונתו האחרונה עמד על ארבעה הפסדים, שישה ניצחונות ותיקו אחד אחרי 11 מחזורים, שהם 57 אחוז הצלחה. אגב, עונה קודם לכן הוא עמד באותה נקודה על 51 אחוז (ואכן היתה זו עונה גרועה בליגה, למרות הישגים באירופה). חשוב גם להזכיר שרוני לוי פתח את העונה עם שלושה הפסדים, מה שרק הוסיף ללחץ סביבו. בסיום העונה מכבי סיימה חמישית, אפילו בלי כרטיס לאירופה.

קידר ניר

המסנגרים על אלישע לוי טוענים כי הוא זה שהביא את הקבוצה לזכייה בשתי אליפויות, להופעה בליגת האלופות, קידם לא מעט צעירים והתמודד עם מכירה של שחקנים מדי קיץ. טיעונים די דומים לאלו של רוני לוי בזמנו. “כל מאמן היה מאחל לעצמו כאלה הישגים”, אמר רוני לוי אחרי שסיים את דרכו בקבוצה, “במכבי חיפה לדורותיה אני נתתי הכי הרבה צ’אנסים לצעירים”. התירוצים האלה לא ממש עזרו. בעונה האחרונה של רוני לוי ראינו כדורגל שבלוני וקבוצה כבויה. הטיעונים הללו יכולים להיות נכונים אפילו חלקית לכשעצמם, אבל הקהל הירוק לא טיפש. הוא יודע מה אפשר להפיק מהקבוצה שלו.

אחת הגזרות שבהן נעשו המון טעויות בעונת 2007/2008 היתה הרכש והזרים. הקבוצה עברה שידוד מערכות בקיץ 2007, עם עשרה שחקנים שעזבו וביניהם כוכבים כחאבייר דירסאו ורוברטו קולאוטי. ברשימת שחקני הרכש שהגיעו ניתן למצוא את רוני גפני, שי מימון וג’ובאני רוסו - שחקנים טובים, אבל לא ממש כאלו שיכלו להיות כוכבים בקבוצת צמרת (גם לא רוסו, שכבר היה מבוגר למדי) וזרים כושלים דוגמת הקשר האחורי הצנום פאוליניו, שרוני לוי הביא מפלמנגו.

מזכיר משהו? הקיץ מכבי הלכה על לא פחות מ-11 שחקני רכש, שאף אחד מהם לא מסוגל לסחוב את הקבוצה, והיא נשענת על סיידו יאיא בקישור האחורי, שחקן שלא מסוגל למסור פס מדויק על חמישה מטר. אז נכון, בתקופת רוני לוי מכבי כופפה ראש בפני הכסף של ארקדי גאידמק, והקיץ היה מדובר ביעקב שחר שזיהה חולשה של היריבות וניסה להשתלט על כמה שיותר שחקנים. ועדיין, הכישלון בבחירת אופי השחקנים זועק לשמים.

אבל הקש האמיתי ששבר את גב הגמל וסימן את סוף עידן רוני לוי במכבי היה העימות המתוקשר עם אדורם קייסי. 48 שעות לפני המשחק מול מכבי תל אביב זרק לוי את המגן הוותיק, סמל אמיתי במועדון, מהאימון לעיני המצלמות. הירוקים אמנם ניצחה באותו משחק, אבל השבר החברתי כבר היה גדול מכדי שיהיה אפשר לאחותו.

“אחרי הסיפור עם קייסי הכול כבר היה גמור”, מספר אחד השחקנים באותה קבוצה שביקש להישאר בעילום שם, “ידענו שזה רק יהיה יותר גרוע מכאן והלאה. אף אחד לא יכול היה לראות יותר את הפרצוף של רוני לוי. האמון בינו ובין השחקנים נשבר. לא היה פילוג בקבוצה כמו היום, אבל כן היה מצב שהשחקנים, רובם ככולם אולי פרט לאלון חרזי וג’ובאני רוסו שהיו קרובים אליו, איבדו את החשק. הרגשנו גם שהמאמן לא מגבה אותנו ולפעמים מפיל עלינו את התיק. אם הרגליים שלנו היו כבדות, זה בגלל רוני לוי והגישה הגרועה שלו”.

אי-אף-פי

רוני לוי נהג לומר ש”אני לא רלוונטי, השחקנים לא צריכים לשחק בשבילי, אלא בשביל המועדון, הקהל, הבוס ועצמם”. אבל עובדתית, הוא איבד את חדר ההלבשה וזה סימן את סוף דרכו בקבוצה הרבה לפני שזה קרה בפועל. הוא איבד את ליאור רפאלוב, שטען שהמאמן פשוט “לא סופר אותי”, ובעיקר את יניב קטן. לוי היה משוכנע שקטן מזמר נגדו מאחורי גבו, קטן הרגיש לא רצוי ולא מגובה, רחוק מהאינטימיות החביבה עליו עם מאמנים, וזה נגמר רע. אף מאמן בעולם לא יכול להצליח כשיש קרע בינו לבין השחקנים המובילים בקבוצה או מצב חברתי חמור כל כך.

אם נחפש את המקבילה העונה, לא צריך ללכת רחוק. נקודת השבר נמצאת בתשיעי באוקטובר. רק כמה ימים אחרי המשחק הכי טוב של מכבי העונה, בבלומפילד מול מכבי תל אביב, יעקב שחר זרק את הפצצה ואמר “אני מבטיח שראובן עטר עוד יאמן במכבי חיפה”. באמירה זו הוא סתם את הגולל על עידן אלישע לוי, לא העניק גיבוי בפועל למאמן המכהן שלו ונתן את האות לקהל להתחיל לדחוף באגרסיביות למינוי הסמל המתולתל. ראינו את זה בקריאות מול בני יהודה, שבאופן מוזר גרמו לשחר לאיים על הקהל שקריאות כאלה רק מרחיקות את ראובן מכפר גלים.

במקרה של רוני לוי, השמועות מספרות על כך שקייסי, קטן ועוד כמה שחקנים בכירים בזמנו הובילו את המהלך נגד המאמן ודאגו ללחוץ על שחר, שיודיע על סיום דרכו בהקדם האפשרי. שחר אפילו לא חיכה לסיום אותה עונה וכבר במרץ הודיע שרוני לוי יסיים בקיץ את הקדנציה שלו בירוק. האם העונה נראה תסריט דומה? ייתכן מאוד. אם הלחץ ימשיך לבעבע ומכבי תמשיך לשחק כפי שהיא משחקת (וכמו שראינו, כשהמצב החברתי חמור כל כך, כנראה שזה מה שצפוי לנו), שחר ימשיך להתכתש קלות עם הקהל בנושא המאמן, אבל יהיה חייב להעניק לו פתח של תקווה לעתיד טוב יותר.

הראיון של ניר דוידוביץ’ בקיץ ב”מעריב” הכניס את המערכת לסחרור, והמצב החברתי כעת בקבוצה מגיע לרתיחה. על אחת כמה וכמה כשהשוער הוותיק ממשיך לשבת ממורמר על הספסל, השחקנים לא יודעים מה ההיררכיה בסגל והלחץ מהקהל הולך וגובר. במצב הזה יניב קטן, שדלתו של שחר תמיד פתוחה בפניו, עשוי להיות זה שיקבע את גורלו של אלישע לוי. בשנה שעברה קטן משך בעול המנהיגות יחד עם דוידוביץ’ ואריק בנאדו. הבלם כבר לא במערכת, ודוידוביץ’ כבר לא ממש מתפקד כמנהיג. עכשיו משקלו הסגולי של קטן, שהוכיח את עצמו כמנהיג בשנים האחרונות, גדל עוד יותר.

טיימינג זה הכל בחיים

ניר קידר

במובן מה, אלישע לוי מילא את תפקידו נאמנה בשנים של ציפיות נמוכות יחסית, של גידול צעירים ובעיקר של תקופת מעבר לפני האיצטדיון החדש ועידן עטר, מאמן שהוא רחוק מלהיות בובה וממש לא עושה מה שאומרים לו. אבל גם אלישע וגם שחר (שכולנו זוכרים את ההתלבטות שלו בנוגע להארכת חוזהו של המאמן אחרי האליפות האחרונה והפחד מתקדים דרור קשטן ההיסטורי) היו צריכים לזהות את הנקודה הנכונה שבה הגיע הקשר בין שני הצדדים לשיא ולהיפרד כידידים.

רוני לוי סיים חמש שנים במכבי בטונים צורמים במיוחד וביחסים גרועים עם לא מעט מהשחקנים. במקום שיזכרו לו שלוש אליפויות, זוכרים את הסוף המר. נראה שאלישע לוי הולך באותו כיוון. טיימינג הוא דבר שבמכבי חיפה עדיין לא השכילו ליישם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#