היו ימים שלא כולם ידעו שחיפה ירוקה

כשהאדומים מתרסקים והירוקים רק במקום ה-11, הדרבי החיפאי הערב מחזיר את הקבוצות למאבקי התחתית של שנות ה-50 וה-60

שי בן שושן, כלבו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שי בן שושן, כלבו

רוב הסיכויים שלא קראתם מעולם כתבה מהסוג הזה. רבות נכתב ונאמר על משחקי הדרבי של חיפה, אבל קשה באמת לזכור מצב דומה שבו מגיעות שתי הקבוצות למשחק כשהן מסתכלות על הליגה מלמטה, כפי שיהיה הערב בקרית אליעזר (20:15, ספורט 1 ו-HD)

הפעם האחרונה שזקני העיר ראו דרבי תחתית היתה לפני 50 שנה, במחזור השמיני של עונת 1962/3. פעם נוספת היתה בדיוק עשור לפני כן, בעונה הכפולה של 1952/4, אז הצליחה מכבי חיפה להפתיע ולנצח את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של האדומים, ששלטה ללא עוררין בעיר. לקראת הדרבי הקרוב והלא שגרתי יצאנו למסע קטן בזמן, לימים שבהם היריבות העירונית חרגה הרבה מעבר לגבולות המגרש.

הדרבי של 1952: כשפושקש קיבל אדום

היו אלה ימי שנות ה-50, ומכבי הגיעה לדרבי כקבוצת תחתית כשהיא נושאת על גבה ארבעה הפסדים רצופים מול היריבה מקרית חיים. הפועל חיפה, קבוצת הכדורגל הראשונה של מרכז הפועל בארץ, היתה מזוהה עם השלטון ומפלגת מפא”י ונהנתה מתקציב נאה ומסגל עדיף בהרבה משל הקבוצה הירוקה. האדומים התהדרו בהרכב חזק שכלל הרבה הונגרים ופולנים, שסופחו מיד עם הגעתם ארצה לקבוצה על ידי גורמים בסוכנות.

גליל גלסברג, אחד מהסמלים האדומים והראשון שכבש שישייה לזכות המועדון, מספר על היתרון היחסי: “באותה תקופה גייסו שחקנים ישר מהנמל בחיפה. היו עומדים שם אנשים מהסוכנות היהודית ומי שידע לשחק הועבר ישירות להפועל. להפועל היתה קבוצה ברמה אחרת לגמרי משל מכבי בדרבי הזה. זאת אותה קבוצה שניצחה אותה 1-7 שנה לפני כן. למכבי היתה קבוצה ענייה במושגים של היום. היה לה ספונסר אחד, אופטיקאי חיפאי אמיד בשם ביינהקר שהחזיק את כל הקבוצה”.

שחקני מכבי חיפה בשנות ה-50, אברהם מנצ'ל במרכז. "היינו מין ברצלונה קטנה מול כל האחרות"צילום: האתר הרשמי של מכבי חיפה

למרות הנחיתות הברורה של מכבי, הצליח האנדרדוג להפתיע את הכוכבים של הפועל עם פנדל מדויק בדקה ה-29 של זכריה בן צבי, אחד הקשרים הבולטים בארץ באותן השנים. היסטוריון מכבי יצחק הברמן אמנם היה אז רק ילד, אבל הוא זוכר את היריבות המרה ואת ההפתעה בעיר: “מכבי עשו סנסציה וניצחו קבוצה מצוינת. אחר כך בגומלין באותה שנה היה תיקו אפס. היתה אז עונה כפולה והניצחון הזה בהחלט היה הפתעה עצומה. הפועל היו קבוצה ברמה אחרת. היו להם הרבה כוכבים כמו משה הנדלר, עמנואל פריד ועוד רבים. אבל אז גם היתה שנאה עצומה, כמו שצריך בדרבי. לא כמו היום”.

לא הרבה כדורגל היה באותו משחק, ומי שהיה שם זוכר בעיקר מאבקים פיזיים והרבה עצבים. משה הנדלר, היום בן 89, שנחשב לאחד מהסמלים הגדולים של הפועל בכל הזמנים ומי שכונה “פושקש הישראלי”, הורחק באותו משחק. גם הוא זוכר הפתעה אמיתית: “המגרש היה בוצי והיה קשה לשחק. המשחק בתקופה הזו היה שונה מהיום, המועדונים היו אחרת. אני זוכר שכשמכבי חיפה חילצו מולנו תיקו זה היה הישג בשבילם. אף אחד לא האמין שהם הצליחו לעשות איתנו תיקו ובטח לא לנצח אותנו, אז זאת היתה ממש הפתעה. הפועל היתה קבוצה רצינית, היינו מתאמנים שלוש פעמים בשבוע. עד היום זוכרים את הקבוצה הזאת. הפועל אז היתה הקבוצה הגדולה בעיר ומכבי לא היתה כלום. עד 1952 הם הפסידו את כל המשחקים מולנו. בהמשך כולם יודעים שהם כבר הפכו ליותר דומיננטיים בעיר”.            

במכבי באותן שנים התחילו לשלב בהדרגה שחקנים מקבוצת הנוער האגדית של המועדון, מכבי “שלמה” חיפה, שלימים הפכה לשלד של אחת הקבוצות המלהיבות בתולדות המועדון. אברהם מנצ’ל, אחד הקשרים הבולטים של מכבי בכל הזמנים, שותף בדרבי הזה כשהיה בן 17 בלבד. הוא זוכר את האווירה ואת חבריו בקבוצת הנוער המיוחדת: “ב-1952 רק עליתי לקבוצה הראשונה. הפועל היתה קבוצה טובה יותר והיתה יריבות גדולה. המשחק נערך עוד במגרש הישן. היו מגרשים צמודים למכבי ולהפועל והיו באים כמה מאות צופים. במכבי אז עלו כל הצעירים: ג’וני הרדי, אשר עלמני, בן צבי, אסלין. היתה קבוצת נוער לא רגילה. בשבת לפני משחק היו כולם תמיד שואלים כמה ייגמר, לא מי ינצח. היינו מין ברצלונה קטנה מול כל האחרות”.

מכבי ניצלה בעור שיניה במחזור האחרון של העונה עם ניצחון דחוק על הפועל כפר סבא. הפועל לעומתה המשיכה לבלוט בליגה ולשלוט בעיר לכל אורך העשור, אבל לא הצליחה לשים את ידה על תארים.

הדרבי של 1962: כשהבלרינה החלה לרקוד

שנות ה-60 מסמלות תקופה של שינוי בהגמוניה בעיר. יותר אוהדים עברו לצד הירוק ומכבי החלה להתפרסם בזכות משחק אטרקטיבי וסגל שחקנים יוצא מגדר הרגיל. למרות זאת, בהפועל עדיין שיחקו כוכבים כמו רובי יאנג, יצחק אנגלנדר, שלמה לוי ויוחנן וולך, והיא היתה אחת הקבוצות המובילות בארץ.

מי שאימן את הפועל היה לדעת רבים אחד השחקנים הגדולים ששיחקו בארץ מאז ומעולם, זלטקו צ’ייקובסקי. מנצ’ל עד היום לא שוכח אותו ומספר על אווירה כל כך מחשמלת עד שגורמי הביטחון היו צריכים להודיע ברדיו לקהל לא להגיע לאיצטדיון לאחר שכל המושבים נתפסו. מנצ’ל: “האווירה היתה מדהימה. 15 אלף צופים הגיעו וקראו לאנשים לא להגיע כי לא יכלו להכניס יותר. היה מתח גדול ביציעים והיתה ציפייה אמיתית ממשחקים מהסוג הזה. להפועל היה מאמן רציני, שחקן נבחרת יוגוסלביה לשעבר ששיחק בבונדסליגה, וזה רק העצים את האווירה".

עד הדקה ה-70 התאפיין המשחק בהרבה שמירות אישיות ועבירות, אבל מכבי חיפה ניצחה בסופו של דבר את הדרבי שנערך במחזור ה-8 בתוצאה 1-2. זוכרים את זכריה בן צבי מהדרבי לפני עשר שנים? בהפועל בטוח שכן. שוב הוא היה זה שהכריע את המשחק מהנקודה הלבנה בדקה ה-82 לאחר שערים של מנצ’ל ויאנג.

אשר עלמני שיחק אז כקשר ימני וזוכר משחק פיזי ואת היריבות העצומה: “מכבי שלטה בעצם משנת 1955 ואילך, ובטח בדרבי של 1962. במשך הזמן עברו אוהדים למכבי, ככה שבמשחק הזה היו לנו כבר הרבה אוהדים בקהל. האווירה היתה טובה, הרי צריך להבין שלא היתה אז טלוויזיה, וכולם בעיר חיכו לדרבי וציפו לראות מה יהיה. אני זוכר טוב את הימים שאחרי הדרבי. עבדתי באותה תקופה באגד וניגש אלי בחור ואמר לי ‘תשמע, המשחק לא היה שווה’. שאלתי אותו למה והוא הסביר שהוא ציפה שיהיו קצת מכות בין השחקנים. בכל זאת דרבי. במועדונים עצמם תמיד ניסו להרגיע את הרוחות, ועד היום אנחנו בסך הכל חברים אחד של השני ומכבדים אחד את השני. בהמשך מכבי תפסה את האהדה שלה בגלל צורת המשחק שהתפתחה בשנות ה-60”.

גם הברמן זוכר משחק ללא פשרות עם הרבה דם חם: “היה קרב קשה מאוד, עד הדקה ה-70 לא היו גולים. הקרבות היו עקובים מדם, לא כמו היום. היתה אווירה של קנאה בין הצדדים, ושבוע לפני המשחק העיר היתה ממש כמרקחה. היום האוהדים יותר חברים, אז לא היה כזה דבר. המשחק הזה היה אלים במיוחד, והיו המון כניסות ברוטאליות אחד בשני”. 

מנצ’ל, שקיבל את הכינוי “הבלרינה”, כבש באותו משחק וזוכר טוב את השמירה האישית שלה זכה: “אז כבר היינו כמה שנים בקבוצה הבוגרת והיתה לי תקופה טובה מאוד. השמירה עלי תמיד היתה אישית לוחצת. היה שחקן אחד של הפועל שהלך אחרי לכל מקום. לאן שהלכתי הוא אחרי, לא עניין אותו המשחק בכלל. קראו לו אלכס זוסביץ’. היתה בדיחה בעיר שאם הוא היה רואה אותי ברחוב, הוא היה אפילו עוזב את אשתו כדי לשמור עלי. אז כבר הפועל לא שלטה ולמכבי היתה קבוצה טובה יותר. אולי לא מספיק בשביל לקחת תארים, אבל קבוצה מוכשרת מאוד שנתנה את הטון. יצא לה שם בכל המדינה וכולם רצו לראות אותנו משחקים”.

מנצ’ל גם מזכיר שהשחקנים בתקופה ההיא לא התפרנסו מכדורגל והיו צריכים לעבוד למחייתם: “כמובן שבאותה תקופה עבדתי. עבדתי במפרץ וגרתי בטירת כרמל. הייתי נוסע עם שני אוטובוסים ואחר כך בארבע אחר הצהריים הייתי נוסע שוב להתאמן וחוזר הביתה. המועדון של מכבי היה בהדר ושם היה המגרש העיקרי של הקבוצה, התאמנו ושיחקו על האספלט. גם הטקטיקה היתה שונה, לא כמו היום. זה נקרא WM. שני מגינים ובלם, שני רצים בצד, שני קשרים, שני קיצוניים וחלוץ מרכזי. היום אני לא בטוח שהשחקנים מעריכים מספיק את התנאים שלהם, וחלק מהשחקנים צריכים פשוט להגיד תודה שהם לובשים את החולצה של מכבי, עד כדי כך”.

ההלם מהדרבי כנראה היה עמוק בשביל הפועל של אותה עונה, שאמנם לקחה את הגביע, אבל גם היתה אמורה לרדת ליגה. רק שערוריית הטיית משחקים שהקפיאה את היורדות באותה עונה השאירה בסופו של דבר את האדומים בלאומית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ