שגרה אדומה בתל אביב

גם ביכולת בינונית, גם בעשרה שחקנים, גם אחרי תשעה מפגשי ליגה ללא ניצחון צהוב, הדרבי נותר אדום. 1-3 להפועל תל אביב. שוב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

כשהסיום דרמטי, חייב להיות “וואו” אחד לקבוצה שבפיגור. אותו מצב בלתי נמנע לשער בטוח, שמסתיים בהחמצה גדולה או בשער שנכנס לספר הזיכרונות. החוק הבלתי כתוב הזה מקבל משנה תוקף כשמדובר במשחקים גדולים, בטח כשהקבוצה המתגוננת משחקת בחיסרון מספרי.

צהובים, אדומים - דברו איתנו על הדרבי בעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

רבע שעה לסיום, כשברק יצחקי, מי אם לא הוא, כבש מבישול של חברו אלירן עטר וצימק ל-2-1, כולם ציפו לאותו “וואו”, מי בתקווה כבושה בגלל אין סוף אכזבות, ומי בחרדה. הוא לא הגיע. היה “נו” אחד כשאותו יצחקי השתלט על כדור ברחבה לפני אדל, אבל שום דבר מעבר לכך. במקום זאת, בתוספת הזמן קרה מה שקורה במשחקים עם סיום כאילו דרמטי, כאלה שלכולם ברור מי ינצח בסוף - מתפרצת ספק קטלנית מוצאת הגנה דלילה ושער שסוגר עניין.

שמחה אדומה מול יציעים צהובים, אמש בבלומפילדצילום: שרון בוקוב

נחזור להתחלה. כאילו הם אומרים רגע, חכו שנייה לפני שמתחילים את הדרבי הזה, שחקני הפועל תל אביב מתלכדים במעגל במרכז המגרש. שחקני מכבי דווקא לא. הם רק רוצים שיתחיל כבר המשחק, נפסיד או ננצח - רק בואו נגמור עם זה. מעגלים היו לנו השבוע מספיק.

ברבע השעה הראשונה המגמה הזו ניכרת על המגרש ומכבי נראית מוכנה ורעבה יותר. אלירן עטר מגיע לשני מצבים מצוינים - הראשון, כבר בדקה הרביעית, מסתיים בבעיטה חלשה בשמאל. בשני, 11 דקות אחר כך, הוא מתחכם, מנסה לעבור את אדל ומתעכב מספיק כדי לאפשר לחוטבא להרחיק מהקו.

17 מתוך 17 |
צילום: שרון בוקוב
1 מתוך 17 |
צילום: שרון בוקוב
2 מתוך 17 |
צילום: שרון בוקוב

הצהובים נבהלים מעצמם ומיישרים קו עם היריבה ואז, בדקה ה-38, כדור נייח. לא אלכסוני, לא קרוב לרחבה, לא כזה שאמור להוות איום אמיתי, אבל בכל זאת כדור נייח להפועל, בדרבי. ידין מרים, פצ’אלקה נוגח מקרוב באין מפריע ו-0-1. משם, הדרך לשני של אלרואי כהן, רגע לפני ההפסקה, צפויה יותר מהתגובות אחרי המשחק. להגנת מכבי, אתם יודעים, יש את הנטייה לעשות טעות קריטית ברגע הכי פחות מתאים מבחינתה.

עם פתיחת המחצית השנייה איוניר מכניס את זיזוב ואלברמן העזוב. אף אחד לא מתרעם ששני צעירים מהפכניים יוצאים, אם כבר אז מתרעמים למה ורד נשאר. 12 דקות אחר כך יצחקי נכנס. עשרים דקות במגרש מספיקות לו כדי לכבוש בראש משמונה מטר, ולסבך עוד יותר את איוניר. בתווך גל שיש, גולר רק עם “מם” בסוף, מורחק בצהוב שני, רק כדי להגביר את עצמת הציפייה לאותו “וואו” שלעולם לא התכוון לבוא.

מתפרצת בתוספת זמן, טוטו תמוז לבד, אבוטבול מצטרף וכובש באין מפריע. סוף ידוע מראש.בדיעבד, הדרבי הזה היה אתגר. לא לשחקני הפועל כמו לנו, שנאלצים לספר לכם אותו סיפור כל פעם מחדש, במלים אחרות.

שמרו על המסורת. שחקני מכבי מאוכזבים, בסיום הדרביצילום: שרון בוקוב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ