בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בקרית שמונה לא כולם יכולים לחלום

בעיר הצפונית מנסים לעכל את ההצלחה האדירה של קבוצת הכדורגל. ואז נאלצים להתעורר למציאות היומיומית והקשה

4תגובות

יומיים אחרי שכבשו את פסגת ליגת העל בכדורגל והוכתרו כאלופי הסיבוב הראשון, שחקני קרית-שמונה התכנסו לאימון בוקר שגרתי. דוד פינקלשטיין, עטור זקן אפור ועל ראשו כיפה שחורה רחבה, החנה את הקלנועית מול דלת חדר ההלבשה. פינקלשטיין הוא עוזרו של יוסי קמרי, מנהל האצטדיון, אבל נראה כי מגבלה גופנית קשה לא מאפשרת לו לסייע יותר מדי בעבודת התחזוקה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

בכל מקרה נדמה כי התפקיד שהשחקנים מייחסים לו, חשוב לא פחות; ברק בדש, כובש השער שהזניק את הקבוצה לראשות הליגה, ניגש לפינקלשטיין, חיבק אותו ונישק אותו. כמה דקות אחר כך חזר אלעד גבאי, המגן שמסר את האסיסט לבדש, על אותו טקס עם פינקלשטיין. האחרון שלף ספר קודש מהסל שבקדמת הקלנועית והסביר דבר מה לגבאי, שמצידו הכתיר את בן-שיחו כ"צדיק" וגילה שמדובר בקמע של הקבוצה.

אבל יותר ממזל נדמה כי ההצלחה שפוקדת השנה את המועדון הצנוע נזקפת בעיקר לדרך שהתווה כבר לפני 10 שנים איזי שירצקי, הבעלים של הקבוצה. יוסי אדרי, מנכ"ל הקבוצה, ומי שהיה אז שחקן זוכר "איך בסוף אותה עונה, שכמעט ירדנו לליגה א' והמועדון היה שקוע בחובות, איזי בא אלינו ואמר שהוא לוקח את הקבוצה והבטיח שבעוד מספר שנים נגיע לליגת העל, לאירופה וגם ניקח אליפות. הקבוצה עברה אז ימים קשים וזה נראה מטורף, אני ישבתי מאחור וצחקתי כששמעתי אותו. אמרתי לעצמי: 'מי זה הבנאדם הזה?'".

חיים ברביבאי, שהיה אז ראש העיר, הוא שפנה לחברו, שירצקי, הבעלים של חברת "איתוראן" וביקש סיוע של 50 אלף שקל. שירצקי מצידו ענה כי הוא מעוניין לתת הרבה יותר ולקח עליו את המועדון.

מאז הוקמה מחלקת נוער מפוארת, הקבוצה התקדמה והפכה לחברה קבועה בליגת העל, וגם שמעדה ונשרה לליגה השניה, ידעה לאסוף את עצמה ולחזור לליגה הראשונה, כשזכרון הערים השכנות - טבריה ובית שאן שנמחקו ממפת הכדורגל, לא מרשה להם להרים ידיים.

אדרי ישב השבוע בקומת המשרדים שבאצטדיון העירוני, משרדים שהוקמו בזכות הכסף הרב שהזרימה הפועל תל אביב לקרית שמונה, עם קנייתו של שחקן הבית אלרואי כהן בכמה מיליונים טובים. רחוק מהלחץ המעיק של האוהדים והתקשורת על הקבוצות מת"א, חיפה וירושלים, הוא הביט מהחלון על נחל עין-זהב שחוצה את העיר ואחר כך הצביע על התמונות בשחור-לבן שתלויות על קיר המשרד. אביו, יהודה אדרי, וחבריו, מניחי היסודות לכדורגל בעיר, עומדים שלובי זרועות בצילום בן 40, בימים בהם התפלגה העיר להפועל של מועצת הפועלים ולבית"ר של החירותניקים. "כשהם ישנו בבתי מלון, אנחנו נסענו למשחק בדימונה בטרמפים", טוען יואל אברהם, אז יו"ר ביתר בעיר, כשלידו אלי מנחם, שהיה יו"ר הפועל, שמודה שמה שהעסיק את שתי הקבוצות היה הרצון לחבל בהצלחות היריבה.

"הם לא יכלו לחלום על הימים האלה, של ההצלחות", אמר אדרי, בן 39 שהודה כי קשר את חייו עם הכדורגל ועם העיר. בניגוד לרבים מבני גילו שנטשו למרכז הארץ או למדינות אחרות, אדרי גאה בעובדה כי נותר בקרית שמונה.

מתחת למשרד של אדרי נאלץ דני פרץ, איש המשק, לראות את השחקן אדריאן רוצ'ט, משליך לפח האשפה חולצה שנקרעה. "פעם הייתי יושב ותופר את החולצה", החריש פרץ. כמעט 30 שנה הוא שרת את הקבוצה בהתנדבות: היה קופאי, סימן את גבולות המגרש עם דלי פח מלא סיד ושאב מים משלוליות שנקוו במגרש. לפרנסתו עבד כנהג בקו חלוקת לחם של המאפיה המקומית. "כשלא היה כסף נסענו בארגז של המשאית", מגלה אדרי. היום פרץ עובד בשכר בקבוצה. בהשוואה ליריבות העשירות מחיפה ותל-אביב, המעסיקות צוותים רחבים העוסקים בשיווק, ניהול, דוברות ועוד, צוות הניהול של קרית שמונה מונה רק את אדרי, פרץ ואת הדובר, עדי פרג'.

השחקנים מטפטפים החוצה ויוצאים לאימון. רחוק ממדורי הרכילות, מועדוני הלילה, המעריצים והמעריצות שעוטפים וחונקים את חבריהם במרכז וגורמים למאמנים שלהם למרוט שערות מרוב ייאוש אחרי עוד סיפור על בילוי לילי במועדון עכשווי. פרג' הדובר מודה ש"אצלנו אין את זה. מי שבא הנה יודע שכאן הכל שונה. בהתחלה קשה להם כאן, אבל הם מתרגלים, כמו סטודנט שמגיע ללמוד כאן במכללת תל-חי; המעבר קשה, אבל אחר כך הם נקשרים למקום".

כדי לטפח רוח צוות בקבוצה מוביל המועדון מדיניות קשוחה מאד בבחירת השחקנים. בז'רגון הכדורגל "חדר ההלבשה" הוא לא סתם חדר, אלא המקום בו נוצקת רוח היחידה. וכך בעוד שיש חדרי הלבשה שמורדים במאמן או שנוצר בהם פילוג, בקרית שמונה בוחרים שחקן רק אחרי שהבינו כי הוא מתאים לחדר ההלבשה. כמו כן, שחקן שמעוניין לעזוב, ישוחרר. "לא נחזיק כאן אף אחד בכוח", אומרים במועדון שהפסיק לחוש רגשי נחיתות ורוצה לעצב רוח מועדון ולבנות מסורת. תנאי הכרחי לשקנים הוא מגורים בעיר. כך, לדוגמא בדש ושמעון אבוחצירא עברו עם משפחותיהם לק"ש.

היעדרה של מסורת דחפה במשך השנים את מרבית אוהדי הכדורגל לאהוד קבוצות אחרות. "רובנו היינו בית"ר ירושלים", מודה תושב העיר, ג'קי מלול. "זה היה חיבור טבעי של קרית שמונה, שהיתה מזוהה עם הליכוד, לבית"ר", הוא אומר ומגלה שאביו "היה דווקא מערכניק ואני חציתי את הקווים".

באיזור התעשיה, בבית הקפה של שחקן העבר, אילן זוויגי, כבר גמרו לחגוג את הניצחון על הפועל ת"א ומתחילים לחשוש מהמשחק הבא נגד הפועל חיפה ש"נמצאת במומנטום" (קרית שמונה ניצחה 0-1). מלול כבר מתחיל לחשב איך לשנות שוב את משמרת הערב במפעל הפלסטיק בו הוא עובד, כדי להגיע למשחק, מודה כי חלום האליפות נראה כרגע לא מציאותי. "אני עדיין במנטליות של קבוצה קטנה, ואומר לעצמי: 'יש לנו 32 נקודות, זה בטח יספיק לנו להשאר בליגה".

בכלל קשה לחוש באופוריה או בחלומות גדולים. רבים מודים כי הצלחת הקבוצה והגאווה שהיא מביאה, לא מספיקים. "אין מספיק מקומות עבודה, המשכורות שמשלמים באיזור נמוכות מאד ולילדים אין מתנ"ס", אומר בכאב יהודה בן-סימון, בן 47, בעצמו שחקן עבר בהפועל קרית שמונה. הוא נזכר בימים בהם היו מתנ"סים וחוגים עד 7 בערב. מה נשאר מזה? המתנ"סים לא פועלים והספריה כל הזמן בסכנה".

מלול כואב על כך שרבים מאד ממשיכים לעזוב את העיר, בין השאר גם לשכונות המפתות שמקימים הקיבוצים השכנים. "אין כאן אפשרויות פרנסה רבות. מי שמצליח למצוא עבודה במפעלים החזקים של הקיבוצים נחשב כאחד שהצליח להסתדר, השאר נאלצים לעבוד על משכורות של 4-5 אלף ומי שבכלל לא תופס עבודה עוזב".

רן בן-שמעון, מאמן הקבוצה שמזוהה כל כך עם ההצלחה, מסכים ש"ההצלחה עושה משהו טוב לעיר, אבל אסור להפריז בתפקיד של הקבוצה. זה בסדר להעלות את המוראל, אבל הקבוצה היא רק חלק משלם ובשביל השלם העיר הזאת צריכה עוד דברים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#