בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאן הולכים מכאן, בית"ר ירושלים?

האימון הראשון סימן עבורי את נקודת השבר עם הקבוצה. ההתנהלות של טביב, שמבקש לפייס את הקיצוניים, תותיר אותו עמם לבד

27תגובות

אין תקופה מוזרה מזו להתחיל לכתוב על בית"ר. תקופה מבלבלת, מוזרה, אשר מעמידה בכל יום מבחנים חדשים בפני האהבה היוקדת, האמיתית, הכנה ופוערת העיניים לקולקטיב המכונה "בית"ר ירושלים".

16 שנה אני איתה. מהתקופה שבה רכבתי על העגלה המנצחת, דרך התקופה שבה העגלה עשתה הכל חוץ מלנצח. האהדה התגברה דווקא בימים הקשים, דווקא בעונות השחונות, דווקא בתקופות הארורות ומלאות ההפסדים, דווקא כשכלום לא הלך. לא מוותר גם כשהקבוצה על סף ירידה, להפך – דווקא אז מתחבר אליה יותר, מסמפט אותה יותר דווקא כשהיא מפסידה והתהילה נעלמת. אלא שקיץ 2013 הוא לא פחות מאשר נקודת שבר במערכת היחסים המורכבת, הנרגשת, המטורפת שלי עם קבוצתי.

אם צריך לסמן את השבר על ציר הזמן, הוא אירע באימון הבכורה, 1.7.2013. כמה ימים קודם לכן הוכרע סופית שאלי טביב יהיה הבעלים. היתה בי שמחה אמיתית. לצד תמיכתי בקבוצה בעת הבאת הצ'צ'נים, לא היו לי אשליות באשר לארקדי גיידמק. הוא היה צריך לקבל החלטה: לתמוך באמת – או להסיר את ידיו מהקבוצה. ברגע שהסיר את ידיו, הוקל לי. האמנתי, באמת ובתמים, שטביב מסוגל לעשות את מה שלא הצליח לעשות במועדונים הקודמים שבהם היה בעלים. חשבתי שנעשה לו עוול מסוים, שהאווירה סביבו הייתה חשדנית מלכתחילה, ודווקא בבית"ר הוא מסוגל לפרוח. אבל, כאמור, כל זה היה נכון עד ה-1 ביולי.

מיכל פתאל

הרגע שבו "אוהדים" הלובשים את צבעי חולצתך זורקים אבנים על אריאל הרוש ומקללים את דאריו פרננדז – שחקן זר, אבל סמל מובהק - גרם לי להתכווץ. אי אפשר היה להתעלם מזה או לגמד את זה. זה היה קו שבר. אבל עוד יותר מזה, שברה אותי שתיקת הבעלים.

אלי טביב לא אמר מילה על האירוע הזה. עד היום, נכון למועד כתיבת שורות אלה, הוא לא הגיב ולא גינה, לא הורה מפורשות לעצור את האוהדים אוהבהיר שדבר כזה לא יקרה במועדון שלו, נקודה. אותו טביב, שיודע להתגאות ולהתפאר יצד עמד בגבורה מול אוהדי הפועל ת"א, עשה קולות של שטיח מול הקיצוניים שבאוהדיו הנוכחיים. יש מי שחושב, גם בסביבתי הקרובה, שמדובר בצעד טקטי. טעות בידיו. מדובר באסטרטגיה ברורה.

במרכזו של הנראטיב שמוליך את טביב נתפס המשבר הגדול של אמצע העונה שעברה כאחד שנגרם בגלל קרע שיצרה ההנהלה עם האוהדים (מה שהובהר היטב גם בדבריו הראשונים של נציגו, חיים רביבו, עם היכנסו לתפקיד). ולכן, הדרך לאחות את הקרע היא לייצר אמון מחודש בין ההנהלה לאוהדים שהתנתקו חד צדדית מהקבוצה. מכאן השתיקה אחרי מאורעות האימון הראשון, מכאן הניסיון להוביל ל"הידברות" (דרך מנהל השיווק של המועדון, אבנר קופל) עם הקיצוניים שבאוהדים, מכאן גם מסע הטיהורים הבלתי מתפשר – מז'אן טלסניקוב ועד איציק קורנפיין – שחולל טביב במועדון בחודש האחרון. גם ההחלטה להדיח מהקבוצה את דאריו פרננדז, שבימים רגילים היתה נתפסת כאקט משמעתי רגיל, מעוררת אצלי כעת חשד. האם מישהו לא רצה לראות את פרננדז בבית"ר, וחיכה לשעת הכושר הראשונה?

שרון בוקוב

רבים חושבים שמדובר במדיניות חדשה שהביא עמו טביב, אלא שאני רואה בה בדיוק את אותן טעויות שעשה גיידמק: התנהלות שיש לה שני מניעים עיקריים – האחד, התנתקות מהסמלים ומדמויות המזוהות עם המועדון מהעידן שלפני הגעתו; והשני, חיבור עם האוהדים הכי קיצוניים שבנמצא. גיידמק טעה וכולנו שילמנו את המחיר על הטעות שלו. טביב עושה את אותה טעות בדיוק, צעד אחרי צעד. ההבדל היחיד הוא שבעוד גיידמק שפך כסף על כל מה שזז, לא כך אצל טביב – ולמעשה, עד היום לא הוציא שקל מכיסו על המועדון. אבל הנושא המקצועי משני בעיניי.

כי אני מעוניין, יותר מכל, לדעת איזו בית"ר טביב רוצה לראות יום אחד. האם הוא רואה במלחמה בגזענות גחמה של "התקשורת התל אביבית", או שהוא מבין שמדובר בבעיה אמיתית שצריך יהיה לפתור יום אחד? האם הוא יהיה מוכן להביא כל שחקן טוב, יהא מוצאו אשר יהא, ולהגן עליו בפני הקנאים שב"אוהדי הקבוצה"? האם הוא מעוניין שבית"ר תהיה קבוצה של כל הישראלים, או רק של הפלג האלים והקיצוני ביותר שבין אוהדיה? כיצד הוא רואה את המלחמה חסרת הפשרות של היו"ר קורנפיין, אותו יו"ר שפיטר מתפקידו לפני מספר ימים? האם כמהלך נכון שנולד בחטא, או כמהלך שגוי?

קצת כמו אצל ראש ממשלתנו, שאלת החזון ארוך הטווח נשארת פתוחה. מה שנשאר זה רק הכאן ועכשיו; בעיות הנזילות של הדקה הקרובה, הספינים של מחר בבוקר בעיתון. הפעילות של טביב נעדרת חזון, ואם יש בשורה – הרי שהיא לא מקרבת אותי מהקבוצה, אלא מרחיקה.

מיכל פתאל

אם פעם יכולתי להתעלם מהגזענות, להשקיט אותה ולספר לעצמי את הסיפור המתוק לפיו מדובר ב"לא יותר מקומץ", שאלה "לא כולם" ושההנהלה מתנגדת – הרי שהיום אותם עשבים שוטים התפתחו לצמחים פראיים וטורפים, עד שחלחלו לקומת ההנהלה, עד לבעלים. מי שמנהלים כיום את בית"ר ירושלים מוכנים לשתף פעולה עם הגזענות באופן פעיל, מבצעים את כל מה שהאוהדים האלימים דרשו מלכתחילה – סעיף אחרי סעיף, ומנסים לעשות הכל כדי לפייסם.

והדבר הכי אירוני הוא, שטביב לא מקרב בכך את החיבור המחודש עם הקהל – אלא רק מרחיק אותו. כאשר הוא מתחבר לארגון לה פמיליה, הוא מאבד את המאסות הגדולות של הקהל – אלה שאמורות למלא את היציעים. ברגע שהוא צובע את המועדון בצבעים אלימים וגזעניים, הוא מרחיק מעליו את הסולדים מאותה התנהגות בדיוק. לכן הוא נשאר עם 300 מנויים בלבד. זה כוחם האמיתי של הקיצוניים בקהל. ללא הרוב, המתון, השפוי והשקט – טדי לא יהיה מלא, וההכנסות שעליהן בנה פשוט לא יבואו. ואני כבר לא מדבר על הנזקים שייגרמו מתחושת ה"כל דאלים גבר" ששולטת בקרב אותם אוהדים.

אז מה אעשה? האם במשחק הראשון של בית"ר בעוד שבוע אוכל באמת לעודד אותה בקול רם? האם אוכל לשמוח בלב שלם? ומה יקרה אם בית"ר כן תפרח ותצליח? האם אוכל להיות שוב חלק ממנה?

אלה שאלות שאוכל לענות עליהן רק כשאתמודד מולן ממש. בינתיים אני מביט בה מדי יום ומתעצב מחדש, מחפש אלטרנטיבות שיאלחשו את הכאב, ומחכה. מחכה לרגע שבו אוכל לחזור הביתה, לאהוב את בית"ר ירושלים שאהבתי – האותנטית, המעניינת, הסוערת, היצרית, הירושלמית, הישראלית – ולא את יציר הכלאיים הגזעני והמכוער שהפכה להיות בחודש האחרון.

____________________

ארבעה אוהדים של ארבע הקבוצות הגדולות ילוו את עונת ליגת העל בכדורגל, שתיפתח ביום שבת, בבלוגים אישיים ב"ספורט הארץ". הם יכתבו על הקבוצה האהובה עליהם, על היריבות השנואות, על המתרחש ביציעים ועל מצב הכדורגל הישראלי. הבלוג הבית"רי של אבישי סלע ילווה את אוהדי בית"ר ירושלים בעונה מלאת סימני שאלה בבעלות אלי טביב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#