יהושע שגיא
יהושע שגיא

"אני יודע שאני משוגע", ענה לי עמנואל "מונדק" שפר כששאלתי אותו באחד האימונים למה הוא מקלל, "אבל אתה חייב לדעת שכל מי שהיה שם ונותר בחיים ­ חזר משוגע. גם אלה שחושבים שהם נורמלים, משוגעים. כולנו הפכנו משוגעים. משם אף אחד לא חזר נורמלי".

התואר הזה, "ניצול שואה", רדף אותו כל ימיו. פעם הלכתי אתו למסעדה בגרמניה. עמדנו בתור ולפתע תפס בזרועי ונתן תפנית עצבנית וחדה. "בואו נסתלק מכאן, אבל מהר", הוא אמר בעיניים מזרות אימה, "אני לא עומד שוב בתור לאוכל. בתור לאוכל עמדתי רק שם".

פעם נכנסתי אחרי משחק לחדר ההלבשה של הנבחרת ושמעתי את שפר צורח ומשתולל אחוז טירוף. "איך אתה לא מתבייש? איזה חוצפן. אצלי לא תלבש יותר חולצת נבחרת", צרח על שחקן שביציאה מהמקלחת דרך על חולצת הנבחרת, "איך אתה מעז. איך לך כבוד לסמל? כשחלמתי לצאת משם חי, לא דימיינתי שייוולד חוצפן שינגב רגליו עם סמל ישראל".

שפר. הביא סטנדרטים מקצוענים למדינת כדורגל מפגרתצילום: שרון בוקוב

עמנואל שפר, "מונדק" בחיבה על פי מקורביו, היה תופעה אחת ויחידה ­ מודל של חריצות, חתירה לשיא ואהבת החיים. הצעיר שהגיע לישראל בחוסר כל, התפרנס בתחילת דרכו ככרטיסן בקולנוע בכפר סבא, הגיע לתפקיד השיא של חייו כמאמן נבחרת הכדורגל הלאומית ומחוץ למגרש הפך לאיש עסקים ותעשיין אמיד ומצליח. ומעולם לא שכח מאיפה הגיע.

היה לו פיוז קצר, חוסר סבלנות לעצלות, לרשלנות ולחיפוף. הוא אהב את שחקניו אהבת נפש, אבל זה לא הפריע לו לשלח בהם את חרצובות לשונו. כשלא מילאו אחר ציפיותיו לשלמות, שמעו מפיו מה הוא באמת חושב עליהם. "בוק", "עגלון", "גרוביאן", "חתיכת גולם", "אידיוט", "מנוול שכזה", "שטיק גורנישט" ­ זה רק חלק מהלקסיקון.

הוא היה חסיד העבודה הקשה, המשמעת הטוטאלית והנוקשות הגרמנית. אצלו האימונים היו מפרכים ומתישים, שלוש פעמים ביום. אנחנו מדברים על לפני 50-40 שנה, עוד לא היו שחקנים מקצוענים, כולם עבדו בעבודה נוספת, באו לאימון עייפים אחרי יום עבודה והוא קרע להם את הצורה, בלי רחמים. רק בעבודה קשה מצליחים, לימד אותם. "הדבר היפה ביותר שאני מכיר זה לראות את הכדור נכנס לרשת", נהג לומר, "אין דבר מלהיב יותר מכדור ברשת".

כשמרדכי שפיגלר ניסה לשחזר את השער שכבש באוסטרליה והעלה את הנבחרת למקסיקו 1970, הוא סיפר: "אצל שפר היינו חוזרים על תרגיל פעם ועוד פעם ועוד פעם, אלפי פעמים, ולבסוף בא הרגע שבו עשינו שימוש בתרגיל הניצחון. והשאר, היסטוריה".

שפר היה גאון. בימים ההם, המאמן היה זאב בודד, בלי כל הצוותים, המומחים והסקאוטים שמלווים אותו היום. וידאו עוד לא היה, וכשצריך היה לאסוף אינפורמציה על יריבים, נסע לבדו למסעות ריגול. בנסיעות למשחקים ולמחנות אימונים, קבע אפילו את התפריטים לארוחות. כאשר חשב שלשחקנים אין כושר גופני מקסימלי ("אני רוצה אותם כמו מכונות, שיהיו מסוגלים לעשות הכל כמו רובוטים"), לא היסס לגייס לנבחרת את קצין הכושר הקרבי של צה"ל, סא"ל עמוס בר חמא, חידוש נדיר בפני עצמו באמצע המאה הקודמת.

הוא היה שבוי בקונספציית הכדורגל הגרמני. "אני רוצה מן-טו-מן על כל המגרש. לא רוצה עצלנים, לא אוהב מפונקים", אמר, "גם אני רוצה לעשות אימון מיד בסיום המשחק, כמו הגרמנים, זה משחרר את השרירים".

הוא הוקסם מהכבוד וההדר שקיבל בביקוריו בגרמניה. כמאמן לאומי היה מורם מעם בעיני הגרמנים, כיו"ר ארגון המאמנים זכה שם לכבוד מלכים. הוא קשר קשרי ידידות חמים עם צמרת הכדורגל הגרמני. האנס וייסויילר, שהריץ את בורוסיה מנשנגלאדבך לשיאים אירופיים, היה ידידו בלב ובנפש. הלמוט גראסהוף, האיש החזק של מנשנגלאדבך, היה מבקר את שפר בישראל שלוש-ארבע פעמים בשנה.

כפטריוט נלהב, שיכנע שפר את חבריו לנצל את מזג האוויר הישראלי ומועדון הפאר הגרמני הגיע לאימונים בים המלח בפגרת ינואר. התמונות של גינטר נצר, לותר מתיאוס, יופ היינקס וחבריהם רוחצים בים שטוף שמש, מרוחים בבוץ השחור, פיארו את עיתוני גרמניה ועוררו תיירות חורף גרמנית לים המלח.

כתבות ועדכונים נוספים גם בפייסבוק של "ספורט הארץ"

הוא היה עמית מרתק לשיחה, איש העולם, אוהב בדיחה טובה ואוכל טוב. דג הרינג ביין עם בצל שהכינה יסמין גרונדמן, בבית חניכו, ידידו ושותפו לעסקים יענקל'ה היה הבילוי האלוהי מבחינתו. כאשר ביקרה בארץ מנשנגלאדבך למשחק ידידות מול הנבחרת, הזמין אותי שפר להצטרף לארוחת ערב שערך לווייסויילר, גראסהוף ואחרים במסעדת "אולימפיה". וייסויילר ושפר הקניטו איש את רעהו בעניין התוצאה הצפויה. שפר אמר לבסוף "אני מקווה שנשחק טוב", וידידו הגרמני ענה: "אל תדאג, יהיה בסדר".

מנשנגלאדבך הביסה את ישראל 0-6. בגול השלישי, הרביעי, או החמישי, מה זה בכלל משנה, פלט שפר כלפי המנצחים "מנוולים שכאלה", ואחרי התבוסה הצורבת לקח את חברו וייסויילר לארוחת ערב במסעדה יהודית. גול אחד יותר, גול אחד פחות, היחסים ביניהם מעולם לא התקלקלו. אבל "מנוולים שכאלה", פנינים שכאלה נשמעו מפיו של שפר עוד פעמים רבות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ