הכדור בידיים של אלי גוטמן - כדורגל ישראלי - הארץ
חלום המונדיאל התנפץ

הכדור בידיים של אלי גוטמן

כשהוא משוחרר מכל לחץ לסיים אפילו במקום השלישי, מאמן נבחרת ישראל צריך לשאול את עצמו אם יש ביכולתו לשנות את המצב הזה של מוות קליני

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שלומי ברזל

רגעים אחרי תוצאת התיקו באזרבייג'אן התראיין יוסי בניון והצהיר כי "במידה שנפסיד לרוסיה ברמת גן זה יהיה אסון". ייתכן שהשימוש במלה אסון נבע מסערת רגשות אחרי שהוכנס רק כמחליף שלישי, ייתכן שהבין כי בבית בו משחקות גם פורטוגל ורוסיה, אובדן שתי הנקודות נגד האזרים והפסד ביתי משמעותם חיסול הקמפיין. בכל מקרה, במסיבת העיתונאים ערב המשחק נגד רוסיה, כאשר נדרש לאותה הצהרה, מיהר לחזור בו. לא בכל הקשור לסיכויי הנבחרת במידה שתפסיד לחבורה הנפלאה של פאביו קאפלו, אלא רק על השימוש במונח אסון. זה לא עניין של חיים ומוות, הסביר.

הטור הזה נכתב עוד לפני מסיבות העיתונאים בסיום תצוגת הנפל של נבחרת ישראל, כך שאין לי מושג באיזה עולם מושגים השתמשו הפעם קורבנות המחדל. בכל מקרה, הקמפיין הזה גמור, נעול, חתום. ותאמינו או לא, זה עשוי להיות הדבר הכי טוב שקרה לנו. לא עוד ריצה למחשבונים, לא עוד חלומות, לא עוד מחשבות על החמצה כזאת או אחרת שמנעה העפלה. נבחרת ישראל ומאמנה הוצגו במערומיהם. במקום הכי נמוך שהכדורגל הישראלי ביקר בו כבר זמן רב. מי שרוצה לפרוק תסכולים או זעם, יכול לצעוק ביזיון, עליבות, חרפה, ערימה של זבלים ועוד. ייתכן שהוא צודק, אבל בשלב הזה אין בכך שום תועלת.

גוטמן. צריך להיות הוגן עם אוהדיו, שחקניו ומעסיקיוצילום: שרון בוקוב
ממסי עד לונה צ'מטאיי

משוחרר מכל לחץ להעפיל או לסיים אפילו במקום השלישי, צריך אלי גוטמן לשאול את עצמו כעת אם יש לו יכולת לשנות אפילו בפרומיל את המצב הזה של מוות קליני. גוטמן חייב להיות הוגן עם עצמו, עם אוהדי הנבחרת, עם שחקניו ועם מעסיקיו לגבי הסיכויים שמשהו מהחזון שלו על התפקיד שקיבל ועל הכדורגל שהוא רוצה לראות יכול להתקיים. אם ייאחז בקרנות המזבח - זה אסון. אם יחליט שיש לו את היכולות הכל כך נדירות, והוא נכון לצאת לקרב כמעט אבוד - התבוסה אמש היא ברכה. המציאות במלוא הדרה, כיעורה ואמיתותה שרתה על איצטדיון רמת גן במשך 90 דקות. אין עוד טעם לנסות לברוח ממנה כפי שעשינו עד כה. זה ממילא חסר סיכוי.

כשמונה גוטמן לתפקיד כתבתי כי זה בהחלט מגיע לו, אבל חשבתי שאינו מתאים לסוג כזה של אימון. בדיוק כפי שחשבתי במקרה של קשטן. אלא שמקרה גוטמן מטריד יותר. השורות הבאות עלולות להיראות כדקדקנות יתר של הכותב, אבל בעיני הן חלק מרכזי מהסיפור. גוטמן נוטה, במודע או שלא, לכנות את הנבחרת יותר מדי פעמים "קבוצה". אם זאת טעות פרוידיאנית, דיינו. לטעמי יש כאן חוסר הבנה מוחלט של המאמן לגבי ההבדל העצום בין נבחרת לקבוצה, ובין מאמן קבוצה מצליח לבין מאמן נבחרת מתאים.מאמן נבחרת ברמה של קאפלו יכול להפוך אותה לקבוצה ברמת התיאום, הנעת הכדור, הסנכרון בין השחקנים, ההבנה העיוורת ובחירת השחקנים. קריאת המציאות של גוטמן עד כה מאיימת להפוך את נבחרת ישראל לאוסף הכי אקלקטי וביזארי של שחקנים ביבשת. לעזאזל, הוא כבר גורם לנו להתגעגע ולהעריך את לואיס פרננדז המביך.

המאמן האחרון של נבחרת ישראל שצלח מעבר תהומי מהסוג שהוזכר כאן קודם היה אברהם גרנט. זה לא הספיק בסופו של דבר להעפלה (הפרש שערים מנע זאת), אבל היתה לנו נבחרת ראויה. כמה אינטרסנטים וחסרי הבנה בכדורגל חשבו שאפשר להשיג יותר, אני העזתי לנבא אז שגם בעוד 20 שנה לא נתקרב לסיטואציה דומה. עברו שש שנים, ואולי הגיע הזמן להמר שזה לא יקרה ב-30 השנים הבאות.

תחשוב טוב מר גוטמן אם אתה האיש שיכול עם חומר השחקנים הנוכחי - העתיד, אגב, נראה עוד יותר מפחיד - לשנות את תרחיש האימים הזה. אם לא, תן למישהו אחר את הנבחרת כבר עכשיו. זמן הוא משאב שיש לנו בשפע החל מהיום.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ