הזגזוג של גוטמן הפך לשיטה

המאמן השיטתי והמצליח הלך לאיבוד בנבחרת, והבין שאם לא יחזור לקבע עקרונות ולדבוק בהם, הקדנציה שלו תהיה קצרה מתמיד

אורי אוזן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי אוזן

לפני כחודש יצאנו לעוד קמפיין מונדיאל מלא תקוות וציפיות, בחירתו של אלי גוטמן כמאמן הלאומי היוותה קונצנזוס, הסגל היה מעוטר יותר מאי פעם בשחקנים שמשחקים (יותר נכון להגיד - מתאמנים) באירופה, והזחיחות והביטחון ששודרו ממחנה הנבחרת יצרו את התחושה שהפעם זמננו הגיע.

ואז הגיע האכזבה בבאקו וההשפלה הקשה מול רוסיה ברמת גן והעמידה אותנו במקום. פתאום גם משחק מול לוקסמבורג נראה כמשוכה גבוהה ביותר, ומעמד הנבחרת בציבור מעולם לא היה גרוע יותר.

התנהלותו של אלי גוטמן בתחילת הדרך הזכירה לי את התנהלותו של אהוד ברק ב-1999 אחרי שהדיח את שנוא הציבור והתקשורת דאז, בנימין נתניהו (במקרה שלנו המקביל הוא לואיס פרננדס). הוא רצה להיות המאמן "של כולם", לרצות את כולם (מה לעשות - בלתי אפשרי), להיות אובר נחמד לתקשורת ולנסות לשדר ממלכתיות.

גוטמן. כאב ראש חיובי בקישור הקידמיצילום: ניר קידר

הדרך והשיטה שבגינה הוא נבחר נזרקו הצידה, והזיגזוג הפך לשיטה. גוטמן שלכל אורך קריירת האימון שלו היה מאמן שיטתי ויעיל, עם דרך ברורה שבזכותה הוא הצליח, בעיקר בשלוש קבוצות הפועל - באר שבע, חיפה ות"א (אולי כדאי שהנבחרת תלבש אדום), אבל בגללה הוא גם נכשל בבית"ר ירושלים ובמכבי נתניה.

אבל גם שנכשל, אלי המשיך בדרכו ולבסוף הצליח להגשים את שאיפת חייו - לאמן את הנבחרת, ודווקא שם, אולי גם בגלל הלחץ, הוא איבד את דרכו. שינה שיטה, הפך הרכבים והחליף שוב ושוב את ליבת הסגל.

עבר כחודש ימים מההשפלה מול רוסיה ונראה שגוטמן הבין שאיבד את הדרך ואת טעויותיו והבין שאם לא יחזור לבסיס שלו, יקבע עקרונות וידבוק בהם ויתחיל להקשיב לעצמו במקום לכל יועצי האחיתופל מסביבו, הקדנציה שלו תהיה הקצרה אי פעם של מאמן בנבחרת.

הצעד הראשון היה לקבוע ששחקן שלא משחק בקבוצתו, ולא משנה מי הוא ואיזה קבוצה זאת, לא יוזמן לסגל. ובכדי להראות שאין איפה ואיפה, הקפטן והשחקן הישראלי המצליח בכל הזמנים ,יוסי בניון, קיבל מהמאמן שיחת טלפון שמודיעה לו שהוא מחוץ לסגל למשימה הקרובה. ההחלטה עצמה לגיטימית בעיניי ולא מפחיתה כהוא זה מהכבוד של בניון.

אין בכלל ספק שברגע שבניון יחזור לשחק בווסטהאם הוא יענוד את סרט הקפטן בנבחרת וכך גם נאמר לו על ידי גוטמן, אבל ברגע שיש החלטה - היא צריכה לחול גם על הארזים וגם על אזובי הקיר. בנוסף, המאמן הלאומי החליט להזמין שחקנים שהוא מאמין בהם והוא מרגיש שהם נאמנים לו. שוב החלטה לגיטימית. ההתקפה הפרועה של אבותיהם של מאור בוזגלו ואלמוג כהן רק הצדיקה בעיניי את אי הזימון שלהם לסגל ואני מקווה שהם לא יוזמנו גם בשארית הקמפיין.

ביברס נאתכו. הבייבי של גוטמן צריך לנהל את מרכז השדה ולדרוש את הכדור כל הזמן

קצת מביך היה לקרוא את ההשתלחות האומללה של שניהם, שרק הזכירה לכולנו כמה גרוע מצב הנבחרת כרגע, כך שכל אב מתוסכל מרשה לעצמו להשתלח בפראות במאמן הנבחרת רק בגלל שהוא מרגיש שמעמדו של המאמן בשפל.

הצעד השני של גוטמן היה לחזור לשיטת המשחק שהביאה אותו להצלחותיו הגדולות -
2-4-4 (שיטת הקווים),כמי שמאמין גדול בהנעת כדור, בלחץ לאחר איבוד כדור, בחזרה מהירה לעמדות, בצפיפות במרכז השדה ובעבודת הגנה של כל הקבוצה, מהחלוץ עד הבלם.

בכדי שכל האלמנטים החשובים הללו יבואו לידי ביטוי צריכים שחקנים ממושמעים ומחויבים, ובעיקר מתואמים. מכיוון שעל התיאום קשה לעבוד בפרקי הזמן הקצרים שיש לגוטמן את השחקנים ובעקבות השינויים הדחופים שנערכו בסגל ובהרכבים, הנבחרת תעלה בהרכב עם השחקנים הכי מתאימים, ושמכירים את השיטה הכי טוב.

שחקני המפתח מול לוקסמבורג יהיו הקפטן דודו אוואט, שחייב להשרות שקט על ההגנה ולתרום מנסיונו בכדי להרגיע את הנבחרת במידה והמשחק פחות זורם לכיווננו. דקל קינן שחייב לשחק בשקט נפשי, לדחוף את ההגנה קדימה לכיוון קו הקישור ולשלוט במשחק הגובה מול הכדורים הארוכים שישלחו לעבר חלוצי לוקסמבורג. ביברס נאתכו, הבייבי של גוטמן, צריך להנהיג את מרכז השדה, לנוע ללא הפסקה ולדרוש את הכדור כל הזמן והכי חשוב, להיות הרבה יותר מדויק.

בשני המשחקים הראשונים ביברס איבד יותר מדי כדורים והיה אחת הסיבות העיקריות לבלאגן במשחק ההתקפה של הנבחרת. שני החלוצים שנמצאים בכושר נהדר, עדן בן בסט ותומר חמד (הליגיונר הבכיר שלנו דהיום), תלויים רבות בתמיכה שיקבלו מהקישור ומהמגנים. לשניהם משחק ראש טוב, בן בסט גם לוחץ מצוין וחמד חזק ושומר על הכדור נפלא. אבל אם לא תהיה הצטרפות של שחקני הקו השני ולא יהיו הגבהות מהאגפים שני חלוצינו לא יבואו לידי ביטוי ומשחק ההתקפה שלנו יראה אנמי ולא אפקטיבי.

שני המשחקים הקרובים לא יקבעו דבר לגבי העלייה למונדיאל, מהבחינה הזו איבדנו סיכוי מעשי. מצד שני, השחקנים והמאמן, שהביאו את הנבחרת לשפל הזה, הם היחידים שיכולים להחזיר את הגאווה לאוהדי הנבחרת ולתת לנו תקווה שיש על מי לסמוך לקראת הקמפיין הבא והריאלי יותר לעליה, יורו 2016 בפריז. שיהיה בהצלחה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ