ניר צדוק
ניר צדוק

1. חצי מהקבוצה ירכשו אוהדים, אמר חיים רמון, ואת החצי השני ירכשו, ובכן, אוהדים אחרים. בחלומו של סופרמון, מציל האדומים, מפרט תכנית ההבראה של המועדון הוא כזה: אנשי עסקים עם זיקה לאדום יוכלו לקנות פרוסות נכבדות, עד כדי חצי מעוגת הבעלות, כשבנוסף יתאפשר גם לנערים חולמניים לרכוש בדמי הכיס "שברירי אחוזים" שיצטברו לכדי חצי נוסף. הצבעים הם כבר לא אדום-לבן, אלא אדום-אדום.

המסקנה הברורה ממסיבת העיתונאים היא שהפועל תל אביב סיימה את שלב החיפושים. מהיום - רק חתונה בתוך המשפחה. הפועל יצאה לרחוב, חטפה סטירה, כזאת מצלצלת, ועכשיו היא נכנסה לחדר, הגיפה את התריסים, נעלה את הדלת ובלעה את המפתח. קבוצת אנשים חשדנית ובדלנית ממילא הפכה בעקבות המפגש עם העולם שבחוץ למיזנטרופית כמעט. היא לא תחזור על הטעות בשנית. לא בקרוב.

עסקינן כעת במועדון סגור שכניסה אליו תחייב הצגת אילן יוחסין של אהדה, דומה לזה ששטחו אתמול בעל פה רמון ומושיק תאומים - בתוך פחות משלוש דקות הם הזכירו כאליבי את הצטלבויותיהם לאורך השנים עם גדעון טיש, יחזקאל חזום ויעקב חודורוב. מבקשים לומר, אנחנו לא סתם פוליטיקאים, בעלים או אנשי עסקים; זה שמור לקבוצות שלא שפר עליהן גורלן להיקרא הפועל תל אביב. הם, רמון ותאומים, כדוריות אדומות במחזור הדם.

במצבים מסוימים גם חזרה של עשר שנים אחורה נחשבת התקדמות. מסיבת העיתונאים, אתמולצילום: ניר קידר

"דירקטוריון" בשפת הפועל. זה נשמע קצת מלוקק, כמו חזרתו של ה"אדום עולה" בפתיחת דבריו של תאומים, אבל אין ברירה - במקומות ומצבים מסוימים גם חזרה של עשר שנים לאחור היא בגדר התקדמות של ממש. לצדם ישב גם אמיר לובין, לשעבר דובר ויו"ר בתקופת מוני הראל ומעתה מנכ"ל, כמייצג המשלים לשלוש התקופות הניהוליות העיקריות של הפועל מאז ההפרטה בסוף שנות התשעים.

למעט תקופת טביב, כמובן. הפועל נאלצה לגייס את כל אשר ידעה ב-15 השנים האחרונות כדי לכסות על שאירע בשנה אחת בלבד. הפתרון לסכנה הקיומית בפניה עמדה הפועל לא הגיע מכיוון פילנתרופים מצדו השני של הגלובוס דוגמת מיטש גולדהאר, או בוס יחיד כיענקל'ה שחר שלמד לאהוד את הקבוצה שבבעלותו תוך כדי תנועה. אין לה את המזל או את האמון הדרוש, תלוי מאיזה צד מסתכלים.

בהמשכיות טבעית לדבריו, גלגל רמון במהרה את האחריות לטיבה המקצועי של הקבוצה בעונה הקרובה לפתחם של האוהדים, שנתבקשו על ידו, כמעט בתחינה, למהר ולקנות מינויים. זה נשמע כמו קמפיין פרסומי, אבל בפועל היה זה כינונו ברוב הדר של המשק האוטרקי הראשון בתולדות הכדורגל הישראלי.

2. האיש המאושר ביותר במסיבת העיתונאים, וגם זה שדיבר הכי מעט, היה ניצן שירזי, שלא היה נמצא כאן אלמלא אלי טביב, אבל זה לא אומר שהוא לא שמח להיות כאן בלעדיו. מסביבו שוררו כולם וריאציות שונות של המלה הגדולה הזאת, אהבה, חוגגים בלשון חלקלקה אמנציפציה ספורטיבית. אותו לא מעניינת לא אהבה ובטח שלא אמנציפציה. הוא צריך בדחיפות בלם. אם לא שניים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ