בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדברים ששלמה שרף לא מספר לכם

הדברור התקיף של שלמה שרף ב"שער השבת" עבור אחיו של חתנו, יובל נעים, מעלה תהייה: האם אין בערוץ הספורט אדם אחד שמסוגל לומר לפרשן הנכבד "שלמה, אתה גונב דעת"?

50תגובות

1. "שער השבת" היא תכנית סיכום משחקי ליגת העל. היא משודרת בערוץ 5 פלוס לייב, בדרך כלל בשעה מאוד מאוחרת, 23:00. השבוע היא הוקדמה ל-22:00, שעה סבירה יותר. בעיקרון צריך לברך על ההקדמה, ואפשר היה אף להגדיל ברכה אם התכנית היתה משודרת בערוץ 5 הרגיל או ב-5 פלוס, כדי שכל חובבי הכדורגל יוכלו לצפות בקבוצותיהם מבלי לפשוט רגל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות אליכם

זה בעיקרון. למעשה, לא בטוח שכדאי להעביר לערוץ פתוח ובכלל לא בטוח שכדאי להקדים. כי כשמקדימים תכנית כזאת לשעה סבירה, שעה שבה הראש עדיין פועל והמוח מסוגל לעבד רשמים - יש סיכון שבועי לעוגמת נפש גדולה. בשבת האחרונה למשל ישבתי מול המסך ולמשך דקות ארוכות התביישתי במה שראיתי. מה שראיתי זה סצנה ארוכה, משוחקת היטב, שתוכנה האמיתי לא מדווח, ותוכנה השקרי נמסר לצופים ללא בדל מבוכה.

טלוויזיה

2. בסצנה המביכה הגיבור הראשי הוא האיש הספק-מודע שלמה שרף והדיון השקרי עוסק בבית"ר ירושלים. מיד לאחר שידור תקציר המשחק בינה לבין הפועל באר שבע, ועוד לפני שהמנחה - הטוב מאוד אגב - יהונתן כהן מוציא מלה מהפה, מתפרץ שרף כמי שרוצה להשליט נרטיב מסוים על המציאות טרם יוקדם על ידי "גורם זר". "בדקה אחת נגמר המשחק", הוא צועק, "החמצה של עמית בן שושן... ופה אני רוצה להתעכב, למה כמו שיש לשחקן הגנה אחריות, אתה צריך לדרוש משחקן התקפה אחריות...".

כעת אראל סגל מנסה להתערב ולטעון שבן שושן "כבש שישה שערים ושני בישולים... השחקן הכי טוב בבית"ר", אלא ששרף - עצבני ואדום - יורה: "השחקן הכי טוב בבית"ר? זה השקרנים הכי גדולים בבית"ר, הוא וברוכיאן. השקרנים הכי גדולים". סגל - אוהד בית"ר - מגיב בציניות: "המאמן גדול, המאמן גדול. יש לבית"ר מאמן כמו מוריניו", ושרף שוב מתפרץ: "בדקה אחת בית"ר מקבלת פנדל ולא מבקיעה ובאותה דקה אבי ריקן מקבל אדום ומפרק את הקבוצה לגמרי. שני שחקנים חסרי אחריות לגמרי".

יהונתן כהן עוד מנסה לתהות אם "אפשר להאשים שחקן על החמצת פנדל?", אבל לשרף אין התלבטות: "מה זה חוסר מזל... הוא יספר לי סיפורים שהבקיע שישה שערים? זה הדקות שצריך אותו. איפה הם? מה הם עושים עבור בית"ר? יש עניין של מה הם מקבלים לעומת מה הם נותנים. זה שווה את מה שהם מקבלים? הם לא נותנים כלום". אחר כך הוא יטען ש"צריך להביא שני חלוצים, אחד לא מספיק", ש"הרוש אשם בגול", ויקנח בתהייה: "יובל נעים בנה את הקבוצה? תגיד שחקן אחד שהביא... מה אתה מבלבל את המוח?".

3. צופה רגיל שיושב בביתו ומביט בסצנה האלימה הזאת מאמין שמול עיניו מתנהל דיון מקצועי, סוער אמנם, בין שני אנשים - שרף וסגל - שחושבים באופן שונה על אודות קריסתה של בית"ר ירושלים. אלא שכל הדיון הזה מעוות, משום שעובדה אחת קריטית לא נמסרת לצופים: אחיו של יובל נעים נשוי לבתו של שלמה שרף. הקרבה המשפחתית הזאת - שחייבת להיות מדווחת - מעניקה זווית חדשה לגמרי לדיון: רק באופן הזה אפשר להבין מדוע שרף - שקוטל מאמנים שאינם אחיהם של חתנו באופן שבועי - משתלט באגרסיביות על הפאנל ומפיל את התיקים באופן אכזרי על השחקנים: בן שושן וברוכיאן "שקרנים", אבי ריקן "פירק את בית"ר", אריאל הרוש "אשם בגול".

אילן אסייג

מה ששרף עושה זה לעזור לבן משפחה שלו על חשבון אנשים אחרים, שאינם יכולים להגיב כי הם לא באולפן. הוא מגייס עצבים - ספק אותנטיים, ספק מלאכותיים - ומתפקד כשופרו המביך של נעים, והכל במסווה של "פרשן". צופה תמים, כזה שאינו בקיא באילן היוחסין של משפחת שרף-נעים, עשוי להאמין לו: לחשוב שבן שושן וברוכיאן הם אכן שקרנים, שריקן אכן מפרק קבוצות ושהרוש הוא הוא הכתובת להפסד. אין דרך לכנות את התנהלותו של שרף אלא כהוצאת דיבה, ללא אפשרות להגנת "תום לב".

4. מי שמביט היטב בסצנה הטלוויזיונית מזהה מצוקה אמיתית מצדם של כהן ובעיקר סגל. לא לשווא סגל - שמתגלה בשבועות האחרונים כפאנליסט הטוב מבין השלושה - אומר בסרקזם "המאמן גדול... יש לבית"ר מוריניו", ומאוחר יותר מציין בפשטות את העובדה ש"חבל שהמאמן של בית"ר זה לא ניצן שירזי, אפשר היה לשחוט אותו".

מה שסגל מנסה לומר - ולא יכול בגלל ענייני פוליטיקה פנימיים, ואולי חוסר נעימות מהאיש שיושב לצדו - זה את המשפט הפשוט: "שלמה, אתה פסול לדיון. אתה לא יכול לדבר על בית"ר ירושלים כי אתה קרוב משפחה של יובל נעים. אתה לא יכול לדבר כי אתה אדם שלא מסוגל להפריד בין מקצועי לאישי. אתה מפיל תיקים על שחקנים כדי להציל את האח של החתן שלך. אתה עושה עוול לבני אדם מבלי ליידע את הציבור בעוול. אתה למעשה מה שאמרת עשרות פעמים על אחד, אברם גרנט שמו - אתה גונב דעת".

אבל הוא לא אמר את זה. הוא הרי לא יכול להגיד את זה. זה לא תפקידו. השאלה היא האם יש מישהו בערוץ הספורט שכן מסוגל להגיד את זה.

עוד קצת אתיקה | הערוץ והספורט

אם כבר ניגודי עניינים מהסוג המביך/מביש: נבחרת הנוער הפסידה בשבוע שעבר 6-3 לנבחרת יפאן. ההפסד קבע שישראל תסיים אחרונה בטורניר החורף ובעיקר חשף רמה הגנתית מביכה במחצית השנייה.

ניר קידר

האחראי למבוכה הוא מן הסתם המאמן אלי אוחנה, פאנליסט "יציע העיתונות". בהמשך אותו יום אכן שודרה "יציע העיתונות" ואוחנה השתתף. חיפשתי אייטם שיעסוק במבוכת נבחרת הנוער - חומר קלאסי לסדיסטיות שזורמת בעורקי המשתתפים - ולא היה כזה. מה שכן היה זה היפוך מזהיר של סיבה ומסובב.

בפרק הקרוי "עצבים", התגייס צביקה שרף - מאמן כדורסל - כדי להגן על הקולגה שלשמאלו, והוציא את כל הזעם על ההתאחדות שלא דחתה את המחזור בליגת הנוער בשבת, אחרי שהשחקנים שיחקו שלושה ימים ברציפות. כלומר: הפיל את התיק על הממסד ולא על האיש שאיתו הוא שותה קפה לפני/אחרי התוכנית.

אוחנה נלכד בניגוד עניינים יוצא דופן - מחד, שרף מחלץ אותו מבור פרטי עמוק; מאידך, הוא מבקר את מעסיקיו, אלו שעליהם הוא נוהג להגן בכל שבוע. זה היה רגע שחידד היטב את הבעייתיות ששורה על כל מוסד הפרשנות של ערוץ הספורט; את התחושה שאיפה שלא תשים את היד, יש חשד לריקבון; שלפנינו תרבות של חוסר אתיקה וניגודי עניינים; שהדבר הזה שמכונה "ספורט" הוא הדבר הכי לא ספורטיבי שאפשר להעלות על הדעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#