עמנואל שלמון, כל העיר
עמנואל שלמון, כל העיר

ביום שישי שעבר, בזמן משחקון פנימי באימון המסכם של בית"ר ירושלים לפני המשחק בסכנין, נשלח כדור גובה סתמי לעבר רחבת אחת הקבוצות. מתן בראשי ניתר אך פיספס את הכדור. אלי כהן, שלא אהב את תזמון היציאה של בראשי, עצר את האימון לכמה שניות ושטף את הבלם. לאחר מכן האימון המשיך, אבל שחקן אחד לא התעלם מהאירוע - דריו פרננדז. הקשר התקרב לבראשי ובדק שאינו מוריד את הראש. רק לאחר שזרק כמה מלים מעודדות, חזר הארגנטינאי לעמדתו בקישור.

אמנם מדובר באירוע שולי כביכול, אבל לעתים דווקא הדברים הקטנים האלה מראים את התמונה הגדולה. מאז שפרננדז חזר למגרשים מההרחקה לארבעה משחקים שספג אחרי המשחק נגד עירוני קרית שמונה במחזור הראשון, בית"ר נראית אחרת לגמרי. בעוד שבארבעת המשחקים שבהם נעדר הקשר הארגנטינאי צברה בית’’ר שתי נקודות בלבד, בארבעת המשחקים האחרונים, מאז שפרננדז חזר להרכב, צברו הצהובים עשר נקודות מתוך 12 אפשריות. גם היכולת השתפרה פלאים, וכמוה גם מפלס מצב הרוח בבית וגן.

לחדשות ועדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

חיוכים רבים נרשמו במתחם האימונים של בית”ר בשבועות האחרונים, ודומה שכמעט כולם מייחסים זאת במידה רבה לפרננדז ולמנהיגות שהוא מפגין. כך, בגיל 34, בשלב שבו שחקנים כבר נוהגים להתחיל בחיפושים אחר קריירה שנייה, הפך פרננדז לברומטר הגדול של בית’’ר.  

פרננדז. מאמן שני על המגרשצילום: עבדאללה שמא

איך בעצם כל זה קרה? כדי לענות על השאלה הזו כדאי לחזור אחורה כמה חודשים, אל השבוע שאחרי האדום של פרננדז במשחק נגד קרית שמונה. הקשר לקח את ההרחקה ואת ההשעיה שקיבל מבית הדין של ההתאחדות קשה במיוחד. מבחינתו, האירוע התרחש בתזמון הגרוע ביותר שיכול להיות.

כזכור, העונה שעברה לא היתה פשוטה עבורו. באלקי לרנקה הקפריסאית הוא סבל ממוסר תשלומים ירוד ומצא עצמו נכנס למאבקים מול ההנהלה, דבר שפגע קשות במעמדו המקצועי והביא לכך שמחודש אוקטובר בשנה שעברה ועד לעזיבתו בינואר האחרון הוא לא שיחק כלל. לאחר מכן שב לבית"ר, אבל מהר מאוד התברר שהציפיות ממנו לא עומדות בקנה אחד עם אלו שלו. פרננדז ציפה להשתלב במשחקי הקבוצה בהדרגה כדי לחזור לכושר, אלא שהמציאות טפחה על פניו ופחות מ-100 שעות אחרי שנחת בישראל הוא כבר מצא את עצמו בהרכב למשחק נגד הפועל פתח תקוה.

ואז הגיע אלי כהן, ואיתו הנסיקה של בית"ר ושל פרננדז. הארגנטינאי היה בטוח שעלה מחדש על דרך המלך. ההכנה המקצועית שביצע בקיץ היתה לדבריו אופטימלית, וגם היכולת שהציג במשחק הליגה הראשון נגד קרית שמונה הבהירה שהוא מוכן ומזומן לעונה שבפתח. לכן, כשהגיעה אותה השעיה, פרננדז הרגיש כאילו השמים נפלו עליו. "זה לא רק העניין המקצועי", מסביר השבוע סוכנו של פרננדז, לירן עטיה. "דריו הוא דרום אמריקאי, וככזה כדורגל זה דרך חיים בשבילו, לא מקצוע. יש לו תשוקה שבארץ לא תמיד מכירים. הוא לא אחד שיכול לשבת בחוץ ולראות את הקבוצה משחקת בלעדיו. כשאתה מונע ממנו לשחק - זה פשוט בוער בו מבפנים".

למרות התחושות הקשות פרננדז לא נשבר. אם תשאלו את אנשי בית"ר, שעקבו אחריו באופן יומיומי, הוא רק העלה הילוך בתקופה שבה נאלץ לצפות במשחקי הקבוצה מהיציע. באחד האימונים אף הרגיש כהן שהשחקנים אינם מפוקסים וצעק עליהם: "הגיע הזמן שתלמדו מדריו. תראו איך שחקן בן 34 משחק ונלחם". השבוע בשיחה עם "ספורט כל העיר” משמיע המאמן דברים דומים: "דריו שמר על כושר לאורך כל התקופה שישב בחוץ. בדרך כלל שחקן בגילו מושפע לרעה כשהוא לא משחק, אבל דריו מתאמן טוב ושומר על עצמו. זאת הייחודיות שלו".

עם כל הכבוד ליכולת המקצועית ולדוגמה שהוא נותן באימונים, עיקר ההשפעה של פרננדז בבית”ר היא על השחקנים הצעירים, ובייחוד על אלי דסה, ברק משה ואופיר קריאף, שלפי גורמים שונים בבית וגן נלקחים על ידיו לעתים קרובות לשיחות אישיות. רק לפני כמה שבועות, כאשר נקלע אחד הצעירים למצוקה אישית לא פשוטה שאינה קשורה לכדורגל, היה זה פרננדז שהתגייס למציאת הפתרון.

צדוק מלכה, ששימש עד השבוע עוזרו של ראובן עטר במכבי חיפה ומי שכיהן בתפקיד זהה בתקופה שבה אימן עטר את פרננדז בעונת 2009-2008, מזהה גם כן את האופי המנהיגותי שלו זקוקים כל כך הצעירים שלצדו. "דריו הוא חד משמעית האיש הכי מתאים להכשיר את הצעירים בבית”ר", הוא קובע. "הוא ווינר בנשמה, ונותן את כולו בכל אימון. זה לא שלישראלים אין את המקצוענות שיש לו, אבל בבית"ר יש המון שחקנים חסרי ניסיון, והם צריכים את דריו לידם".

 "יש לו דם דרום אמריקאי", מוסיף אחד מצעירי בית”ר, "זאת כנראה הסיבה שהוא מגיע לכל אימון כאילו זה האימון האחרון שלו. לדוגמה באימון של יום ראשון השבוע, כל מי ששיחק נגד סכנין יום קודם קיבל מנוחה ולא היה אמור להגיע בכלל לבית וגן. דריו הגיע, למרות שגם הוא היה זכאי לחופש. אלה הדברים שאנחנו לומדים ממנו. מבחינתנו הוא משמש כמאמן שני על המגרש". שחקן אחר בבית”ר מוסיף ומדגיש כי "אנחנו חברים מאוד טובים, ותמיד אפשר לדבר איתו גם על דברים שלא קשורים לכדורגל. זה נכון שאין לצדו עוד שחקנים דרום אמריקאים שיש לו שפה משותפת איתם כפי שהיו לו בעבר, אבל הוא מבין חלק מהעברית ואפילו מדבר קצת. מבחינתנו הוא כבר לא זר, הוא ישראלי לכל דבר, גם אם בדרכון שלו רשום אחרת".

החיבור של פרננדז, מבהירים בבית"ר, אינו מסתכם רק ביחסיו מול יתר השחקנים. כלפי המועדון כולו, הם טוענים, הוא רוחש אהדה יוצאת דופן. אם משווים זאת לתחושותיו בקבוצותיו הקודמות, מבינים שלא מדובר בעניין של מה בכך. אנשים שניהלו עם פרננדז בשנה האחרונה שיחות ישירות טוענים שבאלקי לרנקה הקפריסאית אף פעם לא חש בבית. הוא שיחק שם בקבוצה בסדר גודל בינוני, עם מסת קהל דלילה ומול יציעים מנומנמים, ותשוקת המשחק המזוהה עמו כל כך נפגעה בהתאם. בירושלים, כך נראה, המצב שונה לחלוטין.

"כרגע דריו פשוט עושה את התפקיד הכי טוב", אומר אלי כהן, " לא מעניין אותי בן כמה הוא"צילום: שרון בוקוב

יש להדגיש כי ההשפעה של פרננדז לא ניכרת רק בפן המנטלי. התרומה של הארגנטינאי מכרעת גם במישור המקצועי. הוא עוצר את הכדור בנגיעה ומעביר מסירה אלכסונית ארוכה, שכמעט תמיד גם מגיעה אל היעד. היכולת שלו לזהות את השטחים המתים שהיריב לא מכסה ולהעביר מסירות מדויקות נותנת לחבריו יותר מרחבי פעולה ובעיקר מייצרת שטף בהנעת הכדור.

“הוא משחרר הרבה מהלחץ במרכז השדה”, מדגיש כהן, “שזה המקום שבו מתרכזים הכי הרבה שחקנים. לא כל אחד מסוגל להתמודד עם שניים, שלושה שחקנים שנצמדים אליו, אבל דריו יודע להשתחרר מפלונטר, להעביר את כובד המשקל בהנעת הכדור ולהימנע מאיבודים במרכז המגרש. הוא גם הוכיח שהוא יכול לתפוס את הפיקוד על הנעת הכדור אחרי העזיבה של דן אינבינדר, ואני מאוד מקווה שהוא גם ימשיך כך".

"התרומה המשמעותית של דריו היא התנועה שהוא מבצע כל הזמן כדי לקבל כדורים מההגנה", מוסיף ומנתח דני נוימן. "הוא לא מהסס להתקרב 25-20 מטר מהשער של אריאל הרוש כדי לקחת את ההתקפה עליו ולהשתחרר מהלחץ של היריב. בתקופה שבה הוא היה מושעה, בית”ר היתה בלחץ, והרבה פעמים שחקנים פחדו לעשות את זה. למעשה, כשהוא נעדר, היה בבית"ר רק שחקן אחד דומיננטי במרכז, קובי מויאל, והחזרה שלו הביאה לכך שיהיו שני שחקנים דומיננטיים באמצע". 

כשמסתכלים על התרומה המקצועית של פרננדז נראה כי היא לא כל כך שונה מהתרומה שנתן לבית”ר כשרק הגיע לבית וגן לפני כארבע שנים. אז גיורא שפיגל ויצחק שום, שהביאו אותו לבית"ר, התרשמו בעיקר מהיכולת הטכנית שלו ומיכולתו להעביר כדורים על שטח גדול. כפי שמסביר השבוע שפיגל, “התרומה שלו למשחק של בית”ר מתבטאת בשבירת משחק הלחץ של היריב והוא עושה זאת על ידי טכניקה והעברת כובד המשחק מצד לצד".

אי אפשר להתעלם מכך שכיום נדמה שההשפעה של פרננדז על היכולת של בית”ר הרבה יותר גדולה. כהן חושב שהסיבה לכך היא השחקנים שלצדו: "כשדריו הגיע לבית"ר היו סביבו עוד כוכבים וזרים לא פחות טובים ממנו. הוא היה צעיר וטוב יותר, אבל לידם הוא פחות השפיע. הוא גם שיחק בעמדות שונות, אם זה בחלק הקדמי או בכנף. לעומת זאת, בתקופתי גיבשתי לו תפקיד שמתאים לו כקשר 50/50, וליד כל הצעירים הוא גם מצליח לבלוט יותר ולשמש להם דוגמה".

"אם אני משווה בין דריו של היום לזה מהתקופה שבה עבדתי איתו בבית"ר, אני חושב שאפשר לומר שכיום דריו משחק פשוט יותר", טוען מלכה. "הוא יודע יותר איך לנווט את עצמו על המגרש, ולכן גם נכנס פחות לדריבלים מיותרים. זאת הסיבה שהמאמן גם מטיל עליו תפקידים עם יותר אחריות, והוא הפך לברומטר של בית"ר".

הדיבורים על ברומטר נשמעים טוב, אבל יכולים גם לעורר דאגה בקרב אוהדי הקבוצה. היכן נחצה הקו בין היותו של שחקן דמות משמעותית לבין הסתמכות מוגזמת על יכולתו? המספרים מתחילת העונה מדברים בעד עצמם, ומבהירים שללא הקשר העסק נראה אחרת לגמרי. האם אפשר לסמוך על שחקן בן 34 שייקח את המושכות לאורך כל העונה? נוימן מאמין שכן. "הגיל אינו פקטור. הוא מתנהל כמו מקצוען, בנוי מצוין, ולמרות גילו – הוא לא מועד לפציעות. אתה יכול לראות שבכל משחק שחקנים מפילים אותו ועושים עליו עבירות רבות, ושבכל זאת הוא מתגבר".

גם כהן אינו מודאג, ואף מבהיר מי האנשים שיכולים להיכנס לבלטה שלו במקרה הצורך: "זה נכון שהוא משפיע מאוד על המשחק שלנו, אבל אני חוזר ואומר – לכל שחקן יש תחליף. כרגע הוא עושה את התפקיד לשביעות רצוני, אבל צריך לזכור שאת הניצחון הגדול נגד קרית שמונה בעונה שעברה השגנו בלעדיו. מה קרה השנה? בתקופה שבה דריו היה מושעה שחקנים פשוט לא היו בכושר משחק ולכן לא פגענו. עכשיו הם יותר בכושר, וברגע שגם שחקנים צעירים כמו דומיניק גלאבינה יהיו בכושר המתאים, יהיו לנו יותר אפשרויות. במצבים מסוימים אוכל להסיט גם את אבי ריקן לעמדה שלו. כרגע דריו פשוט עושה את התפקיד הכי טוב, ואותי לא מעניין בן כמה הוא. מצדי שיהיה בן 40. אני לא מסתכל על תעודת הלידה של שחקנים".

שחקנים בבית"ר דווקא מביאים בחשבון את הגיל, ועם זאת דוחים את הטענה שלפיה הם תלויים יותר מדי בשחקן אחד: "זה נכון שהוא מבוגר, אבל הסוד של הקבוצה הזאת הוא שתמיד יהיה מי שיתעלה על עצמו ויתקן יכולת חלשה של שחקן אחר. דריו יכול לתפוס משחק חלש, ועדיין יהיה מי שיחפה על זה. חוץ מזה, אני לא חושב שזה נכון לטעון שהיעדרותו של דריו היא הסיבה היחידה לכך שלא הצלחנו. צריך לזכור שארבעה שחקנים חשובים נוספים עברו בבקרה רק במחזור השלישי, ובתקופה הזאת הם לא היו בכלל בכושר משחק”.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ