בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכדורגלן החדש? מבימת התיאטרון לכר הדשא

שחקני ליגת העל לנוער התכנסו כדי ללמוד על דרכי התמודדות עם אירועים יומיומיים, כמו עימות בין שחקן למאמן או זעקות של הורה זועם

תגובות

איאד אבו-עביד משחק כבלם בקבוצת הנוער של בית"ר טוברוק, בקו אחד עם הקפטן בן והבה. אחרי שהקפיד לאיית לי את שמו, כולל המקף באמצע, הוא מדגיש שהשבוע משדרים אותם בטלוויזיה. "נגד הפועל באר שבע, הם מקום שני", הוא ממשיך בפרומו וההתרגשות בהחלט ניכרת. בירור קצר מעלה שאיאד היה קשר אחורי כל חייו, אבל כשעלה השנה לנוער החליט רונן גבאי לשנות לו תפקיד. לשיחה מצטרף אופיר, גם הוא בלם בטוברוק, אבל כזה שמבלה בעיקר על הספסל. "שמילוביץ'", הוא מקדים את שאלתי. כשעולה נימת ההפתעה על פניי (הבחור, מה לעשות, שחום), הוא לא מהסס ויורה "תודה".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות של ספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

עם המטען הזה - של נערים קלי דעת עד שזה מגיע לאיות שמם בעיתון, של הענקת חשיבות מופרזת לסיקור התקשורתי, של מאמנים מתחכמים שבולטים בהיעדרם (למעט בודדים, הבולט ביניהם הוא עמיר תורג'מן) ושל גזענות מושרשת, אני מתיישב רק כדי שכל האמיתות הללו יתנפצו לנגד עיניי תוך שעתיים, בעודי צופה ב"במת גישור".

במת גישור מבוססת על טכניקת "תיאטרון פורום", בה נעשות הדמיות של מצבים יומיומיים בהשתתפות הקהל ושחקן תיאטרון (חנן רוזן הנהדר), כאשר כל סיטואציה מנותחת על ידי פאנל מומחים בהנחיית מדריך מיומן (דרור רובין מחברת "גבים").

שרון בוקוב

משה סיני, גיא לוזון, עמרי אפק וריף פרץ (מכבי ת"א), חברי הפאנל, מתיישבים. דרור המנחה שואל מי כאן קפטן. מתחילים. אל הבמה עולה אלעד, קפטן קבוצת הנוער של מכבי נתניה. התסריט: שחקן שעלה לבוגרים וחזר עם האף למעלה כבש את שני השערים בתבוסה 2-5. ה"תפסן" (קיצור של "תופס תחת") עומד מרוצה בחדר ההלבשה. אלעד נשלח לדבר אתו ונופל כמובן לכל פח אפשרי.

עד עכשיו, קליפי למדי, קצר וענייני - כמו שהילדים האלה מורגלים. ואז הפאנל. המיקרופון מונח על השולחן ואף אחד לא מרים. שוב הכל ייהרס בגלל הדור המחנך, אני חושב לעצמי כמתבקש מעיתונאי עוין, אבל סיני מרים את הכפפה ולמרות שהוא מתרכז בסוגיית המאמן ומחמיץ את העיקר, הערב מותנע.

לוזון יורד לעם עם דוגמאות מימיו כמאמנם של גל אלברמן ועומר גולן, אפק מעלה את הדיון מדרגה ויורד לשורש הבעיה ("במצב הזה, כששניהם חמים אחרי משחק, לעולם לא ייצא משהו טוב") ופרץ מוסיף תובנות מפתיעות. זה ארוך מדי לילדי ה-SMS של היום, אני משרבט לעצמי, מסרב להפנים את הבעות הפנים המרותקות סביבי.

הערב ממשיך עם סימולציה שמעמתת שחקן עם מאמן ששינה לו את העמדה במגרש. אפק הולך, אבל הפאנל ממשיך לספק את הסחורה - סיני מספר על חוויה זהה בבלגיה, פרץ מעיד על מקרה דומה בישראל ולוזון ממליץ לכולם להתנסות בעוד ענפי ספורט ו"לדעת לשחק בעמדה מימינכם, משמאלכם ומלפניכם, הרי במילא אתם מגיעים לעמדות הללו תוך כדי משחק".

שרון בוקוב

אני שואל את איאד אם הוא מתכוון לשוחח עם המאמן לגבי שינוי העמדה שלו. הוא עונה שאני לא מקשיב והנה, הוא לומד עמדה נוספת, אז למה שידבר עם המאמן?

המבחן של קרית שמונה

רגע אחרי שאני מתחיל לעכל כי הדיווח מהכנס יהיה חיובי, עולה לבמה בן והבה, כדי להתמודד עם אבא שצעק על המאמן בגלל שהבן שלו לא משחק. והבה מפליא בהתמודדות אינטליגנטית, סיני מספר על הדילמה שלו כמאמן וכאבא של שחקן, לוזון נוזף בנערים על היצמדותם לסמארטפונים ("אתם כבר כאן, תקשיבו. מה אתם מחפשים, עוד ציטוט בוואן? הבל הבלים") מבלי לומר מלה שלא הייתי משמיע לבן שלי, ופרץ ממליץ לסנן את ההורים. פשוט כך. בן, על 187 הסנטימטרים שלו, יורד מהבמה ואיאד מספר לי בעיניים נוצצות שבסוף השנה הוא, בן, ייבחן בעירוני קרית שמונה.

אורית רז היא האחראית על אגף הנוער בהתאחדות. סביר להניח שאם היתה תוכנה המתרגמת את הדימוי שלכם על ההתאחדות לפנים אנושיות, התוצאה כנראה לא היתה דומה לאורית - אישה, צעירה, רהוטה, כזו שלא פוחדת לחדש ולנסות ובעיקר משקיעה את מאמציה בדור העתיד ובעיצובו. אחרי שהכל נגמר, היא מספרת שרק לפני יומיים היתה צריכה להתמודד עם אבא שפרץ למגרש והכה את המאמן, ועל כך שהחזון שלה זה להעביר סדנאות כאלה להורים ולשחקנים.

שרון בוקוב

אז, ברעש גדול, כל החתיכות נופלות אצלי למקום. בשני יקומים הנושקים אחד לשני היתה התפרעות בחיפה, אבל יומיים אחר כך העיניים נצצו מהעלייה של קרית שמונה למקום הראשון בליגת העל. העתיד, לרגע אחד שנמשך שעתיים, נראה כמשהו שאפשר להתמודד אתו, אם רק אורית ואיזי שרצקי יתמידו ואנחנו נסכים לקבל שיש גם דברים טובים. לבן ולאיאד נחזור בעוד שנתיים, ואז נדע אם בדצמבר 2011 נפל דבר בכדורגל הישראלי, או שקרית שמונה עשתה סתם עוד סיבוב מדהים ובהתאחדות עשו סתם עוד ניסוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#