בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שחקן החיזוק של שופטי הכדורגל

קבוצות הכדורגל נהנות ממחנה אימונים, השופטים מקבלים חדר במשרדי ההתאחדות ואת יו דאלאס בהרצאה שיורדת לרזולוציות שהן מעבר ל"היה או לא היה"

תגובות

החנייה מחוץ להתאחדות לכדורגל עמוסה. אחרי הכל, אנשים שעובדים סמוך לאיצטדיון רמת גן מחפים כך על תווי החנייה שחסרים להם במדרכות הכחול-לבן שסובבות את מקום עבודתם. הם מחנים סמוך להתאחדות. נאמר זאת כך: הם לא אומרים "חניתי בהתאחדות", אלא "חניתי ליד השערים החדשים של האיצטדיון". אני, לעומתם, מגיע להתאחדות, אז אני חונה ליד ההתאחדות. בימים אחרים, אני חונה באיצטדיון.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

איך אתה יודע שאתה ליד ההתאחדות? בחוץ עסקן עם נעלי מוקסינים, שחקן שהולך עם הפיזיותרפיסט שלו ושניים שעומדים בחוץ, מעשנים סיגריה, ודנים - עדיין - אם היה או לא היה פנדל. ובכן, בשביל זה, בערך, הגעתי גם אני.

בכניסה להתאחדות אני מפקיד תעודה ומקבל אישור זמני. מיד אעלה במדרגות ואכנס לחדר הישיבות, שם יו דאלאס, לשעבר שופט הכדורגל הסקוטי הבכיר והיום המשבץ של שופטי ליגת האלופות והליגה האירופית, ראש המחלקה לפיתוח שופטים של אופ"א ויועץ לאיגוד הישראלי, מגיע לדבר.

ניר קידר

זאת לא הפעם הראשונה שלו בישראל, והוא כבר מכיר את הישראלים בשמם ("יפת" הוא "יפת" בכל שפה). פרויקט נבון של איגוד השופטים, שלאחרונה מנסה להשריש כבוד במקצוע השיפוט וכפועל יוצא בהתייחסות אליו. הרי אם מאמן ישראלי יוצא להשתלמויות (בתנאי שזו לא המניירה ההשתלמותית המוכרת), ואם שחקן כדורגל צעיר משפר צעדיו בעזרת מאמנים מחו"ל - מן הראוי שגם השופטים יפעלו כך.

דאלאס בחור חביב. יותר נכון, מקצוען שמדבר בגובה העיניים. תנועות הגוף שלו שקטות, מעבירות מידע בסאבטקסט, מלאות ביטחון, אך לא שחצניות. הוא יודע את מי הוא שפט בעברו, אבל באותה מידה שזו כבר היסטוריה ותפקידו כאן להכשיר אחרים. ואם אלה יהיו זכורים ממנו? אין בעיה. הרי תמיד יהיה שם את קולינה הציורי מאיטליה: עיניים שיוצאות מחוריהן, קירח, שדוף. כמעט דמות קומיקס שברחה ממחברת הסקיצות אל המגרש. בחדר הישיבות עובד דאלאס עם דניאל בר נתן, ששפט בשבת במשחק בין הפועל עכו לעירוני קרית שמונה. איתנו יושבים גם קוונו במשחק, אורן בורנשטיין, ורועי ריינשרייבר, השופט הרביעי. דני קורן, כיום יועץ ליו"ר האיגוד, אחרי תאונה, על קביים, מסדר כיסא לרגליו. והנה, בחדר אחד - חמישה שופטים, ועיתונאי, הלחם והחמאה של אוהדי הכדורגל. שלושה ש"אמא שלהם זונה", אחד מהם ש"אינשאללה תהיה על קביים", ועיתונאי ש"יא חתיכת חרא, אני לא יודע את מי אתה אוהד, אבל תכתוב דברים טובים. יא זבל".

יש לו, לדאלאס, נימים מפוצצים ליד האוזן ומבטא סקוטי כבד, כזה שאתה עולה על מלותיו רק אחרי שהבנת את מנגינת דיבורו. לשחקן כדורגל יש 90 דקות לכך. בינתיים, עד אז, אתה מהנהן.

בר נתן במתח. יו דאלאס יגיד לו היום אם צדק כששרק בשבוע שעבר פנדל לזכות קרית שמונה. הוא ערוך לכל תרחיש, ויותר מכך, לזה שבמסדרונות ההתאחדות יהיה שמו של דאלאס כרוח פרצים הנכנסת לחלונו במקרה שיימצא כטועה - "שמעת מה דאלאס אמר"/ "אבל דאלאס אמר ככה" וכו'. המאובזרים יאמרו את שמו הפרטי, "יו", כמו חיוג מקוצר.

אנחנו מתיישבים ודאלאס מריץ קטעים שסימן בווידאו. אנחנו עוברים על כמה כאלה. דאלאס מקצוען של הדברים הקטנים. לפני כן אני שואל אותו איך הוא מסיים ביקורות מסוג זה, עם הדברים הטובים או הרעים. הוא אומר שעם הטובים. אחרי הכל, צריך להשאיר רוח במפרשים של אלה ממולו. דאלאס מבקש מבר נתן לתאר איך המשחק היה בשבילו, בר נתן אומר שזה היה משחק קל, חוץ מאירוע אחד, הפנדל. דאלאס אומר לו שאין דבר כזה "משחק קל", אלא רק "נורמלי". בר נתן מתקן, קודם הוא מחייך. דאלאס משבח את בר נתן על כושרו, ועל שפת הגוף שלו, על זה שהוא יוצא לריצה ללא מאמץ, אלא גבוה וזקוף. כך עובד דאלאס על שני מישורים בהערתו: הגופני והפסיכולוגי.

ניר קידר

דאלאס מרבה לגלוש אל הרבדים הפסיכולוגיים. לדוגמה, שפת הגוף של שופט מול שחקנים. בווידאו הראשון אנחנו רואים אפשרות לכרטיס צהוב שבר נתן יכול היה להוציא ולא הוציא, אבל ההערה היא על המושג "אזהרה ציבורית" (Public Warning). בר נתן עשה אותה (איום בכרטיס), אך לא לידיעת הציבור. דאלאס אומר שצריך להדגיש פעולה זו. אנחנו ממשיכים. בסרטון השני, בר נתן שרק לעבירה, אך לא שלף צהוב מוצדק ואנחנו מגיעים למושג השני, "התקפה בטוחה" (Promising Attack). בר נתן היה צריך לתת צהוב כי היתה זו "התקפה בטוחה", כזו עם אפשרות לכיבוש שער. מיד נגיע לפנדל, אבל לפני כן, בואו נקפוץ ליום השני של סדנת יו דאלאס.

ביום השני דאלאס מרצה מול עשרות "בני זונות" ו"עיתונאי זבל" אחד. בשעה הראשונה אלה הם שופטי וקווני הליגה הלאומית, ולאחר מכן אלה התותחים הכבדים של ליגת העל. ההבדל ביניהם הוא ששופטי הליגה הלאומית נאמנים לתלבושת האחידה, ואילו אלה של ליגת העל נמצאים "מעל זה".

בסופו של דבר, כולנו אותו דבר. כן, אני מתחיל להזדהות עם השופטים, כמו תסריטאי במושב הקולנוע. רואה את הסרט אחרת, מזווית השופט. דאלאס פותח עם בדיחה שיחזור עליה בהרצאה השנייה: "מי שלא מבין את האנגלית שלי, שיבקש ואתרגם לסקוטית". כולם צוחקים. סליחה, "כולנו". הוא זוכה לנקודות ממני, כי בהרצאה השנייה (זהה ממש), כשיחזור על אותה בדיחה, יאמר קודם: "כמו שאמרתי בהרצאה הקודמת: מי שלא מבין את האנגלית שלי...". דאלאס אינו האיש שיחזור על אותה בדיחה פעמיים.

בהרצאה הראשונה אני יושב ליד לילך אסולין, והיא כותבת לי במחברת מי נוכח. לידה יושב רמי בן יצחק, הבן של. למה "הבן של" ועדיין לא עומד בזכות עצמו? כי אותו בן יצחק יככב בסרטון שדאלאס ימחיש בו את הגבול הדק בין חמלתו של השופט לבין מניירה: בן יצחק ג'וניור יעזור לשחקן כדורגל שמתח את השריר, אך יחזיק את הכרטיס הצהוב בפיו; נגזרת של בן יצחק האב, שהרים קרטיב לימון שנזרק עליו ונגס בו.

בהרצאה השנייה אפשר כבר לראות את חלוקת הכוחות בין שופטי ליגת העל. הבכירים מביניהם דווקא בשורות הראשונות, לאו דווקא כמו המקובלים של הספסלים האחוריים בטיולים השנתיים. מדי פעם מישהו מרשה לעצמו לחטט באייפון. איתן תבריזי הוא הצ'יף, יושב בצד, צופה חיצוני ופנימי, נותן מדי פעם שורה. אלון יפת לא מותח את מרפקיו, נראה כבן טיפוחיו הבלתי מודע של דאלאס. ישנו דיאלוג של קשר ישיר בינו לבין דאלאס. מאיר לוי שותק, אסף קינן שותק.

בהרצאה זו שם דאלאס דגש על ההבדל בין Reckless (פזיזות) ל-Careless (חוסר זהירות, במקרי שיפוט). אנחנו צופים בסרטונים עם דוגמאות. בבית ספר, כמו בבית ספר, דאלאס שואל אם המקרה הנדון היה Reckless או Careless. מתפתח דיון ("עם הימין הוא הלך על הכדור, אבל שמאל המשיכה לעבירה", "רגע, מה זה רקלס?"). דאלאס מבקש שיצביעו. ובבית ספר, כמו בבית ספר, יש כאלה שלא מצביעים. דאלאס ניגש אליהם ובהומור מדובב זאת ביחס למגרש הירוק: "אז במגרש אתה אומר 'רגע... מה זה היה... אחשוב קצת'?", ובעצם ממחיש עם גרסה בריטית את המשפט הישראלי "מהר, יורים עליך".

דאלאס, כך נראה, מודע לישראליות החיה בתוך השיפוט הישראלי. בין אם מדובר בשופט שנכנס באיחור לסדנה בגלל העבודה היומית, ובין אם הוא שומע שוב את המשפט "אבל כאן בישראל זה אחרת", בהקשר לזה שלא צריך להזמין מכונית קטנה לשחקן שכוב על הדשא, אלא לשאול קודם למצבו למרות בזבוז הזמן השקוף.

אגב, אם חשבתם שמאמנים עוקבים רק אחרי הקבוצות היריבות, אז דאלאס מספר על מאמן אירופי מפורסם במיוחד, שעושה דווקא מעקב אחרי שופטים. בכך, הוא יודע את נקודות התורפה שלהם ויחסיהם לסיטואציות כאלה ואחרות. ממשיכים: אם בלונים נזרקים למגרש צריך לעצור את המשחק ולפוצץ אותם. הלאה, דאלאס שם דגש על שחקנים המבקשים מהשופט שיוציא צהוב ליריב בתנועות יד; הוא לא אוהב כאלה. הצהוב צריך להיות הפוך, ומיד. אין תנועות יד כאלה באופ"א.

ניר קידר

אנחנו עוברים על עוד סרטונים, בהם דאלאס מזכיר שיש מקרים שהם שחור לבן, אבל גם כאלה אפורים. הוא יורה למשקיפים, אלה הכותבים דו"חות שיפוט, ללכת לקראת השופטים במקרים כאלה. כולנו נושמים לרווחה. בחוץ יש פירות טריים וקפה חם.

ועכשיו, פנדל. זוכרים? בואו נחזור יום אחורה, לפסיקת הפסיקה, לפנדל של הפנדל. מה דאלאס יאמר לבר נתן על אותו פנדל ששרק לזכות קרית שמונה נגד עכו? הסרטון מוצג שוב ושוב, דאלאס כמו מותח את בר נתן, לראות אם הוא שלם, לראות את תגובתו באנלוגיה לתגובתו במגרש. צריך להיות מוכנים. דאלאס עובד כך, מכין משפטים שמזמינים עם הרישא שלהם תשובה אחת, אבל מחכה לך עם סיפא אחרת. בר נתן מחייך, מחכה. עד עכשיו הכל היה בסדר, גם המחמאות שקיבל יכולות להישפך לתהום בדיוק כמו שדאלאס אומר בשני המפגשים: תעשה שמונה פעולות, מהן שבע טובות, אבל יזכרו לשופט את הרעה. בכך, אתה מבין שהדבר הכי קרוב לשופט זה שוער הכדורגל.

לבסוף, כמו מנחה שבונה מתח ומוציא לפרסומות, קובע דאלאס כי בר נתן פעל נכון: פנדל. אולם גם אם לא היה שורק, הוא היה מקבל זאת. והנה, בדיעבד, בר נתן יכול היה להיות רגוע באותו שבוע בו סחב את כל האפשרויות בבטן.

קצת לפני שאנחנו נפרדים, אני שואל את דאלאס מה הרגע הקטן שהכי זכור לו בקריירה. לא הרה גורל, אלא סיטואציה קטנה, אנושית, חוץ-משחקית. דאלאס מחפש במוחו. "לפני המשחק בין אורוגוואי לברזיל ב-2001, ראיתי שהגרביים של שתי הנבחרות דומים בצבע שלהם. מישהו היה צריך להחליף. והנה אני, לפני משחק מאוד חשוב, מתווכח עם סקולארי הגדול על צבע הגרביים. לא אשכח את זה לעולם".

יו דאלאס

סקוטי, בן 54 * שפט בשני מונדיאלים (1998, 2002) והיה השופט הרביעי בגמר 2002 * שפט ביורו 2000, באולימפיאדת אטלנטה ובגמר גביע אופ"א 1999 * פרש ב-2005



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#