מלה של בוקר |

על כדורגלנים מפונקים וכתבי חצר

השחקן הישראלי מאוהב באגו שלו, לא מסוגל לקבל ביקורת ואף פעם אינו אשם. והתקשורת? במקום להרגיע, היא משתתפת בחגיגה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"לא חשוב מי יאמן את הנבחרת הלאומית, אנחנו לא נגיע לשום מקום. הבעיה בנבחרת אינה המאמן, אלא התרבות של הכדורגלן הישראלי שמזיקה ליכולת המקצועית שלו. מאמן נבחרת יכול לעשות טעות כזו או אחרת, אבל הבעיה הגדולה היא השחקן הישראלי, שלהוציא בודדים - מעולם לא יהיה אירופאי באופיו".

כך אמר לי לאחרונה שחקן בכיר בנבחרת הלאומית. מלותיו הקשות זוכות לגיבוי מצד אחד ממאמני הנבחרת לשעבר: "יכול להיות שכל המאמנים שהיו בכדורגל הישראלי לא טובים? אולי הבעיה היא שהכדורגלן הישראלי הוא חובבן באופי שלו? תראה כמה שחקנים יצאו בשנים האחרונות לאירופה, כמה נשארו שם וכמה חזרו לכאן עם אותה היכולת. רק חשבון הבנק שלהם גדל".

אלי גוטמן הוא מאמן עם קבלות בליגה שלנו, שתי אליפויות ושני גביעים הם הישג שאינו מובן מאליו. הוא עשה לא מעטות טעויות בקמפיין הזה בנבחרת, אבל אף אחת מהן לא אחראית על התוצאות המאכזבות. בסתר לבו, גוטמן יודע שהבעיה הגדולה שלו היא איכות הסגל. "כל עוד השחקן הישראלי לא יחליף דיסקט הוא לא יתקדם", אמר המאמן הלאומי בשיחות סגורות, "היום כל שחקן הולך עם סוללה של עיתונאים. הרבה שחקנים מרגישים שהם מחויבים לתקשורת והראש שלהם תמיד בלחץ ובפחד. הם כאילו שבויים שלהם. באירופה אין דברים כאלה. זה בכלל עולם אחר".     

בני יהודה היא דוגמה מצוינת להתנהלות דומה. עד לפני חודש, כולם קטלו וכתשו את דרור קשטן. התקשורת, ובעיקר הפרשנים, נתנו חיזוק להתנהגות המבישה של חלק מאוהדי בני יהודה ופירקו את מאמן הזהובים. הם לא הבינו - או יותר נכון, לא רצו להבין - למה המאמן משאיר על הספסל את פדרו גלבאן, מהזרים הטובים ביותר שהגיעו לכדורגל הישראלי זו תקופה ארוכה. "אין להם מושג במקצוענות. מישהו מהם הגיע לאימונים כדי לראות מי טוב ומי לא מספיק טוב כדי להיות בהרכב?", אמר/שאל/התלונן קשטן.

משה דמאיו, מנכ"ל בני יהודה, חיזק את מאמנו ונתן גיבוי לספסולו של הכוכב. "אצל דרור שמות לא משחקים. פדרו לא בכושר, הוא זייף לאחרונה. תמתין ותראה שתוך חודש הוא יחזור בגדול ומביא אותנו לפלייאוף העליון", הבטיח לי בשעתו. הבטיח וקיים. בני יהודה עם שלושה ניצחונות רצופים וגלבאן המצטיין בשורותיה. למי שתוהה מה קרה שהוא חזר להרכב, התשובה פשוטה: גלבאן חזר להתאמן ברצינות, השקיע באימונים והוריד במשקל. עבור כתבי החצר קשטן היה צריך לשמור לגלבאן מקום ב-11 רק בגלל שקוראים לו פדרו גלבאן.

פגשתי את דמאיו בטדי בשבוע שעבר, לשם הגיע כדי לחזק את בית"ר ירושלים במאבקה בגזענות. הזכרתי לו את הכתישה שעבר קשטן על ספסול גלבאן ואת השבחים להם הוא זוכה עכשיו. דמאיו נדלק. "אתה לא מכיר את התקשורת? שבוע אתה מלך, שבוע אתה כלום. מישהו יכול לבקר את דרור בנוגע להרכב? יש מישהו שיכול לדעת יותר טוב ממנו מי בכושר ומי לא?".

אף אחד מאותם פרשנים וכתבים שמסקרים את בני יהודה לא נכח באימונים עד לפני חודש ולא ראה את השחקן מתאמן. לא היה צריך מאזניים כדי לראות שהוא העלה כמה קילוגרמים מיותרים. המאמן ספג את כל האש. השחקן? הוא יכול להשמין, הוא יכול להוריד הילוך באימונים - למישהו זה אכפת? האש בכל מקרה מכוונת למאמן בשכונה. ממש שכונה.

יש מאמנים שמתרפסים בפני השחקנים המובילים שלהם, יש מאמנים שמעגלים פינות, ויש מאמנים שלא עוברים לסדר היום על כל בעיית משמעת. המאמנים אלה, כמו קשטן, סופגים את האש.

בדומה, רבים בתקשורת זלזלו באוסקר גרסיה. היו כאלה ששלחו את מאמן מכבי תל אביב חזרה לקבוצת הנוער. כמה תוצאות יפות, ופתאום הוא הפך אצל אותם מבקרים לגאון. פתאום המאמן הפחדן שעולה עם שלושה קשרים אחוריים הפך למוח כדורגל מבריק. לפני חודשיים החליט גרסיה לספסל את גונסאלו גרסיה. פעם הוא שלח אותו ליציע ופעם לספסל, עשה לו סדרת חינוך ארוכה. מה עשה החלוץ שהביא עליו את העונש, תהו רבים ולא הבינו; בסך הכל שביתה איטלקית, מבחינתם זו לא עבירת משמעת רצינית. החלוץ הספרדי לא אהב את שיבוצו בכנף והבהיר זאת למאמנו בהליכה מוקצנת על המגרש. לאוסקר גרסיה היה הכי קל להתעלם, להבליג ולשמור על השחקן שהוא הביא מספרד, אבל לא. המאמן עשה בדיוק מה שמקצוען צריך לעשות, וכבר כמעט חודשיים שהחלוץ לא רואה דשא.

הכדורגלן הישראלי לא מסוגל להיות ברמה של מקבילו האירופאי. במקום לחפש איפה הוא לא בסדר תמיד מאשימים כאן המאמן. אחרי הדרבי, שחקני הפועל לא הפסיקו לדבר - בעילום שם, כמובן - נגד המאמן לשעבר יוסי אבוקסיס. אף אחד מהם לא חשב שאחרי יכולת כל כך עלובה עדיף לשים פלסטר על הפה. "השחקן הישראלי מעולם לא האשים את עצמו ולעולם לא יאשים את עצמו. תמיד המאמן אשם, ותמיד התקשורת תתמוך בשחקנים", אמר לאחרונהאחד ממאמני ליגת העל.

כאשר טל בנין שלח לספסל את אחמד סבע וקובי דג'אני, שניים מהשחקנים המובילים של מכבי נתניה, הוא ספג אש ארטילרית. נכון שבנין אדם לא קל ובטח שאינו מאמן פשרן, אולם השחקנים בנתניה מספרים כי הוא מקצוען. קשה, אבל מקצוען. "אין לי מילה רעה אחת לומר על בנין, גם כשאני לא משחק. לדעתי יש לי מקום בהרכב, אבל אני בטוח שהשיקולים שלו מקצועיים ולא אישיים", מספר שחקן בקבוצה.

רבים מהכתבים שמסקרים את נתניה מכירים היטב את הסיפורים על אחמד סבע וקובי דג'אני, כולל חשד של בנין לשביתה איטלקית של השניים. על אף שחקן, במיוחד לא סבע ודג'אני, לא נכתבה מלה שלילית אחת; על בנין נכתבו מסות. בינתיים הם חזרו להרכב, גילו יכולת טובה ונתניה ללא הפסד כבר שבעה מחזורים. בנין סידר את העניינים בדרכו. מבחינתו הוא מקצוען, מבחינת התקשורת הוא בעייתי.  

מציאות חדשה

גם בבית וגן רואים מדוע ייקח לנו אולי דור שלם, אם בכלל, לצמצם פערים מהדרג השלישי והרביעי באירופה. לפני המשחק של בית"ר ירושלים נגד בני סכנין רוב הכותרות עסקו בענייני הגזענות, המשטרה והצ'צ'נים. הדיווחים, במרבית המקרים, היו חד צדדיים, לא מדויקים ולא מלאים. דיווחים שהופכים את השחקן הישראלי למפונק יותר, חובבן יותר עצלן יותר ובעיקר - כזה שיש לו הגנה מפני כל התנהגות לא מקצועית.

והרי הראיות: אלי כהן ידוע כמאמן קפדן, שעובד עם רישומים של נתונים מקצועיים מדי שבוע. אחרי ההפסד לרמת השרון הגיע כהן לאסיפה כהרגלו, עם שלל הנתונים שאסף. הוא ביקר את חיים מגרשווילי, את אבי ריקן, את ערן לוי ועוד כמה שחקנים. לריקן וללוי הוא אמר ששניהם איבדו יחד 43 כדורים, ממוצע של שתי קבוצות במשחק. ובתקשורת? כהן הואשם בכך שמתח ביקורת על שני השחקנים.

אבי ריקן, אחד השחקנים האהובים על כהן בקבוצה, הודיע למאמן שהוא פצוע ולא התלבש למשחק מול סכנין. כהן שוחח עם רופא הנבחרת מארק רוסנובסקי, שדיווח לו שריקן לא פנה אליו אחרי משחק הנבחרת ולא התלונן שהוא פצוע. כהן הבין כי השחקן נפגע מהביקורת על איבודי הכדורים ברמת השרון. הוא אמר לו שהוא יודע שהוא יכול להתאמן, וכעס עליו על כך שלא פנה אליו אחרי הפציעה בנבחרת ועדכן אותו על מצבו. בקשה אלמנטרית. כהן חטף על ההתנהלות הזו, והשחקן? הוא יצא גדול בתקשורת. הוא מקצוען, ככה יגיע לאירופה.

נוצרה אצלנו מציאות חדשה. מאמן בליגת העל אינו יכול לבקר את שחקניו באסיפה. מאמן אינו רשאי להעביר ביקורת על השחקנים, אחרת יבקרו אותו. בלתי ייאמן. כאשר אופיר קריאף סימן לריקן, פרננדס וערן לוי להיות בשקט במהלך המשחק נגד הפועל תל אביב, העיר לו אלי כהן. כאשר הוא התבקש למלא הוראות טקטיות וצפצף על חבריו לקבוצה, צעק לו המאמן לא להפקיר את האמצע. קריאף עשה ככל העולה על רוחו. בסיום המשחק הודיע לו המאמן כי נגד בני יהודה הוא לא יהיה בסגל. מי ספג את האש, קריאף? הצחקתם אותי. המאמן. השחקן חשב שהוא משחק טניס והתעלם מכולם, אבל למה שיקבל ביקורת. המאמן אשם.

לפני כמה ימים כתב קריאף בדף הפייסבוק שלו לאוהדי לה פמיליה: "זה לא אותו דבר בלעדיכם", דווקא בשיא המאבק של בית"ר נגד הארגון הקיצוני. איציק קורנפיין נפגש עם המאמן והוחלט להשעות את השחקן. כולם היו בטוחים כי קריאף יספוג קנס כלשהו והמאמן והיו"ר יעברו לסדר היום. כאשר קורנפיין הודיע לכהן כי צפויה בעיה בסגל לקראת המשחק מול הפועל חיפה ענה לו המאמן: "גם אם נעלה עם 10 שחקנים, קריאף לא ישחק אצלי". להוסיף חטא על פשע, קריאף סיפר לקורנפיין שפרצו לו לפייסבוק ולא הוא כתב את הדברים. שלושה שבועות בית"ר, בסיוע המשטרה והפרקליטות, מנהלת מלחמה נגד הגזענות ושחקן הקבוצה מבקיע שער עצמי - ועדיין יש כתבים ופרשנים שטוענים שאלי כהן וקורנפיין הגזימו איתו.

ביום שישי האחרון הגיעו לאימון בבית וגן כעשרים אוהדים. הם קיללו את קדאייב בכל פעם שנגע בכדור. "תהיו גברים כמו קריאף", צעקו לשחקנים. אותם קיצונים ביקשו מאלי כהן להחזיר את השחקן לאימוניו ולחבריו לקבוצה קראו "בובות" ו"פחדנים". באימון נכחו חמישה עיתונאים; בדיווחם לא נרשמה מלה אחת על הדברים, מלבד בקשתם האוהדים להחזיר את קריאף.

נחזור להתחלה. השחקן הישראלי מאוהב באגו שלו, אינו מסוגל לקבל ביקורת ואינו אשם אף פעם. הוא תמיד צריך להיות בהרכב. כאשר כל שחקן זוטר מסתובב עם גדוד צמוד של כתבים וזוכה לגיבוי מקיר לקיר. במקרים רבים, הכתבים גם משמשים כיועצים ופסיכולוגים. מה הפלא שהכדורגלנים הישראלים חוזרים לארץ עם הזנב בין הרגליים. קשטן, גרסיה, אלי כהן ודומיהם יעבדו כמו בספר, אבל החובבנים הצעירים לא יגיעו רחוק, וחבל.

בטוטו כמו בטוטו - או שמרוויחים, או שמפסידים

לצד המהומה בגזרת המאמן, בהפועל תל אביב עסוקים בימים האחרונים בטוטו תמוז. החלוץ נמצא כבר שנתיים בכותרות, שליליות ברובן. כאשר בית"ר ירושלים נזקקה בדחיפות לכסף ממכירתו כדי לפתוח את העונה, תמוז עשה הכל כדי לא לעבור להפועל תל אביב כיוון שרצה לסיים את העונה שנותרה לו בחוזה ולעבור לאירופה עם כרטיס ביד. לבסוף, אחרי לחצים כבדים, עזב את בית"ר בדמעות. הפועל השקיעה ממון רב ברכישתו, ואף נעזרה בגל יוסף שקנה תמורת מיליון שקלים 20 אחוז מכרטיסו. "מבחינתי זו השקעה לטווח ארוך, נרוויח הרבה כסף כשטוטו יימכר לאירופה", אמר יוסף, בשעתו הבעלים של הכח רמת גן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

בהפועל זועמים על תמוז, שסרב לעבור קבוצה בחלון ההעברות והשאיר את המועדון עם חור גדול בתקציב, שיאלץ להיפרד ממנו בסוף העונה ללא תמורה. אך הפועל יכולה לבוא בטענות רק לעצמה; רמת הניהול במועדון כבר גורמת לרבים להתגעגע לאלי טביב. בוולפסון סברו שהם יצליחו לקבוע לתמוז מתי, כמה ולמה יעזוב. טלפון אחד לאיציק קורנפיין היה נותן להם תמונה ברורה מי הוא טוטו תמוז ולמה אסור ללכת אתו ראש בראש. הפועל, שהעניקה לחלוץ גיבוי נרחב אחרי ההתנפלות שלו על אלי טביב בסיום גמר הגביע אשתקד ברמת גן, זכתה ממנו לסטירה מצלצלת.

ראשי המועדון, שהיו חייבים להשעותו לאחר אותה תקרית, החליטו לעבור על כך לסדר היום. גם ניצן שירזי, המאמן בשעתו, היה צריך לשלוח אותו ליציע, או לפחות להושיבו לצדו על הספסל. ההתנהלות של הפועל תל אביב מול תמוז מהווה מראה לעונה העגומה של האדומים, על כר הדשא ומחוצה לו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ