רועי עטר והצל

מאמנים שמרגישים מאוימים, דיבורים על פרוטקציה וההכוונה המקצועית בבית. בנים של מדברים על מה שצפוי לבן של ההוא עם התלתלים

שלמה וייס, "כלבו" חיפה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלמה וייס, "כלבו" חיפה

ב-10 בספטמבר נסעה קבוצת הנוער של מכבי חיפה לאיצטדיון הסינתטי בפתח תקוה למשחק מול הילדים של הלוזונים. הקבוצה של גילי לבנדה הגיעה אחרי הפסד במחזור הראשון בליגת העל לנוער, מול היריבה מעבר לכביש הפועל חיפה, ועם הרבה ביקורות על הסגל המתהווה.

לבנדה לא נלחץ והחליט לערוך מספר לא קטן של שינויים בהרכב הקבוצה. השינוי שבלט לעין יותר מכל היה הרכבתו של רועי עטר, הבן של ההוא עם התלתלים שנחשב לסמל הבלתי מעורער של המועדון הירוק מהכרמל. עטר עסק בחימום שלפני המשחק, אבל ביציעים כבר נשמעו טרוניות מצד הורים של שחקנים אחרים. "הוא בהרכב רק בגלל שהוא הבן של רובן", נלחש בטריבונה; "הוא רק עלה מהנערים וכבר הופך לכוכב של הקבוצה", נאמר בציניות. אפילו אוהדי מכבי פתח תקוה רמזו על כך שלא רק אצלם יש פרוטקציות, והשמועה שעטר ג'וניור בהרכב הלכה ופשטה ביציע. "כשאתה בן של שחקן תמיד יש את הלחשושים שאולי אתה שם בגלל פרוטקציה", קובע תמיר כהן, בנו של בלם ליוורפול ונבחרת ישראל לשעבר אבי כהן המנוח, "זה מחלחל תמיד, כשאתה עולה מהנוער לבוגרים, ובכל הילדות תמיד אומרים שאתה שם בגלל שאתה הבן של שחקן עבר גדול".

עטר עצמו לא שמע את הדיבורים ביציע, אבל היה יכול לנחש מה כולם יגידו אם הוא יסיים 90 דקות עקרות ויציג יכולת חלשה. "תמיד יש את אלה שמחפשים ומנסים להכשיל אותך", מעיד חנן ממן, כיום שחקן הפועל חיפה ובנו של עוד מספר עשר אגדי בירוק, "אפילו מאמנים לפעמים שמים רגליים בגלל שהם חוששים או מרגישים מאוימים מהסיטואציה".

תחת זכוכית מגדלת. רועי עטר (מימין) במדי הקבוצה הבוגרת של מכבי חיפהצילום: שרון בוקוב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

עשר דקות עברו מאז הבכורה של עטר בהרכב קבוצת הנוער, והילד של מי שהיה יראת ההגנות הישראליות בשנות ה-90 הראה שהוא בין 11 הראשונים בזכות עצמו, לאחר שכבש שער גדול וקבע את תוצאת המשחק 0-1 למכבי. בסיום המשחק היה ברור שעם או בלי השער עטר הוא השחקן המצטיין של המשחק, ומאז הוא קנה את מקומו בהרכב של לבנדה.

ביום שבת האחרון עטר רשם עוד נקודת ציון בקריירה, כשעלה לראשונה לסגל של הקבוצה הבוגרת, ואף שותף במשחק מול עירוני רמת השרון. עטר הבן קיבל את המספר של מי שנחשב עד לא מזמן לכוכב הבא של הירוקים עידן ורד, שראה את הילד מקבל הזדמנות לפניו. שוב, כמו בכל התחנות במחלקת הנוער, ההתרגשות סביבו היתה גדולה, ולא בגללו או בגלל היכולת המבטיחה ואפילו לא בגלל הקטע עם ורד אלא בגלל שם המשפחה שאותו הוא נושא.

רגע לפני שהוא הופך לשחקן מן המניין בקבוצה הבוגרת, התפנינו לבדוק עם כמה שחקנים שכבר נשאו על גבם את הצל של אבא איך בדיוק רועי עטר צריך להשתחרר מהעול על כתפיו, עד שיגיע למצב שאנשים ישכחו שפעם היה פה עטר אחר.

בעתיד יהיה האבא של? ראובן עטרצילום: ספי מגריזו

הקשר שלא מתנתק, כך נדמה, למשך כל הקריירה מתחיל אצל ילדי השחקנים כבר בגילים הקטנים ביותר, אז הם מגיעים לנקודת המפנה הראשונה כשהם צריכים להחליט אם הם ממשיכים בדרך המשפחתית ועוסקים באותו ענף ספורט, או שמא הם מעדיפים לפנות לתחומים אחרים. "הרבה פעמים זה פשוט ברור מאליו שאתה תהיה כמו אבא שלך", מסביר אורי כהן מינץ, שחקן נבחרת ישראל לשעבר ובנו של שחקן הכדורסל תנחום כהן מינץ, "אתה נשאב לזה. אני יכול להעיד על עצמי שעד גיל 20 בערך לא הבנתי אם אני באמת רוצה להיות כדורסלן או שאני עושה את זה בגלל שזה טבעי". אחרי שהילד מחליט להתחיל ולשחק מתחיל שם המשפחה להפוך לאישיו, ואיתו החסרונות והיתרונות.

היתרון הראשוני הוא הדלת שנפתחת וההזדמנות הראשונית עוד לפני שבקבוצה בודקים אם באמת יש לשחקן כישרון. "מדברים כל הזמן על הפרוטקציות, אבל אם להגיד את האמת יש פלוס אדיר בכך שאתה מקבל יתרון על אחרים כשהדלת נפתחת לך ביתר קלות", קובע כהן מינץ, "עוד לפני שבודקים מי ומה נותנים לך את ההזדמנות, שזה כבר משהו שאין לאחרים".
היתרון הזה הופך מהר לחיסרון גדול, כאשר השחקנים מתחילים להתעצב ומגיעים לגילאי הנערים. אז הלחשושים מתחילים ואיתם גם ההשוואות לאבא, ובראשן השאלה: האם היהלום החדש יכול להשתוות בתכונותיו לזה שכבר הוכיח עצמו?

כך היה עם כהן, שעלה מקבוצת הנערים לקבוצת הנוער של מכבי תל אביב. באותו הזמן בדיוק הנשמות הטובות החלו לדבר על כמה הקשר האחורי אינו מתקרב לרמה של אביו. בקבוצה אמנם נתנו בו את האמון והסבירו לו כי הוא ראוי, אך מסביב היו גם דיבורים על כך שכהן הצעיר לא ראוי למקום בקבוצת הנוער ושהוא שם בגלל האבא. "זה תמיד מלווה, אבל אני לא התייחסתי לזה וזה לא הלחיץ אותי אף פעם", נזכר כהן, "היתרון שלי היה שאבא שלי תמיד תמך בי ואמר לי להתנתק ולא להתייחס לדברים האלה".

"אבא תמך בי". תמיר כהןצילום: שרון בוקוב

התמיכה הזאת שאתה מקבל מהאבא, שיודע דבר או שניים בספורט, היא אולי היתרון הכי גדול שבלהיות הבן של שחקן עבר גדול. רן אבוקרט, בנו של שחקן העבר אברהם אבוקרט, חווה את הפלוס הגדול הזה אחרי משחק גרוע בעונה הראשונה שלו בבוגרים של הפועל. אבוקרט חזר אחרי המשחק הרע ונכנס שפוף הביתה, אלא שאז דווקא האבא, זה שאבוקרט ציפה לקבל ממנו את הנזיפות הכי גדולות, החל לכוון אותו ולהסביר לו מה היו הטעויות, ושילב את זה עם מילות עידוד.

התמיכה הזו וההכוונה המקצועית גובלות בקו דק עם התערבות שלפעמים אף פוגעת בשחקן. לדוגמה, מספר 15 של הפועל חיפה כיום סבל בתקופה שלו במחלקה הצעירה בהפועל לא מעט ממאמנים שפשוט לא אהבו את ההערות המקצועיות של ממן האב, וכקונטרה הושיבו את הבן על הספסל. "מבחינתי היו רק פלוסים לזה שאבא שלי היה שחקן גדול", מספר ממן, ונשמע מעודן יחסית למה שעבר עליו, "אם לא שיחקתי ואמרו לי שאבא שלי יותר טוב ממני בדבר כזה או אחר, אז פשוט לקחתי את זה לצד החיובי ועשיתי הכל כדי להשתפר".

השלב הקריטי ביותר שעטר הבן יצטרך לעבור כדי להפוך לשחקן בזכות עצמו הוא להתנתק בתפיסה שלו משם המשפחה המחייב. בדרך כלל שלב זה מגיע אחרי זעזוע כלשהו, ובמקרה של אבוקרט זה הגיע באליפות הנוער ההיסטורית של הפועל, אז הפך הילד מהקריות לאליל אדום בזכות עצמו. אצל כהן מינץ זו היתה העונה הראשונה בבוגרים, שבמהלכה ממשחק למשחק פחתו התזכורות לאבא הכוכב; אצל ממן זה היה בשער ההוא נגד מכבי תל אביב, שקבע כי כוכב חדש גדל בשכונה; ואצל כהן זה קרה הרבה לפני, בקבוצת נערים ג' - כהן נכנס הביתה, ודווקא האבא גרם לזעזוע. "אתה לא תהיה ככה שחקן", הטיח בלם העבר בבנו, "אני לא יכול לרוץ במקומך ואני לא יכול לשחק במקומך, הקריירה הזאת היא שלך ואתה צריך להתחזק ולהשתפר, כדי שהיא תהפוך לקריירה מוצלחת". המילים הקשות של האבא גרמו לכהן להבין בבת אחת כי הקריירה היא רק שלו, וכי מה שהוא ישיג או לא ישיג יהיה באחריותו הבלעדית.

אבוקרט (משמאל). תמיכה בביתצילום: שרון בוקוב

גם כאשר אתה משתחרר מהאבא מגיעים לא מעט מבחנים בדרך, שבודקים אם אתה באמת כבר שחקן עצמאי, או שמא אתה עדיין מתקשה לנתק עצמך מהחיבוק המשפחתי. לכהן מינץ זה קרה אפילו בצרפת. שחקן הכדורסל נחת בראסינג פריז, ובאחד ממשחקי החוץ, לאחר שסיים משחק מצוין, הוא פגש בדרך למכונית אדם מבוגר שביקש להחליף איתו מילה. כהן מינץ הסכים, ואותו אדם הפתיע אותו כשהבהיר לו שגם בצרפת הוא עדיין הבן של תנחום. "שיחקתי מול אבא שלך", הסביר הצרפתי המבוגר, "ואפילו שמרתי תמונה של שנינו מעיתון מקומי, הוא היה באמת שחקן גדול". "התרגשתי כמו ילד קטן באותם רגעים", נזכר כהן מינץ, "הייתי אמנם כבר בן 32, אבל הבנתי שגם בצרפת יודעים שאני הבן של תנחום, והאמת שבשלב הזה זה כבר ריגש אותי ועשה אותי גאה מאוד".

השלב האחרון, זה שמסביר שאתה שחקן גדול בזכות עצמך, שדמות האב כבר עברה מן העולם ושהאוהדים מגיעים לקנות כרטיס בעיקר בגללך, הוא שלב היפוך היוצרות, המקרה שבו אתה מבין שאנשים מזהים דווקא את שחקן העבר כאבא של השחקן הנוכחי ולא להפך. זה יכול להתרחש על המגרש, בפעם הראשונה שאתה מקבל את סרט הקפטן, בראיון הראשון שבו לא מזכירים את הקשר המשפחתי בכלל, ואפילו בהנחות סלב. ברוך ממן חווה זאת רק לאחרונה כאשר נכנס לסוכנות הרכב דודג' וביקש לרכוש לעצמו מכונית חדשה. השחקן האגדי בדק כמה מכוניות, ואחרי שהגיע להחלטה הגיע לדלפק כדי לשלם. אז בא הבעלים של הסוכנות ואמר לממן: "יש לך הנחה נוספת על המכונית, שהיא אקסטרה ממני". שחקן העבר, שהיה בטוח ששוב הוא זוכה לכבוד ושעדיין זוכרים אותו, התפלא נוכח המשך המשפט של הבעלים: "אני אוהד גדול של הפועל חיפה, ובגלל שאתה אבא של חנן ממן אני אפנק אותך".

ברוך וחנן ממן במשחק העלייה של הפועל ב-2004 צילום: רונן פדידה

ברגע הזה של היפוך היוצרות עטר יקבל את החותם הרשמי, שאפילו אם הוא לא גדול כמו אבא שלו הוא כאן בזכות עצמו, והצל שריחף מעליו כל השנים נעלם כאילו לא היה. "ברגע שאתה מתנתק ומבין שאתה לא חייב להיות גדול כמו אבא שלך אתה יכול לפרוץ קדימה", טוען כהן, "לכל אחד יש את הקריירה שלו, ואני בטוח שכל מי שהיה במצב שלי יסכים איתי שהעובדה שהיה לך אבא כוכב רק עוזרת ותורמת לקריירה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ