קרית שמונה אלופה

ככה זה כשמרגישים

אמרו עליה שהיא נהנית מהחולשה הכללית, שקטפה את פרי עזיבת הכוכבים, שכבשה מעט ושעממה הרבה - אז אמרו. לא כל אלופה יכולה לפרוט על מיתרי הרגש כפי שעשתה האלופה הטרייה

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמיר כהן
תמיר כהן

"אתה יודע מה, יורם?", שאל הפרשן הלאומי את השדר הלאומי שנשלף למשימות מיוחדות, "גם אני מתרגש מהאליפות של קרית שמונה". לצופה ששרד את השידור כולו ולא עשה חסד עם הרמקולים שלו - ועם כמה מתאי מוחו - התגנבה התחושה ש"היי, גם דני נוימן מתרגש". מה זה "גם"? "אפילו דני נוימן מתרגש". עם ובלי קשר להצהרתו של נוימן, התמונות מהאצטדיון בקרית שמונה עשו את שלהן והדמעות עברו את כל מחסומי הציניות והאגו והחלו נקוות בעיניים. גבירותיי ורבותיי, התרגשות.

התפישה הזאת לפיה יש צורך בשכנוע, הוכחה וגירוי עמוק לסף הרגש כדי להתרגש מאירוע שלא התרחש במתכונת מסוימת 13 שנה (אליפות שאינה של אחת מ-4 הגדולות) ובמתכונת אחרת 29 שנה (אליפות של קבוצה מחוץ לשלוש הערים הגדולות) היא היא הביטוי לחשיבת המרכז המתנשאת על ה"ספר" בשפה מתחסדת ועל "הפריפריה" בדוגרי-סטייל.

עירוני קרית שמונה לא צריכה להתנצל על האליפות הזאת. היא לא צריכה להצטדק על כך שהמוני הרפאלובים, הזהבים והשכטרים היגרו מאזור חיוג 972 בקיץ האחרון; היא לא צריכה להסביר מדוע היא לא הלהיבה ועדיין לא הפסידה לאף אחת משלוש הקבוצות איתן היתה אמורה להתמודד על הכתר; כמו גם שהיא לא היתה צריכה להסביר איך זה שמרביתנו לא נזהה את שיר צדק כשהוא יילך מולנו ברחוב - גם אם הוא ילבש את חולצת המשחק הנושאת את שמו. קרית שמונה לא צריכה לתרץ מדוע היא כבשה רק 1.3 שערים למשחק, מדוע רוב ניצחונותיה הסתיימו ב-0-1 או מדוע אין לה קהל או שירים, או קהל שישיר שירים, או שירים שיישבו טוב על הקהל. היא פשוט לא.

16 מתוך 16 |
מריו מנדז’וקיץ’ חוגג
1 מתוך 16 |
וזה ברשתצילום: אי-אף-פי
2 מתוך 16 |
שווינשטייגר ורובן בקריוקי מאולתר. סביר להניח שבזה הם פחות טובים מאשר בכדורגלצילום: אי-פי

כבר ראיתם את הטיימליין החדש של ספורט הארץ בפייסבוק?

רבים זוקפים את ההישגים של קרית שמונה העונה לחולשה היחסית בליגה, הישגים שבכל עונה כתיקונה, היו מזכים אותה במקומות 3-4, לא יותר, מקסימום גביע הטוטו. אך מה ששוכחים הוא שאליפות היא מרוץ ארוך טווח, מרוץ בו משתפרים ולומדים תוך כדי תנועה, תוך כדי מבטים לימין ולשמאל ולעתים לאחור. כמו שבמקצה חלש לריצת 2,000 מ' גם המנצח יסיים עם תוצאה חלשה. "במקצה" אליפות חזק הוא ישקיע יותר, ייתן יותר ויציג כדורגל איכותי יותר, שמח יותר, מהנה יותר. ממש כאילו היו אלה ילדים יחפים בפאבלות של ברזיל.

בקרית שמונה לא משחקים כדורגל של פאבלות, מקסימום כדורגל של ילדי שיכונים שקיבלו הזדמנות לשחק מול קבוצת נציגי השמיניסטים מהמרכז. אבל בזכות הכדורגל הזה - שלא היה יפה לעין אך לא היה מכוער כמו שמנסים לתארו - הציג הפרויקט של רן בן שמעון את אחת הקבוצות היעילות שידעה הליגה הזאת. קבוצה שמעל הכל היא קבוצה. קבוצה שהמכנה המשותף הבולט בכל שחקן בה הוא החיבור לתלכיד שיצר מכונה - שוב לא מבריקה - אבל יעילה. לא יוון של 2004 אלא דומה יותר לאיטליה של 2006.

מעל הכל זו אליפות של קבוצה. בעוד 20 שנה לא בטוח שיזכרו את האליפות הזאת כאליפות של אדריאן רוצ'ט, ברק בדש, סלאח חסארמה ודויד סולארי. אין פה אדריכל כמו שנוהגים ואוהבים להמליך, אין פה את האקס פאקטור – את השחקן הזה שמניע, שמזיז, שמסירה, בעיטה או אפילו קריצה שלו הפילו הגנות או לחלופין נתנו ביטחון לילד צעיר שעלה מהבוגרים.

לקרית שמונה לא היו את זהבי-שכטר-ורמוט-דה סילבה, לא היו את רוסו-יעקובו-ז'וטאוטס-פראליה, גם לא את נמני-בנין-דגו-גולדברג ואפילו לא את זיתוני-מילנקו-גרייב-רוסו. לקרית שמונה לא היה את הכשרונות האלה שהצעידו קבוצה גם ביום פחות טוב כי פשוט בכל יום נתון ידעת מה תקבל מקרית שמונה. ידעת שמשלושת החלוצים תקבל שער בעשרים הדקות האחרונות; ידעת שמבן שמעון תקבל ניתוח טקטי של מכבי חיפה כמו גם של הפועל ראשון לציון; ידעת שמדני עמוס פשוט לא תקבל שער. עם יציבות כזאת קשה להאמין שהפערים היו מתקזזים משמעותית אם רפאלוב, זהבי ושות' היו חוזרים לביצה המקומית.

אפשר להתנחם בכך שאת רוב הרגעים ההיסטוריים שראינו ונראה בחיינו, נבין שהם היו כאלה רק בפרספקטיבת הזמן. כבר עכשיו, פחות מ-24 שעות אחרי, אפשר להתחיל להתגעגע לזיכרון ההוא של קרית שמונה לוקחת אליפות. כן, הקבוצה ההיא מהצפון שלפני עשור היתה בליגה א'. הקבוצה שהצליחה לרגש אפילו את דני נוימן, קבוצה שבערב שזכתה באליפות אתה תזכור שהזלת דמעה קטנה, לא של אושר - של התרגשות. של סיפור מאחורי הכדורגל. של סיפור שמנצח עם ולמרות הכדורגל. סיפור שיוצר היסטוריה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ