קרית שמונה כאן כדי להישאר - כדורגל ישראלי - הארץ
סיכום מחזור

קרית שמונה כאן כדי להישאר

המחזור השני עסק בעיקר בצרות של מכבי חיפה, כך שהישגה המרשים של האלופה - שממשיכה להוכיח שהיא לא אפיזודה חולפת - כמעט נשכח

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי אוזן

אחרי מחזור ראשון טוב ומעניין, שנתן הרבה תקוות לעונה איכותית יותר מהעונה שעברה, ולפני פגרת הנבחרת שתמיד מרגשת (לפחות אותי), עברנו מחזור ליגה שני שחידד כמה מסקנות מהמחזור הראשון, והתחיל לשרטט לנו תמונה ברורה יותר של העונה לקראתה אנו הולכים.

אתחיל במשחק המדובר של המחזור השני, שהפגיש את מכבי חיפה ועירוני קרית שמונה. מלים רבות נכתבו ונאמרו על הירוקים מהכרמל, האכזבה מיכולת הקבוצה, החיזוק שהגיע או לא הגיע, וזה שעוד יגיע, וכן על חוסר היכולת של ראובן עטר למצוא איזון בקבוצה. אבל בבליל המלים הללו נשכחה האלופה קרית שמונה, זו שניצחה במשחק בקרית אליעזר, תמשיך את הקמפיין האירופי המוצלח שלה – בליגה האירופית, ומאותתת לנו שהיא כאן כדי להישאר.

הגדולה של אלופת המדינה בשבת, היתה היכולת להתאושש ממחצית ראשונה חלשה. הקבוצה של גילי לנדאו נראתה רע מאוד בחלק הראשון של המשחק. הנעת הכדור שאפיינה אותה בעונה שעברה נראתה מסורבלת, ההגנה - מלבד דני עמוס המצוין – לא פגעה, הקישור היה אנמי ומאוד לא מדויק, והחלוצים - בעיקר אבוחצירא - נראו כאילו לא התאוששו מההחמצות הגדולות מול בוריסוב.

אחרי הניצחון היום, מתקרבים שחקני קרית שמונה לפלייאוף העליוןצילום: נמרוד גליקמן

גם הדקות הראשונות של המחצית השנייה לא עודדו, אבל אז הגיע שער השוויון של דארקו טאסבסקי, וקרית שמונה פשוט התחילה לשחק כדורגל. רביד גזל חילץ יותר כדורים מכל הקישור של הירוקים ביחד, החילוף של לנדאו – הכנסת עדי אלישע לצדו של גזל - העלים את מרכז השדה של חיפה, ולאסלו לנצ'ה הוכיח שהוא חלוץ אמיתי. פתאום נראתה הקבוצה הצפונית כמו האלופה הגאה מהעונה שעברה, והשיגה בצדק ניצחון ענק.

למרות שני הניצחונות הללו, פגרת הנבחרת באה לאלופה בדיוק בזמן. בראש ובראשונה, מכיוון שהשחקנים חייבים לנוח פיזית ומנטאלית. אין ספק שהקמפיין האירופי, אשר התחיל בלב חודש יולי, גבה מחיר מהמערכת, וההתאוששות היא הכרחית להמשך.

מבחינה מקצועית, יודעים המאמן גילי לנדאו והבעלים איזי שירצקי, שעל אף המאזן המושלם הקבוצה לא נמצתא בשיאה, ובהתאם לכך חיזקו את הקבוצה בשני שחקנים. בנוסף, המועדון מתמודד עם בעיה לא פשוטה - הפציעות של שני שחקני מפתח, דויד סולארי ובראיין גרזיצ'יץ, אשר פגעו קשות במערך.כך או כך, אין טוב מלהסיק מסקנות אחרי ניצחון בקרית אליעזר.

במשחק המרכזי (לפחות לפי הערוץ הראשון), נפגשו שתי קבוצות שנמצאות במסלולים שונים לגמרי. מחד גיסא, מכבי ת"א, שנראתה נהדר במשחקי ההכנה ובמחזור הראשון, ומאידך גיסא מכבי נתניה בעידן פוסט ראובן עטר, אשר מוצאת עצמה העונה בדרך למטה, לאחר שהתרגלה בשנים האחרונות להיות חלק אינטגראלי מצמרת הטבלה.

מכבי ת"א שיחקה לא טוב במשחק באיצטדיון ר"ג, נראתה פחות מדויקת, פחות מאורגנת ועם הרבה פחות התלהבות. הקשר גונסאלו גארסיה, שאמור להיות הציר המרכזי במשחק ההתקפה נראה לא מחובר, וגם חבריו להתקפה היו שבלוניים ואיטיים. בניגוד למשחק מול מכבי חיפה במחזור הפתיחה, כמעט לא היתה הצטרפות של המגינים (בעיקר מימין – למרות ששיחק נהדר, שרן ייני אינו מגן ימני) ושל שחקני הקו השני.

אולם יש לציין כי שני שחקנים בלטו במכבי. אלירן עטר הראה כמה כישרון יש לו ברגליים, וכמה העבודה הקשה משתלמת. כבר בשבוע שעבר ניכר היה שהוא שיפר משמעותית את קבלת ההחלטות שלו ואת התנועה שלו במגרש, והוא בא על שכרו במחזור השני. אם ימשיך כך, אין לי ספק שנראה ממנו עוד הרבה שערים העונה, והוא יהיה השחקן שירוויח הכי הרבה מהגעתו של המאמן אוסקר (אולי יחד עם מואנס דאבור).

אלירן עטר חוגג עם שחקני מכבי תל אביב את הניצחון אתמול באיצטדיון ר"גצילום: שרון בוקוב

וכמובן, הכי חשוב, מי שכנראה יעשה את ההבדל בין עונה בינונית לבין ריצה לאליפות, השוער הניגרי וינסנט אניימה, הרכש החשוב ביותר של מכבי העונה, שפשוט נותן שקט לשחקני ההגנה ומוכיח את חשיבותו של שוער לקבוצת כדורגל.

לעומתם, בנתניה כנראה הולכים לעונה לא פשוטה. בקיץ איבד המועדון שני נכסים מרכזיים, את ראובן עטר - שהשפעתו על הקבוצה היתה מאגית ונראה שנעליו גדולות על מידותיו של טל בנין - וכמובן את הקופסא.

איצטדיון ר"ג הוא הכל חוץ ממגרש ביתי. ואם יורשה לי להוסיף משהו אישי - זה האיצטדיון בו הכי פחות אהבתי לשחק (לא רק אני), מכיוון שכל משחק שם מרגיש כמו רדיוס. נתניה אמנם רצה, רצתה והתלהבה, אבל נראתה לא מספיק חדה בחלק הקדמי, אחמד סבע חסר מאוד את פיראס מוגרבי וחן עזרא, ועלי חטיב לא נראה כתחליף ראוי. הקבוצה מערי היהלומים חייבת להתארגן מחדש בפגרה, ולהבין שהשנה היא עלולה למצוא עצמה במאבקים בחלק התחתון של הטבלה.

בטדי נערך משחק בין הפועל באר שבע, מלאת הציפיות, לבית"ר ירושלים, מלאת הבעיות. מלה טובה מגיעה לאלי כהן, שלמרות תנאים לא פשוטים, מעמיד קבוצה מסודרת ומשלב שחקנים צעירים מוכשרים, ואני מאוד מקווה בשבילו שבפגרת הנבחרת הספינה תתייצב, ושבהמשך יעמוד לרשותו סגל מלא. באר שבע מצד שני נראית לא טוב, בעיקר בקישור, ואם לא יגיע קשר דומיננטי (כדאי לבדוק אם בוקולי פנוי), הציפיות שוב יתנפצו לאלונה ברקת בפנים.

בתחתית, כנראה ששלוש קבוצות יאבקו השנה נגד הירידה, אלא אם כן יתרחש שינוי דרסטי. מדובר בבני סכנין המתפרקת, הפועל עכו הלא מאומנת, והפועל רמת השרון, שלמרות הניצחון, נראה ששרויה בכאוס ניהולי. שלוש הקבוצות רוויות בעיות ניהוליות וכלכליות, ואני לא רואה אותן מצליחות להפתיע ולהשתלב במרכז הטבלה.

לסיום, בואו נחזיק כולנו אצבעות לנבחרת. תוצאות טובות בשני המשחקים הקרובים יתנו דחיפה חזקה לליגה, יביאו עוד קהל למגרשים ויתנו תקווה לעתיד טוב יותר. שיהיה בהצלחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ