בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע השתלטה המוזיקה המזרחית על איצטדיוני הכדורגל?

תמונה חלקית על מצב המוסיקה בארץ מספקים מגרשי הכדורגל, טריטוריה השמורה למקצבים המזרחיים. אז לפני שחוזרים לעשות "שמח" ביציע, אפשר לעצור לרגע ולתהות: מה לגבי קצת ארצי או שב"ק ס'?

25תגובות

מהו הקשר הטבעי הזה בין מוסיקה מזרחית לכדורגל הישראלי? לעתים הדברים מובנים מאליהם עד כדי חוסר בהירות: כדורגל ישראלי, מוסיקה מזרחית, יציע שר, שיר אליפות, הרמה על כתפיים, שטר במצח לשחקן ולזמר, בובה של לילה. ובכל זאת, מדוע הולכים שני אלה יד ביד, ואין את אותה בחורה מפריעה שבאה להפריד בין שני הנושאים, אומרת "אנחנו בדיוק צריכות ללכת" בזמן שמישהו מתחיל עם מישהי? המוסיקה האחרת, הרוקנרול, ההיפ-הופ. איפה הן הבחורות ההן?

מכירים שירי כדורגל נוספים? בשביל זה יש את עמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

ניסיון העבר מלמד שהיו בישראל כמה ניסיונות לשלב בכדורגל וביציעיו מוסיקה שאינה ים-תיכונית מסתלסלת. היה שיר האליפות של שלמה ארצי למכבי נתניה; המנון "הנה הם באים השדים האדומים" של קלפטר-בשן-יובל ו"אדומה שלי" של אריק איינשטיין להפועל תל אביב; "המנון הפועל עכו" של פוליקר ולהקת ברקת; ו-The Yellow Sun של שי נובלמן לבית"ר ירושלים. היו גם אחרים, אבל אלה נשארו שוליים באופן יחסי.

איתי כהן

כן, לכל מדינה יש את המטען שלה ואין בדברים טענה כנגד המוסיקה הנחשבת מזרחית. אבל אם הכדורגל הישראלי החל לשייך עצמו לאירופה, איך ייתכן שהמוסיקה לא תבוא בעקבות כך? הרי הרפליקה של שייקה מהגשש במערכון "שירים, שערים וטכנאים", בו הוא מקריא את הרכבי הקבוצות ורק השוער אשכנזי, איננה רלוונטית. כמוה, גם הסטיגמה שיציעי הכדורגל שייכים לישראלי המזרחי בלבד.

לגבי אותם יושבי יציע, האם גם הם ככולם מאזינים ברכב רק למוסיקה הזו, המזרחית? בהתאם לכך, האם "חובבי הרוקנרול" יושתקו במידה שינסו להנחיל שיר אהדה חדש ביציע? ומה לגבי המושג הזה, "שמחה"; האם שמחה משויכת רק לזמר המזרחי?

מוסיקה לרגליים

שי נובלמן הוא חוצן בריטי ביציעי טדי. זמר ואוהד שרוף של בית"ר, שבנוסף לשיר האהדה למועדון פרסם שיר הערצה למגן הקבוצה, שמואל קוזוקין. כשבוע לאחר פרסום השיר, קוזוקין גמר את העונה ונעלם. נובלמן לא כותב יותר על שחקנים. "המוסיקה המזרחית קצבית ושמחה ברובה, זו של היום לפחות", הוא אומר, "אני גם לא מרגיש שהרפרטואר בתוך המוסיקה של היציע מתחדש. ישנה התקבעות על שירים ישנים נוסח 'רקדי' (ישי לוי, 1992) או מעין פרפרזות על מנגינות מיציעים מחו"ל עם מלים שלנו".

ניסית פעם להנחיל משהו אחר ביציע?

"נראה אותך מנסה לארגן שיר רוק כשיר עידוד. אתה יודע מה הצעירים אוהבים היום - לתדלק וודקה ויאללה, טראנס ומזרחית. המבוגרים לא שרים, רק נסחפים ומעצימים את זה".

זה לא היה כך תמיד.

"בשנות ה-70' זה באמת היה אחרת, כי זה מה שהיה לשמוע ולכן גם שירים כמו 'מכבי שלנו' צעדו במצעד. המזרחית לא היתה פופולרית, והשירים המזרחיים המורכבים לא הלכו טוב ביציע. השיר של אהובה עוזרי על בית"ר ('ירושלים של בית"ר') לא הצליח אז ביציעים".

ושיר רוק בהכרח לא יכול להיות שמח?

"בטח שכן, אבל זה לא יילך. קח את המנגינה של Seven Nation Army של The White Stripes. לא בטוח שהקהל מכיר אותם, אבל זה תפס בגלל שהיה להיט ביציעים במונדיאל 2006. הקהל בישראל לא היה מגיע לזה לבד. פעם ניסיתי להחזיר ליציע שורה נוסטלגית משנות ה-80': 'יאללה, יאללה יא בית"ר, השני בדרך'. הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח ועברו מהר למזרחית".

למרות שפישי גדול

הבמאי ירון בן נון הוא אחד שצפה מהצד וגם צילם רגע שאולי מאפיין את כל הכתבה הזאת בסרט הדוקומנטרי "נופל וקם" על שב"ק ס'. אולי אצל קבוצות אחרות זה לא היה קורה, אבל הנה: בטקס הצגת השחקנים של בית"ר הראוותנית של שנת 2000, תקופת גד זאבי, הוזמנה הלהקה לשיר שלושה שירים. טקטית, הם ידעו לאן הם הולכים ואיגפו את הבעיה כשצירפו להופעה את פישי הגדול, זמר עם ניגון מזרחי בהווייתו. גם כך הם לא החזיקו מעמד, והקהל גירש אותם.

שרון בוקוב

"לא ברור למה שב"ק ס' הוזמנו בכלל", אומר בן נון, "אבל למשך תקופה מסוימת שרו ביציעי טדי את 'נופל וקם' שלהם, אז אמרו להם 'יאללה, בואו'. פישי הגדול פתח את ההופעה עם נעימה מזרחית והריעו לו, אחר כך הכל היה אבוד. שנה אחר כך, כשמוקי כתב את 'ילדה סוכר', שיר עם מוטיבים מזרחיים, הוא סיפר שהאירוע הזה השפיע עליו. גרם לו להראות שהוא יכול לעשות את זה".

בסרט, הלהקה ירדה לחדר ההלבשה חפויית ראש, כמו אחרי הפסד.

"לחלוטין. כל אחד מהלהקה מודה שזו היתה הנפילה המקצועית הכי גדולה שלו. הקהל של בית"ר פשוט העיף אותם".

עוזב אותך היום

אז אתה חוזר הביתה, מקליד "שירי כדורגל" ביוטיוב, מניח לדברים לרוץ מעצמם, כמו אומר: "בואו, תוכיחו לי". לאחר כמה סרטונים יקפוץ אליך הרצל קביליו ז"ל, השוער המיתולוגי של מכבי יפו, שר שיר קינה אותו כתב והלחין: "לירושלים הלכתי (יפו)".

קביליו של 1985 שר עם פלייבק ב"להיט בראש". הוא נזרק מיפו אחרי 20 שנה, נאלץ לעבור להפועל ירושלים וכתב על זה שיר. יד אחת אוחזת מיקרופון, האחרת כמו מכוונת את ההגנה. הסינתיסייזר הופך מונוטוני בפזמון, משרת את השורה, את זה שיש שם שוער שכתב שיר על הדחה מקבוצת האם שלו. יש יותר בלוז מזה?

אתה מתרגש, מנסה לא לדמוע. אחרי הכל, גברים ישראלים לא דומעים ממוסיקה של כדורגל, הם סתם קופצים בפזמון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#