מוטי דה פיצ'וטו

1. רקע. "תסתכלי מהחלון חמודה. בחוץ זה שנות ה-2000, פה בבית זה 1953". ככה, במלים פשוטות אך מלאות בקסם אופייני, הסביר טוני סופרנו לבתו את המציאות המשפחתית באחד הפרקים של הסדרה המעולה. במשפחת הכדורגל המונהגת על ידי ספ בלאטר, סוג של טוני סופרנו רק ללא שום קסם, המצב לא שונה בהרבה. שימוש במצלמות? לא בבית ספרנו. גזענות? דווקא כן.

2. תפאורה. למעט מקומות מסוימים במזרח אירופה ומספר קווי אוטובוס בארץ הקודש, אין מונומנט גדול יותר לשנות ה-50' מאיצטדיון רמת גן, בו נפגשו שלשום הכח עמידר רמת גן והפועל רעננה לעיני 92 צופים. דווקא השמים האפורים מלמעלה והרוח הקרה, על פניו שתי סיבות נוספות להורדת החשק, גרמו למשחק להתנהל בקצב גבוה מהרגיל ולהסתיים בתוצאה לא שגרתית (3-2 להכח עמידר) בליגה הלאומית.

3. השחקנים הראשיים. כמו בכל דרמה קלאסית עד מהרה התבהרו הכוכבים. בצד של הטובים היו אלה שלומי אביסדריס מרעננה, עם שער נהדר מזווית קשה (42) ועוד אחד מהנקודה הלבנה (75) שעוד ידובר בו, וגיא עובדיה וטל שמעיה (המצטיין במגרש עם צמד משלו) מהצד הסגול. את הכוכבים הטראגיים מצאנו בדמות צמד בלמי רעננה, אלון זיו וגיא קואז, כשגם מקומם של שחקני משנה שאינם נראים שייכים למקצוע לא נפקד, כמקובל בליגה הלאומית של השנה. ונימנע משמות ברשותכם.

שניר זכריה (משמאל) עם הקוון. זה שגנב את ההצגהצילום: נמרוד גליקמן

4. זה שגנב את ההצגה. בדקה ה-71, כשהתוצאה 3-1 להכח והכל נראה גמור, קרה משהו חריג. אביסדריס מצא עצמו במצב הבקעה, ניסה לבעוט אך מאחר שהוכשל הבעיטה יצאה חלשה. יוסי אסייג הגיע לכדור ודחק פנימה אבל הקוון סימן נבדל. וכך קרה שבאותו מהלך היה פנדל וגול שהובקע מנבדל. בסדר הזה. שניר זכריה, שופט צעיר ואדיר, שרק לפנדל ונתן את האות להשתוללות רבתי. הקהל, כמו גם שחקני הכח, לא הבינו איך ייתכן שאם אין גול כי היה אופסייד אז יש פנדל, והפצירו בשניר ללכת לקוון. שניר הלך וחזר כלעומת שבא, נחוש בהחלטתו. היעדר הטלוויזיה, האופציה הנוחה לברוח מהחלטה קשה בעזרת השופט הרביעי, והסיכון העתידי למקצוע כי לך תדע מה ראה המבקר - כל אלה לא גרמו לשניר לשנות את דעתו. שאפו. שחקני הכח לא נרגעו, ובמהלך ההתנפלות על השופט הורחק השוער דין אזולאי לתדהמת כולם, שהרי הבוס הגדול אמר שמותר בלהט המשחק. שבע דקות לאחר מכן הורחק רומן מלכוב על שהיכה ללא כדור את אביסדריס, עוד החלטה טובה ואמיצה של שניר.

5. סוף. טוב? עד לסיום הוכיחו שחקני רעננה כמה הם לא יודעים לייצר לחץ מסודר על קבוצה שמסתגרת, גם אם היא בנחיתות של שני שחקנים, ולא הגיעו למצב הבקעה אחד. עניין של בימוי. סביר להניח שיקירנו, השופט, דווקא נשם לרווחה שתוצאת המשחק לא הושפעה דרמטית מהחלטותיו, ובכך ננוחם. בסיום ניסיתי לשוחח עם רחמים שאשו, המשקיף מטעם איגוד השופטים, כדי להבין אם רק אני התרשמתי, אבל כל מה שקיבלתי זה "חכה לדו"ח שאגיש". בחוץ, אתם יודעים, זה שנות ה-2000, אבל אצלנו במדינת הכדורגל עופר פביאן מאמן את נבחרת נערים ב'.

אצטדיון רמת גן עומד שומם, ביום שישיצילום: נמרוד גליקמן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ