מאמן השוערים שנגח בחטיב: "הפכו אותי לעבריין הכי גדול במדינה" - כדורגל ישראלי - הארץ

מאמן השוערים שנגח בחטיב: "הפכו אותי לעבריין הכי גדול במדינה"

עמי גניש מצטער על האירוע בשבת באצטדיון המושבה, אך הוא מלא האשמות לתקשורת ולהפועל חיפה "שהגזימו בתיאור הפציעה של חטיב"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
משה בוקר

עמי גניש, מאמן השוערים של מכבי פתח תקוה, המואשם בתקיפה הגורמת לחבלה, מנסה לחזור לשגרה אבל הוא יודע שמאז אירועי השבת האחרונה החיים שלו השתנו מקצה לקצה. מעבר לעליהום התקשורתי, גניש מתקשה להתנתק מהתחושות הקשות מימי המעצר, הפגיעה במשפחה, הפגיעה במועדון בו הוא עובד ועתידו.

בשיחה עם "ספורט הארץ", גניש מספר על התקופה הקשה בחייו. "אני מרגיש גועל נפש. אני לא יכול לתאר במלים את מה שאני מרגיש אחרי מה שעשיתי", אומר גניש. "אני לא איש של מהומות, אין לי עבר פלילי, אין לי תיק במשטרה, מעולם לא הייתי מעורב באירוע שלילי. רק לפני חודש הוצאתי מהמשטרה אישור היעדר רישום פלילי. התחלתי קורס מיוחד במשרד לאיכות הסביבה כעובד עיריית בת-ים. אני אדם נורמטיבי ואני לא מצליח להבין מה שקרה לי. אני לא מאחל לאיש לעבור את מה שעברתי. הימים האחרונים מבחינתי הם גיהנום אחד גדול. אני יודע שטעיתי, שגיתי, לא הייתי צריך לנגוח בעלי חטיב. עשיתי מעשה שלא הייתי צריך לעשותו. אני לא בורח מאחריות, עשיתי טעות קשה מאוד והיה אסור לי להגיע למצב הזה".

גניש, המלא בתחושת אשמה, תיאר את מעורבותו באירוע שהיווה חולייה נוספת בשרשרת האירועים האלימים בכדורגל הישראלי. "דני פרדה כבש שער ניצחון. זה היה ממש בשניות האחרונות של תוספת הזמן, ואז עם השריקה לסיום התחבקתי עם משה סיני, זה היה ניצחון גדול, רגע מתוק. ואז אני מסתכל הצידה ואני רואה את סנסוני, אוזן ומריו, סביב שחקנים של הפועל חיפה. משכתי אותם הצידה ואז אני רואה את דני פרדה סופג אגרוף מעלי חטיב. לא הבנתי מה חטיב עושה במגרש כשהוא לא שיחק, הוא היה בכלל ביציע. רצתי לכיוונו של פרדה כדי לעזור לו ואז נגחתי בעלי חטיב".

הקטטה באיצטדיון המושבהצילום: קובי אליהו

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בכמה מכלי התקשורת דווח כי הנוגח ברח במעלה היציע תוך שהוא מכסה את פניו בחולצה לבנה. "אחרי הנגיחה, בניגוד לכל הפרסומים, לא ברחתי, לא הסתתרתי, עוד הסתובבתי בתחום המגרש וניסיתי להרגיע את כולם. פרסמו שברחתי ופחדתי. נשארתי באצטדיון. הבן שלי, בן תשע וחצי, היה ביציע, הבאתי אותו למשחק. אז איך אפשר לומר שברחתי כשהבן שלי הקטן נמצא ביציע לבד?".

גניש סיפר על הימים הקשים במעצר וגילוי ההד התקשורתי שהאירוע יצר. "הייתי מנותק מהעולם החיצון. לא ידעתי מה קורה. לקחו לי גם את השעון, לא ידעתי מה השעה. כל דקה שעברה במעצר היתה כמו שעה. הייתי עצור ואזוק ברגליים ובידיים. עדיין לא ידעתי איזה עליהם ולינץ' תקשורתי עושים עליי. נכון, טעיתי, שגיתי, מגיע לי עונש. אבל עדיין אני לא עבריין והפכו אותי לאחד מראשי הפשע במדינת ישראל. שמו אותי במעצר עם עבריינים כבדים, עם סוחרי סמים, עם שודדים. לקחו אדם נורמלי לגמרי ונתנו לו יומיים של גיהנום".

"ישבתי שעות במעצר וחשבתי על המשפחה, על הקבוצה, על הנזק שעשיתי לי ולקבוצה ועל המחשבה שאני הולך לאבד מקור פרנסה, מקום עבודה ובעיקר, אני הולך לקבל עונש שבו אני אאבד את האהבה הגדולה שלי, הכדורגל", מספר גניש על ההבנה כי דינו נחרץ. "מאז ומעולם הכדורגל היה כל העולם שלי. נכון שטעיתי, אבל עדיין אני בן אדם ולא עבריין. תלו אותי, צלבו אותי".

עלי חטיב מטופל בידי אנשי מד"אצילום: קובי אליהו

"חטיב התחיל. רק הלכתי להפריד"

"מבלי להמעיט מהטעות שעשיתי, אי אפשר להתנתק מהתמונה כולה כשעלי חטיב התחיל בכל המהומה", ממשיך גניש במונולוג שלו . "לא תכננתי להפסיק את החגיגות, לרוץ ולתקוף את חטיב. הריצה שלי למגרש היתה כדי לעזור לדני פרדה כתוצאה מהתקיפה של חטיב, זה לא אומר שהייתי צריך לנגוח בו, אבל אנשים צריכים היו להבין את התמונה כולה".

"איזו תחושה גרועה יכולה להיות לאבא שהבן שלו בן התשע חצי בא לראות את הקבוצה שלו, יושב ביציע, נהנה מהניצחון ואני לא מצליח להגיע אליו בסוף המשחק לאור כל המהומה שהיתה. מה אני צריך את זה, מה לי ולכל זה?".

לגניש, בדומה לדני פרדה, מעורב נוסף בתקרית, יש טענות לחומרת פציעתו של עלי חטיב. "כשהגעתי לבית המשפט להארכת המעצר, התובע מצד המשטרה הציג תמונה קשה מאוד בנוגע לחטיב. הוא אמר שכתוצאה מהנגיחה נשברו לחטיב ארבע שיניים, שהוא איבד את ההכרה והוא בבית חולים. באותו רגע נבהלתי, חשכו עיני ואמרתי לעצמי 'אוי ואבוי, איזה מכה חטף חטיב'. לאחר מכן כשהעורך-דין שלי ביקש להציג מסמכים רפואיים מבית החולים, המשטרה לא הציגה".

"חששתי שחטיב באמת נמצא במצב בריאותי לא טוב", אומר גניש. "עכשיו אני מבין, אחרי שהשתחררתי שחטיב גם שיתף פעולה עם הפועל חיפה ויחד הם הגזימו בתיאור הפגיעה שלו. לא יכול להיות שחטיב ספג זעזוע מוח, הכאות, איבוד הכרה ובאחת בלילה הוא משוחרר מבית החולים הביתה. כל בית חולים נורמלי משאיר אדם גם ב-20% של תיאור ממה שחטיב ואנשי הפועל חיפה תיארו. בלי קשר לנגיחה ולטעות הקשה שלי, כל הפרסומים בהתנהלות של חטיב הפכה את הנגיחה להרבה יותר קשה וחמורה".

"אני אבא לשלושה ילדים. אני איש משפחה. עבדתי בהרבה מקומות ומעולם לא עשיתי עבירות משמעת", ממשיך גניש. "עשיתי טעות, מגיע לי עונש, אבל לא צריכים לתלות אותי בכיכר העיר. איך אני יכול עכשיו לחזור לחיים נורמליים? גם בבית המעצר וגם במסדרונות של בית המשפט הרבה אנשים הביטו ואמרו 'הנה זה הנוגח מפתח תקוה'. אני לא יודע איך אני אמשיך מכאן את החיים ואחזור לשגרה, איך אני יכול לרשום דוחו"ת לאנשים בבת ים. ודאי אנשים יגידו לי 'אתה נוגח באנשים, עושה עבירה כזו ואתה עוד רושם לנו דו"ח.', מה אני אגיד לאנשים האלה?".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ