בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מתגעגע לימים בהם מכבי ת"א וחיפה רדפו אחרי"

עומר גולן יודע שבגיל 29 הוא אמור היה להיות בשיאו, אך לפציעות היו תוכניות אחרות. "קל לומר לעצמי שאני אפס ולחשוב על סיום הקריירה. אבל יש עוד זמן לתקן"

4תגובות

עומר גולן הוא בין האחראים לכך שמכבי פתח תקוה הפכה בשנים האחרונות לגורם שיש להתחשב בו - ברמה המקצועית וגם ברמה הכלכלית. השערים שלו הפכו אותו למלפפון לוהט כמעט בכל חלון העברות ואת פתח תקוה הם הביאו לדרוש מיליון יורו ויותר תמורת רכישתו. בסוף כל דיון לגבי אפשרות מכירתו, חזר גולן ולבש את מדי פתח תקוה. כך קרה גם באוגוסט שעבר, כשחזר ממסע של שנתיים וחצי בלוקרן הבלגית.

אלא שגולן אפילו לא חלם על קאמבק כה שחור - שתי פציעות קשות, מיעוט כיבושים (אפס העונה), דילוג בין ההרכב לספסל ונידוי מהמשבצת הקבועה בחוד הנבחרת. "בחלומות שלי היו תמונות אחרות לגבי החזרה מבלגיה, ורודות יותר", אומר החלוץ בן ה-29, "התכניות שלי היו לעבור לאנגליה, אבל מסתבר שבין החלומות למציאות יש הבדל גדול. לא חשבתי שאהיה במצב הזה אחרי לוקרן. לא עשיתי הכנה ומחנה אימונים ובכל זאת סיימתי את העונה שעברה עם שמונה שערים ושלושה בישולים. מאז נפצעתי, התחלתי את העונה עם כאבים, קרעתי את שריר הארבע ראשי, חזרתי מהר מדי וקרעתי שוב את השריר.

"אבל אני לא בוכה ולא מאשים אף אחד, לא בחזרה שלי למכבי פתח תקוה ולא בפציעות. הכי קל להוריד את הראש, לומר לעצמי שאני אפס, להתכנס בתוך עצמי ולחשוב על סיום הקריירה. אני אדם חזק, יש לי כוח להמשיך. התמיכה מהקבוצה והאופי שלי נותנים לי את הכוח להאמין שאצא מהתקופה הזו. אני מנסה לחשוב איפה טעיתי - אולי הייתי צריך לחזור מוקדם יותר מלוקרן, לא לגלות סבלנות ולהישאר בבלגיה. אבל אז אני חושב שיכולתי להיפצע או לחצות את הכביש ולמות. אני לוקח את הדברים בפרופורציה, שלם עם כל החלטה ומקבל הכל באהבה".

ספי מגריזו

כך אתה מקבל גם את ההחלטה של המאמן הקודם, מרקו בלבול, לספסל אותך?

"ההחלטה שלו היתה מקצועית. זה כאב לי, אבל לא האשמתי את בלבול, אלא חיפשתי איפה אני לא בסדר. הוא לא קיים אתי שיחה, אבל נתן לי להבין כבר באימונים שהוא לא מתכוון להרכיב אותי. אני מבין ומקבל את ההחלטות האלה, אבל מאמנים בסופו של דבר משלמים על הטעויות שלהם. לא חיפשתי דרך לתקוף את המאמן, זה לא האופי שלי. אני מאוכזב מאוד מעצמי ומאוכזב מהגוף שבוגד בי בשנה האחרונה. אני חש תיסכול כי אני עובד קשה, מתאמן טוב ודברים לא מסתדרים לי. אני בטוח שיש אכזבה גדולה. אני בעצמי מאוכזב, אז שאחרים לא יתאכזבו? ברור לי שכרגע אני לא מביא את הסחורה המצופה. כאב לי שלא הייתי בהרכב, אבל לא ראיתי בזה קטסטרופה".

בינתיים, טל בן חיים תפס את המקום שלך כשם החם של פתח תקוה ועומר דמארי אפילו התקדם לקבוצה גדולה, הפועל תל אביב, דבר שאתה לא עשית גם בימים טובים יותר.

"דמארי ובן חיים הם שחקנים ברמה גבוהה מאוד, שיגיעו רחוק לא רק בכדורגל הישראלי, אלא גם באירופה. שיחקתי עם שניהם, אני שמח בשמחתם וזה עושה לי טוב לראות שחקנים ממכבי פתח תקוה מצליחים ומתקדמים. היום הסיטואציה שונה. השוק האירופי פתוח בפני ישראלים וגם הזימונים לנבחרת נעשים בצורה שונה. בתקופה שלי היה הרבה יותר קשה לשחק באירופה ורק הטובים ביותר קיבלו זימון לנבחרת. היום כמעט כל אחד מוזמן".

בכל זאת, כשמדברים על ההתקפה המפחידה של פתח תקוה כבר כמעט שלא מזכירים את השם שלך. עומר גולן המותג ללא ספק נפגע, ולראייה היעדרותך ממשחקי הנבחרת.

ספי מגריזו

"כך קורה לכל מי שלא משחק לאורך תקופה. ברור שהיום אני לא המותג שהייתי, אבל כשאחלים ואחזור אהיה באנקר בהרכב. בגיל 29 כדורגלן צריך להיות בשיא הקריירה. יש לי יכולת, כישרון ואמונה חזקה. נכון, התבגרתי קצת, הגוף כבר לא מה שהיה וגם הפציעות השפיעו, אבל אני עדיין לא מסכם קריירה. אני עוד אתרום ואתן את מה שאני יודע. בינתיים זה לא קורה, אבל יש עוד זמן לתקן. על הנבחרת אני בכלל לא חושב, כל מה שמעניין אותי זה לחזור ולתרום לפתח תקוה. לא אשקר, אני מתגעגע לימים בהם מכבי חיפה ומכבי תל אביב רדפו אחרי, כשהייתי שחקן נבחרת. אף אחד לא רוצה להיות הצל של עצמו. אם לא הייתי חושב שאחזור להיות עומר גולן של לפני שנתיים-שלוש, הייתי פורש היום. במקום לבכות, אני מתאמן, הולך לחדר כושר, שוחה כל יום ובטוח שעוד אחזור".

אתה הבן המועדף של עמוס לוזון, לא כל אחד היה זוכה לכל כך הרבה סבלנות מצד ראשי מכבי פתח תקוה.

"את השם והמעמד שלי צברתי בזכות, אף אחד לא עשה לי טובה, לא בפתח תקוה ולא בנבחרת. הוכחתי את היכולת שלי על המגרש לאורך כל הקריירה. כל דקה בה שיחקתי היתה בזכות. נכון, ראשי המועדון נותנים לי כבוד רב, אבל לא קיבלתי את הכבוד והמעמד הזה בגלל העיניים היפות שלי. נתתי את כל כולי לפתח תקוה - עברתי ניתוחים, קרעתי כל שריר בגוף, ביליתי הרבה בבתי חולים והחזרתי על כל מה שנתנו לי. בפתח תקוה אני עדיין הסמל הכי חזק, ויצרתי את זה בעצמי. אני לא בכושר טוב, לא תורם כפי שציפו ממני, אבל גם משפחת לוזון וגם האוהדים יודעים כמה תרמתי בעבר למועדון ולכן מעריכים אותי. הרי יכולתי לעבור מלוקרן לקבוצה גדולה, עמוס לוזון לא היה עומד בדרכי. אבל כמו שהם רצו, כך אני רציתי לחזור אליהם".

בתום העונה הבאה אתה מסיים חוזה. אתה מאמין ששוב ירדפו אחריך הקבוצות הגדולות?

"כרגע זה לא רלוונטי, אבל אני בטוח שבינואר למשל קבוצות היו רוצות אותי אם הייתי בשוק. קודם אסיים את החוזה בפתח תקוה ואם ירצו אותי, אשמח לפרוש בקבוצה הזו. אם לא, הרבה קבוצות בליגת העל ישמחו להחתים אותי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#