ניר צדוק
ניר צדוק

1. שנים רבות שבקהל של מכבי חיפה מייחלים לשובו של ראובן עטר, כפי שבחוגים דתיים מסוימים מחכים למשיח. בצעקה ובערגה, בקריאה ובתחינה. שלא סתם יבוא, שישוב. ישנו הבדל בין הפעולות.

מסביב, יצרו רוני לוי ואלישע לוי אליפויות בקצב כמעט תעשייתי, אך מעליהם – אלו ששיחקו בקבוצה אך לצערם לא עשו זאת בצד הנכון של הקישור - חגה כל אותה עת דמותו של הסמל המתולתל, מטילה צל כבד, רומנטי וסמיך, על מי שאמנם הגיעו אל היעד, אך עשו זאת בדרך שנתפסה, קולקטיבית, כלא מרשימה, לא ירוקה. אפורה.

היה שם, לדידם של שוכני היציעים, יותר מדי כדורגל של קשרים אחוריים ופחות מזה הנוצץ, הקדמי, של מספר 10. עטר, בשובו הביתה אל חיבוק הדב של אוהביו, היה הבטחה להגשמה של אידיאל שבחיפה יש המאמינים שהוא שלהם מתוקף חסד עליון; התקפה, שערים, ועוד התקפה, ועוד שערים, ובסוף, אי אפשר אחרת, גם תארים.

עידן ורד, חן עזרא וטאלב טואטחה עם הראש באדמה, הערב בקרית אליעזרצילום: שרון בוקוב

אולי היה זה פשוט ניסיון ילדותי, תמים כדרכם של אלו, לעצור את מחוגי השעון שהצליחו לשים קץ אפילו לקריירת המשחק הגדולה של עטר והפרידו בין המעריצים למושא הערצתם. בחיפה לא היו מסוגלים להיפרד. עטר לא בא על תקן מאמן. עטר הוא בובת הדובי של ילדותם. לו היה הזמן כה קל להכנעה, לו היה די במשאלת לב כדי לעצור אותו, היה גם אדרי משהה את התמונה, מזהה את שינוי הכיוון הפתאומי שתפסה הבעיטה של דוד רביבו בדקה ה-45, ועוצר את הכדור והמפלה. לא קרה.

"אני מתנצל, אני מצטער על איך שאנחנו נראים", אמר עטר בסיום. הלב כמעט ויוצא אליו. הוא מתנצל לא על ההחמצות האיומות של אנדלובו ואזולאי או הטעות של שמואלביץ', שלא שרק לפנדל ברור. הוא מתנצל על דבר אחר שאינו תלוי בו - על כך שאין ביכולתו לשמר זיכרון שדהה עם השנים. אולי בסתר ליבו היה מעדיף שמתישהו על ציר הזמן של שנות האלפיים היה נשכח, בגד שדהה. או פשוט לנצח, ויהא זה ניצחון סתמי ככל שיהיה, כמו שהשיגו בסיטונות רוני ואלישע. "הכל הולך הפוך", קרא לזה יניב קטן, וזו גם כותרת, יפה ומדויקת, לסיפור.

2. ג'קי בן זקן, ממקום מושבו ביציע שמאחורי הספסל של מ.ס אשדוד, קורא אליו את שמואל בוכריס, העוזר של יוסי מזרחי, ולוחש מעדנות על אוזנו. בוכריס מהנהן, חוזר למזרחי ומעביר לו את המסר. שירות מסרונים עם תעודת פרו. מזרחי מתעצבן, אבל אין מה להתרגש. הוא תמיד עצבני. מה ביקש בן זקן, לייעץ למאמן הקבוצה המצליחה ביותר בישראל עד כה? 'תכניס את קינדה'? 'תוציא את אבו ענזה'? 'תגיד לו שינער את בן בוטבול'? האם מזרחי נשך שפתיים וביצע את ההוראות? או שמא שלח את בוכריס חזרה עם השגות, מנסה לנהל דיון של ממש בשיטת הטלפון השבור? לא ברור. ברור שיש לפחות 11 קבוצות נוספות בישראל שלא יזיק להם לעבוד על שיטת העבודה הזאת באימוני השבוע הקרוב.

3. ערב המחזור הייתה הפועל באר שבע 'הקבוצה שלא הפסידה'. הנה הפסידה, 2:1 למכבי נתניה, והסתבר שכל אותה העת, מאחורי 'הקבוצה שלא הפסידה' הסתתרה בעצם 'הקבוצה שלא ניצחה'. חלשה כל כך, זו שסיפקה את הנקודה היחידה העונה לטרגדיות שהן מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ובני סכנין. עכשיו הועמדו דברים על דיוקם. "אין סיבה להיכנס לפאניקה", אמר בסיום אלישע לוי בקולו הרדיופוני, כזה שיכול לצבוע בצבעים חיים, אופטימיים, כמעט כל סיטואציה אפשרית, "המטרה היא עדיין להעפיל לפלייאוף העליון". צודק, אלישע. מטרות הן דבר חשוב. קודם מציבים אותן, אחר כך מנסים לעמוד בהן. כרגע הוא וקבוצתו נמצאים עדיין בשלב הראשון.

4. "נגיע לחלק העליון, עוד נשטוף את המגרש", אמר אלי כהן לאחר הפסד נוסף, 1:0 להפועל עכו, ולא ברור איזה ערך יש לנבואה מן הסוג הזה. האם היא מבוססת על זיהוי יתרונות נסתרים בסגל הקבוצה שלו, משהו שחייבים להיות חלק מהמערכת כדי להבחין בו, או פשוט ניסיון נואש להרוויח זמן במקום שלא מצטיין בסבלנות יתרה? כך או אחרת, עודנו מחכים למאמן הראשון שבסיום עוד תצוגת נפל יישיר מבט למצלמה, ייזכר בהגנה החדירה שעומדת לרשותו ובהתקפה הלא קיימת, ויאמר בפשטות "לא נגיע לשום מקום, עוד ישטפו איתנו את המגרש". אלי כהן היה יכול, בקלות, להפוך לאותו מאמן פורץ דרך אחרי תצוגת נפל נוספת של קבוצתו.

5. הקצב לצליליו מתנועעת בני יהודה חוזר על עצמו כבר 4-5 עונות והולך בערך ככה: תיקו, ניצחון, הפסד, ניצחון, ניצחון, הפסד. אולי ניצחון, תיקו, הפסד, תיקו, ניצחון או משהו מונוטוני דומה. נע במקצבים המזכירים את הדיקציה של קשטן בתיאורו את המשחק עם סיומו. מילה, מילה, הפסקה, מילה, מילה. "נכנסנו טוב למשחק והבקענו שער", אמר, "בחצי השני היינו מעט פחות טובים אך בכל זאת הבקענו שער. יכולנו לכבוש עוד שערים". המטרה הבאה: לגלות יותר המשכיות.

6. עשרות מאוהדי הפועל חיפה קיללו את ניר קלינגר בסמוך לאוטובוס הקבוצה. "אני בטוח שנצא מהבלאגן הזה", אמר המאמן. אולי יצאו, אבל לא בטוח שיחזיק מעמד כדי לראות גם הוא את האור. בסכנין דורשים, בין היתר, את ראשו של שלומי דורה. אלישע לוי לא עומד בציפיות. גם לא אלי כהן. כמעט כולם לא מרוצים מהמאמן, ובאותה נשימה לא יהססו לקבל את מי שאכזב כל כך הרבה אוהדים אחרים.

אבי ריקן ובית"ר עדיין מחפשים נצחון בכורה, הערב מול עכו בטדיצילום: ניר קידר
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ