הפועל פתח תקוה עלתה לליגת העל

ניצחון 0-3 על הפועל נצרת עילית, הספיק לקבוצה של ניסן יחזקאל כדי לחזור לליגה הבכירה אחרי שנתיים בלאומית

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ניר צדוק

"קהל יקר, אפשר לשמוע אותכם פעם אחת ב-'אולה' המסורתי שלנו, עם יוסי חצוצרה?", שאל הכרוז, ובחור עם חצוצרה מוזהבת עטוף מכף רגל ועד ראש בצעיפים של הפועל פתח תקוה, כנראה יוסי, ניגן כמה צלילים בהצלחה לא מבוטלת. מומחים שמכירים את נגינתו של יוסי מספרים שכבר שנתיים, מאז ירדה פתח תקוה ללאומית, לא נשמע טוב כל כך.

132 שניות מהפתיחה, השתחרר שחר בלילטי במרכז המגרש משני שחקנים אפאתיים של הפועל נצרת עילית, העביר ימינה לליאור אסולין ורץ לכיוון הרחבה כאילו חייו תלויים בכך. מסירת ההמשך של אסולין לא הייתה מספיק מדויקת כדי להגיע לבלילטי, אבל מספיק לא מדויקת כדי ליפול בשטח המת שבין רגלו של הקשר לבלם. כמו שקורה לא פעם בחיים, גם כאן נוצר קליק בין שני אנשים, מספיק כדי לזכות את פתח תקוה בפנדל. כשכל זה קרה, אדריאן פרננדס בכלל ספר כוכבים מחוץ לקווים. עוד לא התחיל המשחק, והוא כבר הספיק להיפצע. זה לא מנע מניסן יחזקאל לקבוע שהוא יהיה זה שיתבקש להעלות את פתח תקוה לליגת העל.

"תהיה בריא", אמר הפיזיותרפיסט לארגנטינאי, "אם אתה לא שם את זה, את הזריקה אתה כבר תקבל, אבל לא ממני". איתי אלקסלסי, הקשר שהולך עם יחזקאל לכל מקום שיש בו כדור, סירב להסתכל. הוא כרע ברך וחיכה לראות על פניו של אלדד שביט, מאמן היריבה, כיצד כל זה הסתיים. אורי פסו פתח את כפות ידיו כדי שלמזל, וכך גם לבעיטה, יהיה לאן להיכנס. פרננדס בעט הכי גרוע שהוא יכול – היי, אפילו יוסי היה עושה זאת טוב יותר – אבל למזלו גם אופק גיל, שוער נצרת עילית, עשה את המינימום האפשרי והדף את הכדור לתוך שערו.      

שחקני פתח תקוה חוגגים העפלה מוצדקת לליגה הראשונהצילום: ניר קידר

בדקה ה-25 נגח גיא משפתי כדור רוחב לכיוונם הכללי של השחקנים שהצטופפו סביב רחבת החמש של גיל, בבחינת "מה יהיה, יהיה". דייויד גומז, תמיד אופטימי, הסתובב על מקומו כדי לייצר בעיטת מספרת מתוך אמונה שזה יסתיים ברשת. לכו תדעו, זה גם מה שקרה. כל מי שעמד התיישב וכל מי שישב נעמד. יוסי, גם אם רצה לנגן משהו, לבטח שכח את התווים.

בעונתו הראשונה בישראל, הוכה גומז על ידי שוטרים שחשבו אותו למישהו אחר. כעת היה זה תורו של הכרוז לטעות בזיהויו. "זלאטן איברהימוביץ'", הוא קרא לו, ובניגוד לפעם הקודמת, גומז לא ניסה לשכנע אותו אחרת, פשוט הוסיף את השלישי – אגב גלגול לרשות החשופה – בדקה ה-69, 0-3. זו גם היתה תוצאת המשחק.

8,500 אוהדי פתח תקוה שהגיעו למשחק – לא הרבה יותר מיושבי הראש שהיו למועדון בשנים האחרונות – הם הנדוניה העיקרית שמביאה עמה הקבוצה לליגת העל. סגל השחקנים הנוכחי הותקן באופן הנחוץ לעליית ליגה: שניים-שלושה כוכבים בקנה מידה של הליגה השנייה, עטופים בפצפוצי צעירים שלא מצאו מקום בקבוצות האם שלהם. זה לא יספיק לליגת העל, אבל בדקות הסיום, כשהשמש הרפתה מיושבי היציע המזרחי ורוח נעימה של ניצחון שיחקה בפתיתי הקונפטי על הדשא, זה גם לא היה חשוב. העיקר הוא שעתה, ובאופן רשמי, זה גם לא מספיק לליגה הלאומית.

"השחקנים האלה שיחקו כל העונה בשבילי", אמר בסיום המאמן המאושר יחזקאל, "זה הסיפור של ההצלחה שלנו. רק מי שהיה קרוב אליי יודע מה עבר עליי השנה. אני מאושר עד גג העולם, הבחורים האלה הם משהו מדהים. צריך גם להגיד תודה ענקית לאבי ללוז, שהציל אותנו מפירוק, לדורן בן דקון וכמ ובן לקהל המדהים הזה. מה יהיה בהמשך? מקווה שאהיה בליגת העל גם בעונה הבאה", סיכם.

יחזקאל מונף על ידי שחקניו. "עשיתי עלייה עם תקציב של שלושה מיליון וקריסה כלכלית"צילום: ניר קידר

ליאור אסולין: "היום הוכחנו שמגיע לנו לעלות ליגה. השגנו את המטרה שלנו וזה כיף לראות את הקהל הזה. אני מבסוט שעלינו ליגה, זה רגע מאושר".

 "עברנו תקופות קשות", הוסיף השוער הוותיק אבי איבגי, "אני לא זוכר בכל הקריירה קשיים כמו שהיו לנו השנה, אבל החזקנו את עצמנו בידיים, למרות שהיו אנשים שלא רצו לבוא לאימונים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ