אורי אוזן
אורי אוזן

במאי 1995 ישבתי ביציעי הקופסא עצוב ודומע. קבוצתי האהובה, מכבי נתניה, ירדה ליגה לאחר 31 שנים בליגה הראשונה, הייתי בהלם. איך יכול להיות שבימי ראשון מכבי נתניה תעבור לעמוד 10 במדורי הספורט ולא ישדרו אותה בשירים ושערים? בליבי ביקשתי רק דבר אחד - להחזיר את הקבוצה לליגת העל כשחקן. לשמחתי, ארבע שנים לאחר מכן הייתי שותף לחזרה ההיסטורית לליגה הראשונה. המשאלה שביקשתי בליבי התגשמה.

ביום שבת האחרון שוחק מחזור מאוד אמוציונלי מבחינתי. גם משחק אחרון בקופסא, המגרש האהוב עלי בעולם, שהדשא שלו ספוג בהרבה זיעה שלי (וגם קצת דם ודמעות), ובנוסף, קבוצתי האחרונה בקריירה, מכבי פ"ת, נאבקה על חייה בליגת העל לאחר שכבר קבעו את מותה והיא הצליחה לבצע קאמבק הירואי.

אתחיל עם סיפור קטן על הקופסא. כשהייתי שחקן קבוצת הילדים, היה לנו משחק מוקדם לקבוצה הבוגרת. הובטח לנו שהשחקן המצטיין יעלה לחימום עם הבוגרים ויישב ליד הספסל במהלך המשחק. לשמחתי, זכיתי לכבוד ובירידה מהמגרש תפס אותי רונן גבאי, אחד השחקנים הטובים בקבוצה ההיא. גבאי, איתו זכיתי לשחק בתחילת הקריירה שלי בקבוצה הבוגרת, אמר לי שאם אמשיך ככה אשחק יום אחד בבוגרים, אבל זה לא יקרה בקופסא כי בקרוב יבנו איצטדיון חדש.

למה אני רואה צהוב וישר מתחיל לבכות? אוזן במדי נתניהצילום: אנצ'ו גוש / ג'יני

אז הוא טעה קצת. זכיתי לשחק בקופסא, אפילו שנתיים וחצי כקפטן, וחוויתי בה רגעים נפלאים ובלתי נשכחים. עליית ליגה, עונה חלומית עם גילי לנדאו - אשר במשחק הבית האחרון בה, כבשתי פנדל בדקה ה-95 שקבע שוויון ונתן לנו עונה ביתית מושלמת ללא הפסד (אחד הרגעים המאושרים בחיי) - ובסיבוב השני שלי בקבוצה גם סגנות אליפות.

היו גם רגעים קשים. הקשה ביותר היה ירידת הליגה ב-2004, בעקבותיה עזבתי את הקבוצה בצעד שלא נסלח לי עד היום על ידי הרבה אוהדים (אולי בגלל זה לא הוזמנתי למסיבת הסיום בקופסא). היה ברור לי שהמשחק האחרון שלי בקופסא יסתיים בניצחון, ואכן ניצחנו 0-1 במחזור הרביעי. לא היה לי ספק שמכבי נתניה תיפרד מהקופסא עם ניצחון, ועוד איזה ניצחון. מהפך מדהים, עם שער ניצחון יפה של שחקן בית מוכשר בדקה ה-95 (היה לי דז'ה וו לאותו פנדל). אין פרידה הולמת מזו למגרש הכי ביתי והכי נוסטלגי שהיה בישראל.

לאחר שעתיים התחיל הקרב הגדול בתחתית. ירידת ליגה זו חוויה קשה מאוד לשחקנים ולבעלים, אבל בעיקר לאוהדים. חוויתי אותה פעמיים כשחקן וזה כישלון שמכאיב לי עד היום, סוג של אות קין. 20,000 צופים שבאו לשלושת המשחקים, עשו כבוד לכדורגל שלנו ונתנו תקווה שיש עתיד, שיש פוטנציאל ואפשר להחזיר את הכדורגל שלנו ללב הקונצנזוס.

הורדת מחירי הכרטיסים והמתח בתחתית הביאו את הקהל למגרשים ואני מקווה שפרנסי הכדורגל יסיקו את המסקנות ויבינו שעדיף למכור אלפי כרטיסים בעשרים שקלים מאשר מאות בשמונים שקל. איצטדיונים חדשים יש, תנאים טובים יש, פוטנציאל קהל יש. עכשיו נשאר למתג נכון את הכדורגל שלנו והעתיד יהיה ורוד.

כצפוי, בסוף הערב מכבי פ"ת נפרדה מליגת העל לאחר 21 שנה. אוהדי מכבי פ"ת - ויש אוהדים רבים (3,500 לא נכנסים למונית) - במפגן אהדה מרגש עודדו את השחקנים אחרי המשחק בתצוגה מעוררת התפעלות. אני מציע לאוהדי קבוצות אחרות ללמוד מהם לעתיד.

בסופו של יום, שלוש הנקודות שהורדו, הוחזרו ושוב הורדו גרמו לירידת הקבוצה לליגת המשנה וחבל שכך. בגלל מעשה נבלה של אדם חמום מוח שבעט באחר ששכב על הקרקע חסר אונים, אחד המועדונים הוותיקים בכדורגל שלנו נפרד מליגת העל. השאלה שנשאלת היא אם לא הגיע זמן לשנות את התקנון הארכאי ולהפסיק עם העונשים הקולקטיביים שפוגעים בעיקר באנשים הטובים שרק רוצים את הצלחת המועדון ומרחיקה אנשים טובים מהכדורגל?

הרבה דברים קרו בחיי במהלך 17 השנים שחלפו מאז שישבתי דומע ביציעי הקופסא. מעגל חיי הכדורגל שלי התחיל אז ונגמר ביום שבת, כשקבוצתי האחרונה ירדה ליגה והקופסא נפרדה מהעולם. אם אני יכול להביע משאלה, הייתי מבקש להחזיר את מכבי פ"ת לליגת העל בתור מאמן ולאמן באיצטדיון החדש בנתניה. מי יודע, אולי כמו המשאלה שהבעתי ב-1995, גם המשאלה הזאת תתגשם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ