הדרבי שמחלק את ירושלים

פעם הם היו אחים, עכשיו הם יריבים. היום, בפעם הראשונה, שחקני ואוהדי הפועל ירושלים והפועל קטמון ייפגשו במגרש וביציעים

אסף כהן ואלעד ליפשיץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף כהן ואלעד ליפשיץ

אסף כהן \ בצד של הפועל קטמון

לראשונה בחיי אני מגיע למשחק שהתוצאה בסופו לא מעניינת. ניצחון, הפסד, זה חסר משמעות. אין גם משמעות לניתוח מקצועי קר, מה שי אהרון ועידן שמש צריכים לעשות מול הבלמים הגבוהים של הפועל או מה יעשו אופיר עזו ומוסא סלמן מול הקישור האחורי של קטמון. מציאות הכדורגל הבלתי נסבלת של חיינו היא שיש שתי הפועל ירושלים, ויש אדם אחד שהביא למצב הזה והוא עדיין כאן. וכל עוד הוא כאן, הבעלים של הפועל ירושלים, וכל עוד אין מועדון אדום ירושלמי אחד, המשחק הזה הוא רק עוד משוכה בדרך אל המקום אליו כולנו רוצים להגיע.והיעד הוא ברור: הפועל ירושלים אחת, בלי יוסי סאסי ו־ויקטור יונה (שכבר בחוץ), על אלפי אוהדיה, שנאבקת על ההגמוניה מול היריב הבית"רי.

בתחילת שנות האלפיים הרגשנו שנותרנו בלי כלום. זה כבר לא הרגיש נקי וטהור כמו שהיה ביום התאהבותנו במועדון. האנשים הרבים, היפים והטובים נעלמו, לא באו חדשים. זה כבר היה קשה מנשוא, הבנו שאי אפשר להישאר עם מה שקיים. זה נבנה במשך שנים של זלזול, כשירקו עלינו (ולא בצורה המטאפורית), כשלא נתנו לנו להיכנס ליציע במשחק פתיחת עונה. אז הקמנו מועדון והגענו לליגות המקצועניות. הניצחון על הדשא היה מזהיר, אבל ניצחון גדול לא פחות וכנראה יותר הוא זה שאירע ביציע. לראשונה מזה למעלה מעשור גדל כאן דור חדש של אוהדים אדומים שלא מתביישים ללכת לבית ספר ולהגיד שהם אוהדי הפועל. זו המתנה הגדולה ביותר שקטמון מביאה איתה לשחר של יום חדש.

דור חדש של אוהדים שלא מתבייש להגיד שהם אוהדי הפועלצילום: מגד גוזני

לא שכחנו למה קמנו. לא רצינו להגיע למשחק הזה, שנכפה עלינו הר כגיגית, ובכל שנה ניסינו למנוע אותו במשא ומתן כן ואמיתי. ובכל קיץ היה אשם אחד. האיש שהכניס את המועדון לחובות עצומים לא מוכן לקחת עליהם אחריות, ומצד שני גם לא מוכן לשחרר את המועדון לאוהדיו. נשבענו והבטחנו, זה הסעיף הראשון בתקנון שלנו ולא שכחנו מאין באנו, נמשיך לנסות עד קץ הימים: ננסה להביא להפועל ירושלים אחת, על כלל אוהדיה. הרי יש הרבה יותר מהמשותף בין שני מחנות האוהדים מהמפריד: ההתנגדות הפעילה לגזענות ולאפליה, הליברליות המחשבתית ובעיקר האהבה לצבע האדום. ההיסטוריה המשותפת - אף אחד לא ייקח לנו את אלי בן רימוז', מישל דיין ושלומי דנינו, אבל גם את הימים האפלים של סאסי ויונה.

ממשחק כזה אפשר גם להיבנות. בואו באהבה: באהבה לאחיכם שחסרים לכם ביציע במשחקים מדי שבוע. הם חסרים לי עד היום: ליפשיץ וגמיש וגל, ליאור ורועי, קוזו והאחרים. אני יודע שגם אנחנו חסרים להם. אז כן, יש משחק, ואחת הסיעות של הפועל ירושלים אולי תנצח את האחרת. אבל בימים בהם אנו מאמינים ומקווים שיוסי ליפקין יצליח וירכוש את הקבוצה, ונשוב להיות כולנו ישות אחת, בואו לא נשנא, בואו נחבק ונתחבק כמו פעם. כי זה מה שצפוי לנו גם בעתיד.

אלעד ליפשיץ \ בצד של הפועל ירושלים

האנשים בהפועל קטמון מפנטזים שכולם יסתכלו. הם מפנטזים שתתפעלו, שתאמינו שהסיפור שלהם הוא אגדה, שהוא משהו בלתי רגיל, שאין שדברים כמוהם בעולם. תיגשו לאוהדי קטמון ותבקשו מהם לבחור בין שתי אופציות: לנצח היום בדרבי עם 1,200 צופים או לעשות תיקו עם 2,400 צופים - אוהדי קטמון יקפצו על האופציה השנייה. הנראות הפכה עבורם חשובה מהמשחק, התהודה מהנה יותר מהתוצאה. לכן, הם מוכנים אפילו לעלות לקרב דמים נגד הפועל ירושלים. כי זוהי קטמון - אוהדים שהסתבכו עמוק בתוך הסיפור של עצמם והפכו למעשה לאוהדי עצמם.

יש רצף ויש המשכיות ויש חיים בהפועל ירושלים. כן, הפועל ירושלים, הקבוצה שאתם מכירים כבר עשרות שנים, הקבוצה השורשית שאתם זוכרים ממשחק השבת ומשירים ושערים - זוהי אותה הפועל ירושלים, והיא קיימת ונוכחת, והיום היא עולה לדרבי נגד קטמון. זוהי הפועל ירושלים, הקבוצה שהוקמה ב־1926, ושיחקה זמן רב בימק"א. זוהי הקבוצה בה כיכבו במרוצת השנים מחטבי, סינגל, בן רימוז', דיין, שוקו־נומדר, מסובי, קראנקו ואסייג. אבל בקטמון שמחים שאתם לא ממש יודעים מכל זה. לקטמון נוח שאתם בורים. נוח להם שאתם אאוטסיידרים. נוח שאתם פחות מכירים את הפרטים. כי הפרטים מגלים שהם החליפו את הפועל ירושלים במשהו אחר.

אוהדי קטמון. הסתבכו בתוך הסיפור של עצמם והפכו לאוהדים של עצמם

אז אתם כנראה תתהו היום לגביהם - מה פתאום אוהד החליף את הקבוצה שלו? והם, ובכן, הם ישיבו לכם שהיה ניהול נוראי, והיו צרות כלכליות, ומה לא - אבל זה כנראה לא ישכנע אתכם, אתם עדיין תתהו מה פתאום אוהד החליף את הקבוצה שלו?

לפני למעלה משש שנים הוקמה קטמון תחת טענת קברניטיה שהפועל ירושלים הגיעה למצב של פירוק. חלפו מאז שש שנים - הפועל ירושלים לא התפרקה. היא קיימת ונוכחת. ומנגד, מייסדי קטמון, חלקם מחזיקים כיום בתפקידים רשמיים בקבוצה ומקבלים משכורות. כיום הם טוענים שמה שחשוב להם זו קבוצה ללא חובות שתנוהל בידי אוהדים. זאת הסיבה שהם מסרבים להתאחד ולהיכנס להפועל ירושלים במקום יוסי סאסי. האם שקלתם אי פעם להחליף את הקבוצה שלכם מפני שהניהול איננו בידי האוהדים? בקטמון, בכל אופן, שוקלים ומחליטים להישאר בחוץ. זה כנראה מה שקורה כשהאנשים מרגישים שהם הכי מיוחדים.

אז כיום, בקטמון מנסים לשכנע את עצמם ואת כולם שהם לא החליפו קבוצה ושהם בעצמם הפועל ירושלים. אל תשאלו, הם ממש עושים ג'אגלינג וגלגולים מרהיבים באוויר כדי לבנות אתוסים שלמים סביב העניין הזה. היום הם אפילו ישירו את שירי הפועל ירושלים, כי זה נשמע מיוחד לאללה והכי מדהים. אבל העניין האמיתי הוא שאוסישקין כבר מזמן הסכימה להיבלע בתוך הפועל תל אביב, בדיוק כמו שאין עוד מכבי יפו לצד מכבי קביליו. כאן, לעומת זאת, יש דרבי. ולכן, נותר רק לקוות שבדיוק כמו מישל דיין עם צמד בדרבי לפני 25 שנה, היום מוסא סלמן ינצח בעזרת השם את הדרבי עבור הפועל ירושלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ