תחילתה של אשליה נוספת - כדורגל ישראלי - הארץ
אזרבייג'אן - ישראל

תחילתה של אשליה נוספת

המטרה האמיתית של נבחרת ישראל היא לדבר על עלייה לטורניר גדול, פחות מאשר העלייה עצמה. לפחות במשימה הזו, אנו תלויים רק בעצמנו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ניר צדוק

1. בסיומו של דיון רב משתתפים בשאלה האם יש מקום לזמן לנבחרת ישראל שחקנים שאינם משחקים באופן קבוע בקבוצותיהם, כאילו מאגר הכדורגלנים הישראלים רחב דיו כדי להצדיק את קיומן של שתי אסכולות בנושא, יואב זיו צפוי לפתוח כמגן שמאלי.

זיו הועדף על פני גל שיש. יגאל אנטבי הועדף על פני שיש בעונה שעברה בהפועל תל אביב. זוהי שרשרת המזון האמיתית, הצרה והמחלידה, של הכדורגל הישראלי. אין באמת עומק, ישנה אשליה שנוצרת מעצם ההתעסקות. במצב שכזה יש לשאול שאלה הפוכה האם צריך לשתף בקבוצות שחקנים שמשחקים בנבחרת. דעתה של מכבי תל אביב בעניין? החתמתו של סטיב גורי על העמדה של זיו.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

2. הכי קרוב שישראל תגיע למונדיאל בברזיל יהיה המשחק בפורטוגל, בעוד קצת יותר משנה. גיאוגרפית ותרבותית, זה הכי קרוב. פדרו קברל, מגלה הארצות הפורטוגלי, הגיע ממנה לברזיל כבר לפני 500 שנה. לנו זה ייקח עוד קצת זמן.

הכיוון - ברזיל 2014. אלי גוטמן באימון הנבחרת לפני היציאה לאזרבייג'אןצילום: ניר קידר

הפעם, בניגוד לקמפיינים קודמים, אין באמת סיכוי. פורטוגל בלתי עבירה, רוסיה חזקה ולאורך הקמפיין תהפוך ל-"חזקה מדי". אלי גוטמן לא יגיד את זה. הוא לא יכול. לא רק בשל אג'נדת ניו-אייג' על מקומה של חשיבה חיובית בדרך להשגת המטרה, אלא בעיקר משום שהמטרה של נבחרת ישראל אינה באמת להעפיל לטורניר גדול, אלא לדבר על העפלה לטורניר גדול.

אם לא ידבר, ייכשל במשימה היחידה בקמפיין שתלויה אך ורק בנו. כדי להצליח בה לא צריך לעצור את רונאלדו או דזאגוייב. צריך רק לפתוח את הפה. בכל מה שקשור לפה, אנחנו בהחלט נהנים מעומק. מה יקרה לגוטמן אם לא יצליח? מה שקרה לשלמה שרף, אברהם גרנט ודרור קשטן - חוזה לקמפיין נוסף. אלו רק מאמנים זרים שהולכים הביתה אחרי שהם מוכרים לנו אשליות.

3. יוסי בניון יתחיל את הקמפיין על הספסל, אבל אין סיכוי שיסיים אותו שם. חן עזרא, מאור מליקסון וביברס נאתכו, אלוף הפנדלים של טטרסטן, הם שחקנים נחמדים, אפילו כאלו שמשחקים בקביעות בקבוצותיהם. ועדיין, בניון הוא מי שרגע אחרי שמודיעים לו שהוא מחוץ להרכב, רצים לשבח אותו בתקשורת על כך ש"קיבל זאת כמו ספורטאי גדול".

מול אזרבייג'אן זה בסדר להעלות על נס את אופיו, בהמשך כבר יעדיפו את הדריבל שלו. בינתיים הוא השחקן היחיד בנבחרת שראוי שיהלכו סביבו על קצות האצבעות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ