אורי אוזן
אורי אוזן

יום עצוב לכדורגל הישראלי, אין הגדרה אחרת למה שקרה אמש באיצטדיון ר"ג. גם גדולי הפסימיסטים, וגם אלו שאינם רוצים בהצלחת הנבחרת, לא האמינו שהרוסים יעבירו אותנו כזאת השפלה. גם אני כצופה, ישבתי מול המרקע וחשתי אומלל וחסר אונים. מבלי להעליב נבחרות קטנות, אתמול בערב נראינו כמו ליכטנשטיין או סן מרינו (הייתי אומר איי פארו אבל הם נראו הרבה יותר טוב מאיתנו מול גרמניה).

קשה לנתח משחק כזה מבחינה מקצועית, אך בכל זאת אנסה. המשחק התחיל בצורה איומה ונוראה, כאשר החל מהדקה הראשונה שחקנינו לא הגיעו למגרש, ובראשם טל בן חיים. טל הוא אחד הבלמים הגדולים שצמחו פה, שחקן שבזכות מוסר העבודה שלו הגיע לצ׳לסי של מוריניו, ונתן לנבחרת עשרות משחקים גדולים.

לצערינו, בשנים האחרונות הוא בדעיכה גדולה, והשנה הוא יותר עסוק במאבקים כלכליים עם פורטסמות' מאשר במה שהוא הכי טוב בו - לשחק על המגרש. ההספק של טל ב-19 הדקות הראשונות היה עבירה טיפשית שהובילה לשער הראשון, איבוד כדור שהוביל לתיקול נוראי - בעקבותיו ספגנו את השני, פעמיים שבירת קו ההגנה, שכמעט עלתה בעוד שני שערים, ובעיקר אווירת פניקה שחילחלה לכל מערכי הקבוצה.

דודו אוואט ויוסי בניון מנסים לעכל את התבוסה אמש. מי שלא משחק בקבוצה - אסור לו לשחק בנבחרתצילום: שרון בוקוב

אבל זה יהיה עוול אם נפיל את התיק רק על טל. בן חיים הוא רק הסימפטום. שחקנים שלא משחקים דרך קבע בקבוצות שלהם - אסור להם להיות בנבחרת ישראל. שכטר, אלמוג כהן, בן שהר (למרות בתיה שהר, או אולי בגלל) וגם יוסי בניון פשוט חלודים, ללא כושר משחק וכל דקה שהם על המגרש מסבה נזק לנבחרת.

לא יכול להיות ששחקן כמו תומר חמד, שמשחק באופן קבוע בליגה הספרדית, לא משותף במשחק, זה פשוט לא מתקבל על הדעת. גם לאלי גוטמן יש חלק גדול בהשפלה. בעבר התאמנתי אצל אלי, ושיחקתי נגד קבוצות שלו במשך שנים. סימן ההיכר של קבוצותיו הוא הגנה חזקה ומאורגנת, שמירה על העמדות, ריצה עם הרכב קבוע פחות או יותר, וסדר במשחק.

מה שקורה בנבחרת זה פשוט ההפך, השינויים בהרכב ובשיטה תוך ארבעה ימים יצרו אנדרלמוסיה כללית במשחק, הנבחרת נראתה מבולבלת, חסרת מוטיבציה, בלי טיפת שמחת חיים, והכי גרוע - עמדה נורא על המגרש. שחקני ההגנה היו רחוקים אחד מהשני ומשחקני הקישור, הטיילת ברחבת ה-16 היתה בלתי מתקבלת על הדעת, והקלות שבה שחקנים איבדו כדורים היתה מדהימה. ככה לא נראית קבוצה של אלי גוטמן.

עכשיו נשאלת השאלה מה עושים הלאה. איך יוצאים מהשפל הזה לדרך חדשה? דבר ראשון צריך לעבוד עם הראש ולא עם הרגש. לקבל החלטות ברורות לגבי מי מוזמן לנבחרת (רמז - רק מי שמשחק בקבוצתו), באיזו שיטה משחקים, איפה משחקים (מספיק עם איצטדיון ר״ג) והצערת הנבחרת תוך הכנתה לקמפיין מוקדמות היורו הבא.

היום הוא אחד הימים הקשים של הכדורגל הישראלי אבל אולי זה לטובה. אולי דווקא אחרי הנוקאאוט שקיבלנו נתחיל את מסע השיקום של הכדורגל, וסוף סוף תהיה תוכנית אמיתית לשיפור הכדורגל הישראלי, כי בדרך הזו, דרך החפיפניקיות והכסת״ח, לא נגיע לשום מקום. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ