משה בוקר
לייפציג
משה בוקר
לייפציג

מתח גדול שרר בחדר ההלבשה הישראלי לפני המשחק. חששות כבדים מהשפלה אחזו בחבורה של אלי גוטמן. הם רק רצו לעבור בשלום את המפגש המבהיל עם הגרמנים, ולחזור הביתה ללא צלקות כואבות שילוו אותם בעתיד הקרוב.

גוטמן השתדל לשדר נינוחות, אולי קיווה להוריד מהם את סף הלחץ, שמא הרגליים של שחקני הנבחרת יקפאו במקום ויתקשו לנוע בחופשיות על הדשא. המכונה הגרמנית לא היתה מוכנה להשמיע שוב חריקות, אחרי המעידה מול שווייץ, רגע לפני השריקה שתבשר על פתיחת אליפות אירופה. רק זה היה חסר לחבורה של יואכים לב.

גוטמן הכין להם חגורה הגנתית כחולה, שהתהדקה סביב אריאל הרוש וביקשה לסכל כל ניסיון חדירה זר לרחבה. דקות ארוכות איתי שכטר הרגיש מופקר בחלק הקדמי, מחפש את חבריו ולא רואה דבר. מרחבים גדולים של דשא ירוק הקיפו אותו כאילו הוגדרו שטח סגור לאורחים לא קרואים. חניכיו של גוטמן הזדכו מיוזמתם על יותר ממחצית המגרש ולא חיפשו בכלל להרחיב את הטריטוריה.

צילום: אי–פי

הגרמנים נאלצו לפלס את הדרך בתוך סבך ישראלי צפוף ופגשו פעם אחר פעם את הידיים של הרוש והרגליים של טל בן חיים. כשכבר דילגו על המשוכה הישראלית, ניצבה בפניהם הקורה ובלמה את השיגור של בואטנג מתוך הרחבה.

מנואל נוייר חשש שיקפאו לו השרירים עקב חוסר מעש מובהק וטייל להנאתו מבלי הפרעה. הכדור היה לא יותר משמועה עבורו. 36 דקות חלפו עד שהשוער הגרמני גילה שהכדור אכן במגרש. סכנה ישראלית להרעיד את הרשת שמאחוריו אמנם לא ריחפה כלל, אך גם חבריו לא השכילו למצוא את הרשת הנגדית.

יואכים לב סרב לאבד עשתונות ולא נטש לרגע את כיסא הפלסטיק. מטרים ממנו גוטמן נראה תזזיתי, נע ימינה ושמאלה בחוסר נחת, גער בלי הפסקה וחילק פקודות. החשש שלו מספיגה קיבל ביטוי בדקה ה-40 מרגליו של מריו גומז, שרץ לחגוג עם האלפים ביציעים.

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

לב קיווה שהנצרה תשתחרר במחצית השנייה והמכונה תירה על אוטומט. גוטמן, מנגד, הבין שהפסד מינימלי אולי יתקבל בהבנה, אך יהיה עליו גם לגלות ניצנים של ניסיונות התקפיים. אלא שבכל פעם שליאור רפאלוב וגילי ורמוט, שנכנסו בתחילת המחצית השנייה, קיבלו את הכדור הקיפו אותם גרמנים מכל עבר והציבו בפניהם מחסומים בלתי עבירים.

צילום: אי–פי

הם לבטח היו לוקחים את השער הבודד שספגו ורצים להחליף חולצות עם הגרמנים, לפני שיכאב להם יותר. לב רצה עוד אחד רק בשביל ההרגשה הטובה. אנדרה שורלה המחליף סיפק לו אותה בדקה ה-82 עם טיל קרקע מ-20 מטר שזעזע את הרשת של הרוש. לא נעים, לא נורא. לפחות לא שביעייה.

"היה ברור שנגיע להתגונן", אמר גוטמן בסיום, "ההחזקה שלהם בכדור היתה טובה לאין ערוך משלנו, אבל אני גאה בבחורים שבאו והבינו מבחינה הגנתית איך לעמוד. יש הבדל בראש, אני גאה במאמץ שהם השקיעו בשבועיים האלה ומבטיח שהעם בישראל יהיה גאה בנבחרת שלנו. כשאתה משחק מול נבחרת כזאת, היה קשה מאוד להשתחרר מהלחץ. במשחקים הבאים גם נדע לצאת קדימה. למדתי הרבה מאוד בשבועיים האלה ואני מאוד נהנה לעבוד עם השחקנים. זה הבסיס להכל".

גרמניה: מנואל נוייר, ג'רום בואטנג, הולגר באדשטובר, פר מרטסאקר, פיליפ לאם, סמי חדירה (לארס בנדר, 88), טוני קרוס (מריו גצה, 86), תומאס מולר (מרקו רויס, 83), מסוט אוזיל, לוקאס פודולסקי (אנדרה שורלה, 67), מריו גומס (מירוסלב קלוזה, 67)

ישראל: אריאל הרוש, יובל שפונגין, טל בן חיים, איתן טיבי, רמי גרשון, אביחי ידין (שיר צדק, 86), ביברס נאתכו (ניר ביטון, 73), ערן זהבי (בן שהר, 67), יוסי בניון (גילי ורמוט, 46), מאור מליקסון (ליאור רפאלוב, 46), איתי שכטר (עומר דמארי, 46)

שופט: קווין בלום. 44,500 צופים ברד בול ארינה בלייפציג

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ