איתי מאירסון
איתי מאירסון

בכל תולדות המהומות לא היתה מהומה הרמונית ומתואמת כזאת. למי הקרדיט? לכולם מראשון האוהדים ועד אחרון עוזרי המאמן של אוסקר. חצי שעה לפתיחת האימון, מאות אוהדים מקובצים בסדר כאוטי על הגדר הצפונית של המתחם וצופים לדשא הריק, אחרי שכבר רכשו חולצה רשמית חדשה בחנות המועדון והספיקו ללכלך אותה עם חרדל מהנקניקיה הרשמית לא פחות. מאבטחים ספורים עומדים מנגד, וצופים באוהדים עומדים מנגד. שלב א' - "ביצור עמדות" - מאחורינו.

ואז זה מתחיל: אחד צועק לכיוון המאבטחים "הלו! לפתוח את השער! תראו מה קורה פה!". המאבטח מפהק בקריצה. לא קורה פה כלום. אוהד שני מכה על הברזל בעודו פושר ומוסיף: "יש פה ילדים! הילדים נחנקים!". כן, יש כמה ילדים, ורובם מלקקים קרטיב אננס ומשחקים באייפון. המאבטחים עושים את עצמם מתייעצים, וב-18:32 בדיוק, דקה אחרי שהשחקנים עולים לדשא, השערים נפתחים והאין-לחץ משתחרר. שלב ב' - "שייכנסו כבר וזהו" - הוכתר בהצלחה.

1,500 אוהדים רצים לתוך הדשא בחדווה של סוסי פרא. אלירן עטר קולט אותם מרחוק ומקבל את פניהם במפשעה מפושקת. מישהו כבר ידחוף מתחתיה כתפיים. גם גל אלברמן מונף באוויר, ועכשיו תורו של דאבור. מהראן ראדי, הביישן מכולם, עדיין עם הסטופקס על הדשא, מצטלם בחיוך נבוך עם כל מי שדוחף מולו מצלמה סלולרית. אוהדים אחרים, שלא הצליחו להיתקל בפנים מוכרות, מתרוצצים אחוזי דיבוק כדי למצוא להם איזה גרסיה. לפי פרסומים זרים, אמורים להיות על הדשא שלושה כאלה: המאמן אוסקר, הבלם קרלוס והקשר גונסלו. אוסקר זה ההוא עם החולצה הכחולה.

אלירן עטר מוקף באוהדים. "קיבל את פניהם במפשעה מפושקת"צילום: שרון בוקוב

מה תעשה השנה מכבי ת"א? שתפו את דעתכם בפייסבוק של "ספורט הארץ"

עכשיו זיקוקים, ועכשיו רימון עשן, ועכשיו עוד זיקוקים. השחקנים הלא המומים חוזרים לחדרי ההלבשה. האוהדים ממשיכים לרקוד על עיגול האמצע ולשיר שירים במשך חמש דקות. לא צריך יותר מזה, והם מפנים את המגרש בצייתנות תוך סימון וי על שלב ג' - "אחי, אתה לא מאמין מה קורה פה".

אוהדי מכבי תל אביב אוהבים לחיות את הרגע. לא משנה מה הרגע הזה מספר. לחיות את הרגע פירושו לדרוך על הדשא, בין אם כסימון חייתי של טריטוריה, ובין אם סתם כי אסור. ככל שהרגע יותר מבולגן אצלם כלפי חוץ, כך הוא יותר מסודר בליבם פנימה. הוותיקים שבהם לא ישכחו את הכרוזים שתלו פעילי חוג האוהדים (היה פעם דבר כזה) ביציעי האורווה, במשחק שהיה עשוי להיות משחק האליפות של עונת: 95/96 "במקרה של זכייה באליפות, יתקיימו חגיגות ספונטניות בחוף המערבי". באליפות, כמו גם באימון פתיחת עונה, אין דבר ספונטני יותר מאשר להגיע עם שרוכים הדוקים היטב, למקרה שנצטרך לרוץ לדשא.

הפיצוץ עלינו, האימון עליהם - עם המוטו הזה האוהדים עולים לטריבונה כדי לאפשר לשחקנים לממש את חלקם בדיל הזה. אימוני פתיחת עונה הם שעתה היפה של ההתפעלות הבלתי פרופורציונלית מכל פס מדויק או מכל בעיטה סתמית לרשת במסגרת משחק אימון פנימי של ההרכב השני. ההתלהבות נשענת, בין היתר, על יחסים אנונימיים עם הפרצופים החדשים על הדשא: הספרדי הזה בלם-בלם.

האוהדים הצהובים. בסוף עלו על הטריבונה החדשה ואפשרו לשחקנים להתאמןצילום: שרון בוקוב

רצה הגורל, רצתה הגיאוגרפיה, והטריבונה של קרית שלום צופה אל מתחם חודרוב, אותה פלנטה אחרת שמעבר לפסי הרכבת. עניין ממשי או סמלי בלבד, דבר אחד בטוח: הבנייה של מכבי החדשה מתרחשת תוך הצצות חטופות אל מעבר לכביש. חודש מוזר עבר על אוהדי מכבי, חודש בו הם מוצאים את עצמם נעים בין התפעמות כנה מתהליך הדה-טביביזציה של הפועל לבין סלידה מהחשיבות העצמית המוגזמת שחשים האדומים מעצם התהליך.

כשאוהד הפועל נכנס לתחנת הווינר הקבועה שלו, הוא יוצר סביבו דינמיקה של מסיבת עיתונאים, והנוכחים משתפים עם זה פעולה: "הספקת לדבר היום עם רמון?", "מה הדד-ליין שלכם לטביב?", "כבר החלטת איזה שוער תחתימו?". כשמכביסט נכנס לתחנה, אין אשליות; הוא לא מנהל את הקבוצה. מקסימום קורא בעיתון או באינטרנט על עוד איזה גרסיה שחתם. קורא, ואוהב את מה שהוא קורא.

עמוק בתוך האימון שואל אחד האוהדים, חייל עם כומתת בקו"ם מותש ומשועמם עד לעצם, את חברו מתי נפוצץ כבר את האימון הזה. "פוצצנו אותו כבר, יא אהבל", משיב החבר. "אתה אמיתי? לזה אתה קורא פיצוץ?".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ