בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עמד מאחורי השתלטותו של מאיר שמיר על הפועל פתח תקוה?

לפי תסקיר שהגישו עורכי הדין ששימשו כמפרקי הקבוצה, איש העסקים זיהה הזדמנות כלכלית ומטרתו לכל אורך הדרך היתה לרכוש את שטח איצטדיון האורווה ולגרוף לכיסו הון. עורך דינו של שמיר: "תסקיר מגמתי, רשלני ולא נכון"

5תגובות
ניר קידר

ביום שלישי שעבר, ולאחר פניות רבות של עיתון "מלאבס" של רשת שוקן לעורכי הדין ליאור דגן ועמית פינס, מי ששימשו כמפרקי קבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקוה, הגישו השניים תסקיר מקיף לבית המשפט המחוזי מרכז. התסקיר עוסק בעסקת המכירה של איצטדיון האורווה לידי איש העסקים מאיר שמיר וחברת אשדר מקבוצת אשטרום.

התסקיר מגולל את התנהלותו של מאיר שמיר מאז רכש את הפועל פתח תקוה ובו נטען כי לכל אורך הדרך מטרתו היתה לרכוש את שטח איצטדיון האורווה, שטמן בחובו הזדמנות כלכלית בתחום הנדל"ן ועליה הרוויחו הוא ושותפיו סכומי כסף גבוהים. זאת בעוד הקבוצה מצאה את עצמה ללא מגרש חלופי, ואף נכנסה להליך פירוק לאחר שנים ספורות. בתסקיר מבקשים המפרקים למתן שורה של סעדים אופרטיביים כנגד שמיר ולקיים דיון מקדים כדי לדון בממצאי התסקיר. על שמיר להגיש את תגובתו לתסקיר, כשלאחר מכן יחליט בית המשפט על המשך ההליך.

רקע כללי: שטח איצטדיון האורווה ומתחם האימונים הסמוך אליו השתרעו על פני כ־64 דונם. האיצטדיון עצמו הוקם בשנות ה־60' של המאה הקודמת במימון שחקני העבר של הפועל, אנשי פלוגת הסדרן ואוהדים, כאשר הקבוצה החלה לשחק בו בשנת 1967. לטענת המפרקים, השימוש של הקבוצה באיצטדיון היה ללא תמורה וזכויות השימוש בו היו בלתי מוגבלות. במהלך השנים הועברה הבעלות באיצטדיון לחברה של ההסתדרות ללא תמורה, זאת כדי שזו תחזיק בשטח עבור הקבוצה. 

העמותה לניהול כדורגל בפתח תקוה נוסדה בשנת 1996 על ידי מאיר שמיר וליאור שחר, כאשר שמיר שימש חבר ועד העמותה ויו"ר העמותה. העמותה הוקמה לצורך רכישת זכויות הניהול והבעלות של הפועל מהתאגיד הקודם בראשות גברי לוי. בתעודת רישום העמותה צוין כי מטרותיה הן ניהול ותפעול מחלקת הכדורגל של הפועל, לרבות קבוצות ילדים, נערים ונוער.

ניר קידר

בתסקיר צוין כי זמן קצר לאחר רכישת זכויות הניהול והבעלות בקבוצה בידי העמותה, בשנת 1997 נחתמה עסקה נדל"ן שבמסגרתה רכש שמיר עבור עצמו או/וגם אחרים את האיצטדיון מההסתדרות תמורת כחמישה מיליון דולר. נוסף על כך, התחייב שמיר לשלם להסתדרות תשלומים נוספים שונים המותנים בפרק הזמן שבו ישונה ייעוד המקרקעין למגורים ובכמות יחידות הדיור שייבנו בו.

לטענת המפרקים, שמיר זיהה הזדמנות עסקית לרכוש את האיצטדיון שעמד להפוך לחטיבת קרקע בעלת ערך רב. בתסקיר מצוין כי "כדי לאפשר את ביצוע העסקה ולנטרל את התנגדות הקבוצה, שהיתה בעלת זכויות שימוש בלתי מוגבלות בזמן ללא תמורה, 'השתלט' שמיר על קבוצת הכדורגל של הפועל כדי להשיג את 'הסכמתה' לעסקה, ובכך הסיר את המכשלה המרכזית לביצועה ולהוצאתה לפועל". עוד ציינו המפרקים בתסקיר כי "שמיר רכש את האיצטדיון עבור עצמו ועבור חברת אשדר מקבוצת אשטרום, כאשר חלוקת הרווחים ביניהם היתה 50% לכל צד. שמיר מצדו היה זה ש"הביא את העסקה" (קרי; דאג לקבל את "הסכמת" הקבוצה שבראשה עמד באותה עת), ואילו אשדר היא זו שניהלה בפועל את הנכס והביאה את מלוא ההון העצמי הדרוש למימוש הפוטנציאלי הכלכלי של העסקה. המדובר במתחם מקרקעין הכולל זכויות לבנייה של 604 דירות בהיקף כספי, במונחי מכירות, של כמיליארד שקל.

מחקירתם של עורכי הדין דגן ופינס עולה כי הרווח שאותו הפיקו שמיר ואשדר כתוצאה מעסקת האיצטדיון - על פי גרסתם – הסתכם בכעשרה מיליון דולר, אולם לטענת המפרקים "הרווחים שהפיק שמיר כתוצאה מהעסקה היו גבוהים בהרבה באופן המחייב את שמיר להשיב כל רווח או/וגם טובת הנאה שהפיק מעסקת האיצטדיון הפסולה". האיצטדיון עצמו, יש לציין, נהרס בשנת 2010.

בתסקיר הודגש כי "שמיר בכובעו כיו"ר העמותה הצהיר כי לעמותה אין כל זכויות באיצטדיון, בעסקה שבה היה לו אינטרס אישי וכלכלי. משכך, על פני הדברים – שמיר היה בניגוד עניינים מובנה בין תפקידו כיו"ר העמותה לבין היותו קונה המקרקעין ובעל אינטרס כלכלי ברכישתה". לטענת המפרקים: "שמיר עצמו התכוון להרוויח מעסקת האיצטדיון, ומטרת ביצוע העסקה היתה לגרוף רווח כספי לכיסו הפרטי". בתסקיר נכתב עוד: "שמיר כיו"ר העמותה התעלם מחובות האמון והנאמנות המוטלים עליו כנושא משרה בכיר בעמותה, ובהסכם שבו ויתרה הפועל על זכויותיה באיצטדיון (באמצעות שמיר) הוא ניצל את מעמדו כיו"ר העמותה לעסקיו ולענייניו האישיים.

"מרגע שנמצא שמיר במצב של סתירה וניגוד עניינים בין טובת העמותה לבין טובתו שלו, אסור היה לו לבצע פעולה כלשהי בזכויות העמותה באיצטדיון ובוודאי שאסור היה לו להיות מעורב בוויתור על זכויות העמותה באיצטדיון. אלמלא היה שמיר יו"ר העמותה בעת ביצוע העסקה, ברור לחלוטין שהעמותה היתה מתנגדת נחרצות לביצוע העסקה ולמתן הצהרות בדבר היעדר זכויות באיצטדיון כפי שהצהיר שמיר בשמה". לדברי המפרקים: "שמיר לא הביא את העסקה לדיון כלשהו במוסדות העמותה, לא דאג לקבל חוות דעת משפטית בעניין זכויות העמותה באיצטדיון, ונמנע מלבצע פעולות פשוטות ומתבקשות כדי להגן על זכויות העמותה באיצטדיון. חלק מחברי העמותה כלל לא ידעו על ביצוע העסקה, וכי מעולם לא התקיים דיון כלשהו לדון במשמעויותיה".

ניר קידר

עוד כתבו המפרקים בתסקיר כי מההסכמים השונים שנחתמו עולה כי כנגד הפסקת פעילותה ופינויה מהאיצטדיון של הקבוצה קיימת התחייבות להעמדת איצטדיון חלופי להפועל. לטענתם, הגורם שהתחייב להעמיד איצטדיון חלופי הוא שמיר עצמו. להבנתם, התחייבות שמיר להעמיד איצטדיון חלופי היא לכל הפחות להעמיד את הפועל באותו מצב – מבחינה כלכלית – שבו היא היתה בעת שעמד לרשותה איצטדיון האורווה, לרבות מגרשי האימונים שבהם השתמשה ללא תמורה.

בפרק נוסף כותבים המפרקים כי בשנת 1997 הקים שמיר את חברת ה.ל.ה.פ (החברה להצלת הפועל פתח תקוה). לדבריהם, מדובר בחברה שהוקמה מלכתחילה לצורך רכישת האיצטדיון והשבחתו מבחינה נדל"נית ולצורך ניצול הזכויות הכלכליות הגלומות בו. בפרק העוסק בפרישת שמיר מתפקידו כיו"ר העמותה צוין כי שמיר אמנם התפטר בשנת 1999 מהעמותה ולא נשא בתפקיד מבחינה פורמלית אולם בפועל הוא זה שכיוון את פעילותה ושלט בה, וכל ההחלטות המהותיות בנוגע לפעילותה (בוודאי כאלה בעלות משמעות כספית) היו עוברות דרכו. לטענת דגן ופינס, משנת 1999 ועד שנת 2005 שמיר היה הספונסר העיקרי של הפועל (באמצעות חברת ה.ל.ה.פ), שימש כנשיא הקבוצה והיה מעורב בכל ההחלטות הכספיות והמקצועיות. בכל התקופה שמיר היה מורשה חתימה בחשבון הבנק של העמותה, וזאת גם לאחר שנת 2005 ועד מתן צו הפירוק הזמני בשנת 2011.

מחקירת המפרקים עולה כי בשנת 2001 נכנס יהודה לוי, אחד משכניו של שמיר, כשותף בחברת ה.ל.ה.פ באמצעות חברה שבבעלותו. החברה שבבעלות לוי, לטענת המפרקים, לא השקיעה מעולם סכומים כלשהם בחברת ה.ל.ה.פ, מעולם לא חתמה על ערבות להתחייבות החברה, מעולם לא השתתפה בישיבות דירקטוריון או באסיפת בעלי מניות, ולא היה לה שום קשר או מידע שוטף ביחס לפעילותה של חברת ה.ל.ה.פ, לא ישירות ולא בעקיפין, אף על פי שבשנים 2002-2010 נרשם לוי כדירקטור. עוד הוסיפו המפרקים כי עולה בבירור שלוי לא היה שותף אמיתי בחברה וכי אחזקותיו היו למראית עין בלבד שמטרתן היו להסתיר ולהצניע את חלקו האמיתי של שמיר בפרויקט.

בדוח נטען כי בשנת 2005 נעשתה עסקה בין שמיר לבין איש עסקים המקורב לו, "שבמסגרתה 'מכר' שמיר כביכול את זכויותיו (25 אחוז) בחברת ה.ל.ה.פ. לדברי המפרקים, העסקה הוצגה על ידי שמיר כאילו החליט להיפטר כליל מאחזקותיו בחברת ה.ל.ה.פ על רקע הביקורת הציבורית כלפיו, והוא אף יצא בהצהרות ולפיהן כל תמורה שתתקבל ממכירת זכויותיו ומניותיו בעסקה תוענק להפועל. "אלא שהמציאות והעובדות היו שונות בתכלית", הדגישו המפרקים, "שמיר קנה בחזרה מאותו איש עסקים את המניות תמורת סכום זהה לסכום 'ששילם' בעת הרכישה (שבעה מיליון שקלים). יתרה מכך, לטענת המפרקים "מהחקירה עולה כי שמיר היה מעורב בנטילת הלוואה לרכישת המניות, סייע לאותו איש עסקים בקבלת ההלוואה, היה ערב לפירעונה והיה מעורב בכל הנוגע אליה. חלק מתשלומי הריבית (שלכאורה נטל אותו איש עסקים) שמיר עצמו שילם מכיסו".

ספי מגריזו

עוד הוסיפו המפרקים כי "שמיר התראיין בכלי התקשורת ויצא בהצהרות שלפיהן 'מכר' את חלקו בחברת ה.ל.ה.פ, ואת כל התמורה שקיבל 'תרם' להפועל. בפועל, שמיר מעולם לא מכר את חלקו בחברת ה.ל.ה.פ ומעולם לא נפטר מאחזקותיו. בדו"ח צוין עוד כי הסכם מכירת המניות חזרה מאותו איש עסקים לשמיר עצמו לא הוצג בפני המפרקים אף על פי שהשניים התבקשו להציגו. "נעשתה פה 'עסקה סיבובית' ומלאכותית על ידי שמיר ואותו איש עסקים, חסרת כל היגיון או משמעות כלכליים, שמטרתה היתה לכסות ולהסוות את חלקו האמיתי של שמיר בחברת ה.ל.ה.פ", כך טענו המפרקים, "המסקנה ברורה – שמיר רקם מהלך בו, כביכול, ביקש ליצור מראית עין ולפיה הוא נפטר מאחזקותיו ומחלקו בחברת ה.ל.ה.פ. בשנת 2005, על רקע הביקורת הציבורית על מעשיו בכל הנוגע לעסקת האיצטדיון, כאשר הלכה למעשה מכירת המניות לאותו איש עסקים היתה מלאכותית, שנועדה רק לטשטש את העובדה ששמיר היה שותף מלא בחברת ה.ל.ה.פ (החזיק ב־50 אחוז)". 

פרק נוסף בתסקיר התייחס לתקופה שבין חודש נובמבר 2005 לשנת 2010, שבה שמיר לא היה בעל מניות בחברת ה.ל.ה.פ ולא בעל אינטרס כלשהו בחברה, שכן זכויותיו בחברה נמכרו לכאורה לאותו איש עסקים המקורב לו. אולם לטענת המפרקים: "בשורה של מסמכים וראיות מהתקופה הרלוונטית, ניתן לראות כי שמיר היה דירקטור בחברת ה.ל.ה.פ, היה מורשה חתימה מטעמה, ניהל משא ומתן וחתם על מסמכים מחייבים מטעמה. והטענה שלפיה, כביכול, מכר את זכויותיו בחברה איננה נכונה". עוד הוסיפו המפרקים: "המשא ומתן שנוהל בין הפועל לבין חברת ה.ל.ה.פ בנוגע לפינוי איצטדיון האורווה נעשה בעיקרו מול שמיר, והוא זה שחתם בחודש נובמבר 2009 על המערכת ההסכמית בין חברת ה.ל.ה.פ לקבוצה".

לטענת המפרקים, בהסכם בנובמבר 2009 הגיעו נציגי העמותה בראשות דני לוי (שכיהן כיו"ר) וגל חצור (שכיהן כחבר ועד והיה מורשה חתימה) לסיכום עם חברת ה.ל.ה.פ ובמסגרתו נקבע כי העמותה תקבל תמורה בסך שמונה מיליון שקלים, שמרביתה תשולם זמן קצר לאחר הריסת האיצטדיון. בהסכם בין העמותה לשמיר נקבע ששמיר יתמוך בהפועל בסכום של מיליון שקלים לשנה לפרק זמן של עשר שנים וכן ירכוש לקבוצה מגרש אימונים בסכום של 300 אלף דולר.

תומר אפלבאום

לגבי ההסכם בין העמותה לשמיר קבעו המפרקים כי שמיר לא מילא את חלקו בהסכם "עקב היקלעות להליכי פירוק בחודש יולי 2011", "למעט תשלום של שני מיליון שקלים, כשמיליון שקלים מתוכם הועברו לקופת הפירוק בתקופה שבה נוהלה בידי עורכי הדין דגן ופינס". עוד נכתב בתסקיר: "המפרקים סוברים כי שמיר מחויב, בכל מקרה, לשלם לקופת הפירוק את התמורה שעליה התחייב. לפי גרסת שמיר ההסכם איננו בתוקף מכיוון שהעמותה נקלעה להליכי פירוק והיא לא ממלאת אחר התחייבויותיה לפי ההסכם".

בחקירתם בפני המפרקים טענו ראשי חברת אשטרום כי הרווח מהפרויקט הסתכם בסכום של כעשרה מיליון דולר, אך "המפרקים סבורים כי הרווח האמיתי מעסקת האיצטדיון גבוה בהרבה והסתכם בסופו של יום בעשרות מיליוני דולר". בפסקה האחרונה של התסקיר סיכמו המפרקים: "שמיר פעל לאורך השנים באופן שיטתי כדי להסתיר את חלקו האמיתי, ביצע 'מכירות' מלאכותיות של המניות או הזכויות בפרויקט הנדל"ן, בלא שהיתה להם תכלית כלכלית אמיתית, ובמטרה להסוות את חלקו האמיתי בפרויקט. מחקירת המנהלים עולה כי חלקו של שמיר בשליטה בחברת ה.ל.ה.פ עמד על 50%".

תגובות

תגובת עו"ד רונן מטרי, המייצג את מאיר שמיר: ״מי שכתב את מה שמכונה 'תסקיר' יודע שהוא מגמתי, רשלני ולא נכון. לקח לכותביו יותר משנתיים כדי להמציא את הסיפור הזה שמבקש לסתור קביעות הפוכות בפסקי דין חלוטים של בית משפט. כבר כשמר מאיר שמיר נכנס לחברות בעמותה בניסיון לסייע להפועל פתח תקוה, הוצגו לו מסמכים חתומים שבהם עמותת הפועל פתח תקוה מצהירה שאין לה זכויות במקרקעי האיצטדיון, מעבר לזכויות שימוש מצומצמות לזמן מוגבל. למפרקים גם הוצגו מסמכים ברורים המאומתים על ידי רואה חשבון, ולפיהם מר מאיר שמיר השקיע בעמותת הפועל פתח תקוה עשרות רבות של מיליוני שקלים בקבוצה ולא הרוויח ממנה שקל לכיסו, אך הם לא טרחו ליידע על כך את בית המשפט. כנראה שיש מי שרואה במר שמיר 'כיס עמוק' ואינו בוחל באמצעים בניסיון לחלץ ממנו כספים בניגוד לדין ותוך כדי ניסיון בלתי ראוי לפגוע בשמו הטוב. מר שמיר ישמח שהעובדות יתבררו שוב בבית משפט״.

תגובת יהודה לוי: "אין שום תגובה בנושא".

תגובת בעלי הפועל פתח תקוה, דורון בן דקון: "איננו שוקלים כל הליך משפטי כזה או אחר. זה לא עניין שלנו ואנחנו לא מתערבים. אין לנו שום קשר לעניינים מהתקופה שבה מאיר שמיר ניהל את המועדון. אנחנו הנהלה חדשה שהתחילה עם המועדון מאפס. למיטב הבנתי, אין אפשרות שרשם העמותות או גורם אחר יחזיר כספים להפועל".

תגובת עו"ד עמית פינס, ממחברי התסקיר: "זה לא תסקיר פשוט. והוא התעכב מאחר שהיו לנו לגביו כמה וכמה התלבטויות משפטיות ואחרות. איש מהמעורבים בתסקיר לא הערים קשיים על הכנתו. אני מניח שבית המשפט יקבע דיון בנושא, כפי שביקשנו בתסקיר עצמו. מעבר לכך אין לי כוונה להתייחס להליך שהינו תלוי ועומד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#