יואב בורוביץ
כל העיר
יואב בורוביץ
כל העיר

אריאל הרוש מתכנן לעזוב את הבית. “התחלתי לחפש דירה להשכרה”, מספר השוער של בית”ר ירושלים, בן 24, שעדיין חי עם הוריו ושלוש אחיותיו, “הכי טוב לי בעולם בבית”, הוא אומר, “עושים לי הכל. מפנקים אותי, כביסה, אוכל, אהבה. כוס אני לא מזיז. אבל הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לעזוב. למרות שטוב. אני מחפש עצמאות”.

בד בבד עם חיפושי הדירה בהולילנד, בית הכרם וגבעת משואה, הרוש עובד מדי יום שעות במגרש האימונים ובחדר הכושר. “העונה מתחילה ואני רוצה להיות בשיאי”, הוא מצהיר.

הרוש פותח את שנתו השישית בבית”ר ירושלים. בארבע העונות האחרונות הוא השוער הראשון. גם את אפודת השוער השני של נבחרת ישראל הוא השיג. “ברגע שדודו אוואט כבר לא יהיה השוער הראשון, אני רוצה שהתפקיד הזה יהיה שלי, אבל שום דבר לא מקבלים במתנה”, אומר הרוש, “בשביל הכל צריך לעבוד”.

הרוש. "אחרי שהבעיות במועדון יפתרו, אין סיבה שלא נרוץ בצמרת"צילום: שרון בוקוב

בשבת ב"ספורט הארץ": עדכונים חיים מליגת העל ומהליגות הבכירות באירופה

בשנתיים האחרונות הוא מקדיש מאמצים רבים לכדורי הגובה. “זו היתה נקודת התורפה במשחק שלי”, הוא מודה, “אז אני עובד על זה המון. בשביל יציאה צריך טיימינג, אומץ והמון תרגול. אני מרגיש ששיפרתי את זה למרות שעדיין יש לאן להשתפר”. מנגד, על ההיבטים החיוביים במשחק שלו מבקש הרוש לא לדבר. “אני לא אוהב לדבר על מה אני עושה טוב”, הוא מצטנע, אך בכל זאת מוכן להודות כי הוא “מאוד אוהב מצבים של אחד על אחד ובכלל להיות במסגרת ולעמוד מול בעיטות”. הצדדים החזקים של הרוש הם תזמון ובעיקר אינסטינקט. “זה תמיד היה לי”, הוא מעיד.

הרוש הוא כיום סחורה יקרה בקבוצה שמרבית שחקניה לא מקבלים משכורת. “גם אני לא קיבלתי משכורת ארבעה חודשים”, הוא מציין, “זה לא קל - לא בשבילי ואולי אפילו עוד יותר לשחקנים אחרים. עברנו קיץ קשה מאוד. אנשים מאוד חוששים, אבל לא נתנו כאן למרמור להשתלט. כולם החליטו שנשארים בבית”ר ועוברים את התקופה הקשה הזו. אז נכון שזו התקופה הכי קשה מאז שהתחלתי לשחק בבית”ר, אבל אני מאמין שנעבור גם את זה”.

השבוע האוהדים התחילו להזרים כסף, כך שלשחקנים ככל הנראה יתחילו להגיע הצ’קים. האם מפריע להרוש שאלו האוהדים שמשלמים לו את המשכורת? “לא ממש”, הוא משיב, “הרי האוהדים יודעים מה עובר עלינו. הם יודעים כמה אנחנו מחויבים לקבוצה וכמה אנחנו רוצים להצליח למענם. אנחנו הרי משחקים למענם. אז אני חושב שזה לגמרי הגיוני שהמשכורת שלנו מגיעה גם מהאוהדים”.

הרוש מודה כי “הפנטזיה שאיזה מיליארדר ייקח את הקבוצה ויתחיל להשקיע עדיין קיימת. תמיד יש אותה. אבל אם נהיה כנים, אז ברור שזה לא קורה. הזכייה במפעל הפיס עם ארקדי גיידמק לא תחזור על עצמה, ולדעתי זה דווקא טוב מאוד שהאוהדים יהיו בעלי הבית. בסופו של דבר אפשר לנסות להקים משהו כמו ברצלונה. כמו מועדונים גדולים רבים בעולם שהאוהדים הם גם הבעלים”.

מבחינת אוהדי בית”ר, הרוש הוא אחד הפייבוריטים הגדולים, אולי המשמעותי ביותר. הוא גם שחקן בית וגם הכוכב של הקבוצה כיום. “מרבית האוהדים מאוד תומכים בי, אבל זה נכון שיש גם את הקומץ, הקטן, שמקלל אותי כשאני עושה טעות. אני לא מתרגש מזה כי אני יודע איזו תמיכה יש לי ממרבית האוהדים. אמא שלי וסבתא שלי מאוד לא אוהבות שמקללים אותי. אבל אבא שלי דווקא לא מתרגש”.

אביו, גבי הרוש, הוא אוהד הפועל ששלח את בנו לשחק בקבוצה האדומה עד גיל 12 וחצי. “אפשר להגיד שעד אז הייתי אוהד הפועל, אבל תמיד חלמתי לשחק בבית”ר. תמיד הסתכלתי על בית”ר כקבוצה הכי גדולה. היום לאבא שלי עדיין יש סימפטיה להפועל, אבל אל תדאג, אם נשחק מולם הוא ירצה שננצח 6:0”.

להרוש ציפיות גבוהות מהעונה הנוכחית. “זו בית”ר, אנחנו תמיד רוצים צמרת”, הוא מכריז, “אל תשפטו אותנו על המשחקים ועל היכולת בגביע הטוטו”, הוא מבקש, “זו רק תחילת עונה ואסור לשכוח שעוד המון שחקנים לא חתומים ועברו קיץ מאוד קשה. אבל עכשיו בעזרת השם השחקנים יחתמו ויחזקו אותנו עוד שניים־שלושה. אסור לשכוח שאת העונה האחרונה סיימנו מצוין. לדעתי היינו עם הכי הרבה נקודות בליגה בשליש השלישי. לכן אין שום סיבה שאחרי שהדברים יסתדרו כאן הקבוצה לא תרוץ למעלה”.

יש לו אמונה גדולה במאמן אלי כהן. “קשה לתאר עד כמה האיש הזה מנוסה ומבין בכדורגל”, הוא אומר, “בכלל, אלי כהן הצליח להשאיר את כולנו ביחד בתקופת הפגרה הקשה הזאת. בזכותו הקבוצה עם הראש מעל המים. בלעדיו אני לא יודע מה היה קורה כאן עכשיו”.

כבוד לא פחות גדול יש להרוש כלפי מאמן השוערים שלו, משה בן דוד. “הוא כמו אבא שלי, לא פחות”, אומר הרוש, “הוא מגדל אותי מגיל 16 וחצי. הוא לא רק לימד אותי להיות שוער בליגת העל, אלא שהוא גם נותן לי המון עצות מחוץ למגרש”. אמת, אפילו את הראיון הזה לא היה ניתן לעשות ללא אישור של בן דוד.

מחוץ למגרש הרוש משתדל ככל הניתן לשמור על הקלישאה של אורח חיים ספורטיבי. “לא תראה אותי במועדונים, מקסימום באיזה בר של חבר. אבל אני משתדל לא לצאת הרבה. כי אני כדורגלן. אני שוער. כשכולם יוצאים, אני צריך להישאר בבית ולאגור כוחות. שוער זה לא רק לעלות לדשא אלא אורח חיים שלם”. לפני שבועיים הוא וחברתו ליטל דוידסון נפרדו לאחר שנה צמודה. “זה היה קשה אבל הגענו למסקנה שזה מה שצריך לעשות”, הוא אומר, “אולי נחזור בעתיד ואולי לא. אבל עכשיו אני צריך להקדיש את כל כולי לכדורגל ויכול להיות שאנחנו במקום קצת אחר בחיים”.

המשכורת של הרוש יפה, אך הוא מודע לאפשרות להשתכר הרבה יותר באירופה. “רצו אותי הקיץ הזה בואסילוי הרומנית, אבל איציק (קורנפיין) לא היה מוכן לשחרר אותי וזו זכותו. יש לי מחיר נקוב בחוזה, 1.25 מיליון יורו כדי לשחרר אותי. ואסילוי היתה מוכנה להציע 700-800 אלף יורו, שזה גם הרבה כסף. לפני שנה מכבי חיפה היתה מוכנה להציע המון, אבל אז גומא ועוד שני אנשים היו אמורים לרכוש את בית”ר והשותפים האלה של גומא התנו את זה בין השאר בכך שלא ימכרו אותי. אז לא מכרו. בית”ר הפסידה הרבה כסף, אני לא התקדמתי והאנשים האלה לא רכשו את בית”ר. כולם הפסידו מזה. אבל תכל’ס, היום אני ממש לא מצטער. אני נהנה להיות בבית”ר. ואני חושב שאין בישראל קבוצה גדולה יותר”.

הרוש טוען כי חברים רבים בנבחרת, גם “ליגיונרים שמרוויחים מיליונים”, אומרים לו כי “החלום שלהם זה לשחק בבית”ר. לא תאמין כמה שחקנים אומרים לי את זה. והאמת, אני מבין את זה. אין עוד איצטדיון כמו טדי. אין אווירה כמו שהקהל שלנו יוצר. בכל משחק חוץ האוהדים שלנו מלווים אותנו וכמעט תמיד הם רבים יותר מאוהדי הקבוצה הביתית. כשבעונה שעברה שיחקנו בקרית שמונה הצטלמתי עם המון אוהדים עם צעיפים של קרית שמונה. כולם אמרו לי שהם אוהדי בית”ר”.

הערב (20:00, ספורט1), הוא שוב בקרית שמונה, במחזור הראשון מול האלופה המכהנת. “זה המשחק הכי קשה שיכול להיות”, טוען הרוש, “קרית שמונה גם קבוצה מעולה עם חלוצים נפלאים וגם משחקת בבית, והיא גם האלופה. מבחינתנו זה אתגר גדול ובעיקר חשוב”.

ההתרגשות כבר כאן ובגדול, למרות שספק אם ניתן להשוות אותה להתרגשות שחווה בזמן הפגרה, כשהצטרף לנבחרת ישראל ועמד בשער בשני המשחקים מול צ’כיה וגרמניה. “לא ניתן לתאר את התחושה”, הוא אומר, “אני בחדר ההלבשה, יודע שאני עומד לעלות למגרש מול מריו גומז, מסוט אוזיל, סמי חדירה ומירו קלוזה. לא ידעתי אם לפחד או להיות מאושר. אבל כשהמשחק התחיל לא רציתי שהוא יסתיים. הייתי גם בפורמה טובה. בסוף קיבלתי ציון 8 בעיתון הגרמני. אותו ציון כמו מנואל נוייר”.

באותה נשימה הרוש טוען כי “נויר הוא אולי השוער האתלט הטוב בעולם. לדעתי הוא אחד משלושת הגדולים לצד ג’יג’י בופון ואיקר קסיאס. קסיאס הוא האהוב עלי. הוא עושה הכל מעולה ובעיקר כל פעולה שלו נראית טבעית וקלה. כזה אני גם רוצה להיות”.

אבל בינתיים הרוש ייאלץ להסתפק בלהיות הרוש, שוער שהוא בין הטובים בליגה ואולי גם המוכשר ביותר. הוא בהחלט רוצה שהעונה הקרובה תהיה טובה יותר מהקודמת, שבה ספגה בית”ר 44 שערים ב־37 משחקים.

“אני מחלק את העונה הקודמת לשניים: החצי הראשון לא היה טוב. הייתי פצוע וזה פגע בי. גם עשיתי טעויות ואיבדתי קצת ביטחון. אבל בחצי השני, לאחר שאלי כהן הגיע וצברנו שמונה ניצחונות רצופים, הרגשתי שלגמרי חזרתי לפורמה. לא סתם עמדתי בשער הנבחרת בקיץ האחרון. אבל המטרה מעכשיו היא רק להתקדם ולהיות שוער דומיננטי כמה שאני יכול בעונה הקרובה”.

ואם הוא יקבל הצעה מקבוצה אירופית במהלך העונה? “בעזרת השם זה יקרה”, הוא אומר ללא חשש, “זה יהיה חלום שיתגשם ואני אהיה מאושר מאוד להתקדם לאירופה. זו המטרה שלי. אבל אני מבטיח לך שאני אעזוב את בית”ר עם דמעות בעיניים. זה כמו עכשיו, כשאני עוזב את הבית של ההורים”.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ