משה הרוש
משה הרוש

"מחר ב-8:30 בדיזנגוף סנטר", ביקש קובי דג'אני לקבוע את הראיון. כשנשאל אם אינו אמור לישון בשעות הללו, צחק. "האימון מתחיל ב-12:00, ולפני זה אני מתאמן בחדר כושר", השיב, "זו השגרה שלי". עד לפני שנה וחצי, גם דג'אני עצמו היה מופתע למשמע דבריו. את שעות הבוקר הוא נהג להעביר בעיקר במיטה, אחרי לילה ללא שינה שלעתים היה גם רווי באלכוהול.

"את תדמית הבליין הרווחתי ביושר", הוא מודה מיד, "הייתי טראבל-מייקר לא קטן, ילד מפונק שבטוח שהכל יגיע אליו בקלות בלי להזיע יותר מדי. כשהגעתי לראשונה לבוגרים בבני יהודה הרגשתי כאילו השגתי את שלי. נגררתי לבילויים והסתבכתי בשטויות ובמכות. ההתנהלות שלי היתה גרועה, לא רצינית. לא שידרתי מספיק מקצוענות, ישבתי הרבה על הספסל, הוצאתי תסכולים, רבתי עם מאמנים. חשבתי שהכישרון לבדו יספיק".

לא עוד. בגיל 27, דג'אני כבר הבין שהדרך בה הלך במשך שנים הובילה אותו "למקומות לא טובים", כהגדרתו. זה קרה לפני קצת יותר משנתיים, כשהצטרף להפועל אשקלון מהליגה הלאומית. "בנסיעה הראשונה לשם היה רגע בו הבנתי שמשהו לא טוב קורה אתי", הוא נזכר, "אמרתי לעצמי 'לעזאזל, תראה לאן הגעת'. חששתי שהקריירה שלי הולכת לאיבוד. זו היתה הנקודה בה החלטתי לקחת את עצמי בידיים. גמרתי עם השטויות, התבגרתי".

קובי דג'אני (מימין) עובד על המגרש. "ראובן עטר הציל לי את הקריירה"צילום: שרון בוקוב

הבעיה, לטענתו, מעולם לא היתה טמונה ביכולתו. "כדורגל תמיד היה לי, אבל לא התנהלתי נכון. למזלי, ידעתי לאסוף את עצמי ולא שקעתי. לא חשבתי לרגע להרים ידיים ולוותר. אמנם לא התנזרתי מבילויים, אבל התמתנתי. זה לא שהפכתי למלאך. אני יוצא, אבל שותה במינון נכון. נדיר למצוא אותי מבלה בתל אביב".

כשהוא כבר מבלה, זה בדרך כלל לא עם כדורגלנים אחרים. "אין לי חברים שקשורים לכדורגל. העולם הזה לא אמיתי ולא מפרגן. חוויתי זאת על בשרי. אני מאוד לויאלי וקשה לי עם אנשים לא אמיתיים. באשקלון לא דיברתי עם אף שחקן. התנתקתי מכולם. סימנתי אנשים בכדורגל שלא בריאים לי, לא נכונים לי בחיים. אני מעדיף לא להתחבר ברמה האישית לעולם הזה, כי זה מושך אותי למקומות שאני לא רוצה לחזור אליהם".

זה המצב גם במכבי נתניה?

"בנתניה זה אחרת לגמרי. אין טיפת אגו בקבוצה, אין דו-פרצופיות, כולם חברים של כולם ויש פרגון. זה בית חם ואוהב".

בקיץ האחרון שוב נקלע דג'אני לסיטואציה קשה, לאחר שבחורה עמה בילה את הלילה הגישה נגדו תלונה על אונס. חקירה זריזה ניקתה אותו מאשמה, אך הצלקות נותרו. "זה היה בום בשבילי", הוא משחזר, "אני יכול לבלות, לריב עם אנשים וללכת מכות, אבל האשמות כאלה הן ממני והלאה. הגיעו אלי שוטרים הביתה והאשימו אותי במעשה חמור".

דג'אני מודה כי אלה היו ימים קשים. "הייתי בשיא פריחתי ופתאום מגיע בום כזה. התברר לי שהבחורה היתה פרודה מחבר, וכשהיא חזרה אליו היא לא ידעה איך להסביר לו מה שהיה אתי, אז היא המציאה שהשתמשתי בסם אונס כדי לשכב אותה. אני לא מתכוון לשתוק על זה, ברגע הנכון אגיש נגדה תביעה. זה פגע בי מאוד, זה משהו שיכול לרסק אותך".

אתה מהרהר לפעמים בשאלה כיצד היתה נראית הקריירה שלך אלמלא השנים הבעייתיות?

"אם הייתי מתנהל מגיל צעיר כפי שאני מתנהל בשנה וחצי האחרונות, כבר לא הייתי בארץ. עשיתי טעויות ושילמתי את המחיר. עכשיו אני מפצה את עצמי על השנים בהן לא הייתי רציני. פגעתי בעצמי, אבל למדתי מהטעויות והמשכתי הלאה".

אתה עדיין שואף להגיע לאירופה?

"אני לא חושב על זה. אם לצאת לחו"ל אז רק מסיבות מקצועיות, ולא בגלל קומבינה של סוכן".

בעונתו השנייה בנתניה, נחשב דג'אני לאחד מעמודי התווך בקבוצה. המאמן ראובן עטר היה האיש שהימר עליו אחרי שהעפיל לליגת העל עם אשקלון - לא לפני שהתלבט בגלל הדימוי הבעייתי. "הוא ממש רצה לדעת הכל", נזכר דג'אני בשיחה הגורלית עם עטר, "הרגשתי שעושים לי ראיון עבודה לבורגר ראנץ'. למה לא הצלחתי, למה היו לי בעיות, למה התנהלתי כפי שהתנהלתי. זו היתה שיחה עמוקה". כבר באימון הראשון דג'אני נשקל והתבקש להוריד שישה קילוגרמים. "בחיים לא דרשו ממני מקצוענות כזו", הוא אומר, "ראובן הציל לי את הקריירה. הכל אצלנו על השולחן, פתוח, בלי משחקים. לא היה לי את זה עם אף מאמן".

עטר עשוי לעזוב בעונה הבאה למכבי חיפה.

"אני בהכחשה בעניין הזה. קשה לחשוב שאגיע לאימון והוא לא ייכנס לחדר ההלבשה. התחברתי אליו רגשית. כולם היו רוצים שיישאר, אבל גם מבינים שזה חלום לאמן את הקבוצה בה גדלת. מבחינתנו, המתנה הטובה ביותר שאפשר לתת לו זה גביע ומקום שמוביל לאירופה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ