שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מערבון הספגטי של קרית שמונה ובאר שבע

איזי שרצקי, אלונה ברקת, ברק בכר ואלישע לוי מציגים: סרט כדורגל שיש בו הכל - נאמנות, בגידה, מרמור, כעס ואכזבה. פרק ההמשך: בעונה הבאה

משה בוקר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אצלו מלה זו מלה, נאמנות היא ערך עליון ומי שסוטה מהכביש הראשי מוצא את עצמו ישר בצדי הדרך. איזי שרצקיצילום: שרון בוקוב
משה בוקר

אחת הסצנות האהובות על ברק בכר בסרט "הטוב, הרע והמכוער" היא קרב האקדחים עם השולף הכי מהיר בעולם, קלינט איסטווד. אם בכר היה זקוק לתזכורת מי נחשב לשולף המהיר מכולם בכדורגל הישראלי, הוא קיבל אותה היום (חמישי) כאשר פוטר מעירוני קרית שמונה. הוא הרי כבר ראה מקרוב איך השולף שולח הביתה את מישל דיין, גילי לנדאו ורן בן שמעון. בכר ידע שאצל איזי שרצקי, כמו במערב הפרוע, האצבע תמיד על ההדק.

זה איזי, לטוב ולרע, ומי שהחליט לעבוד אצלו צריך להפנים את המציאות וליישר קו. אצל שרצקי אין משחקים. בעצם יש, אבל רק על כר הדשא. הבעלים של קרית שמונה הוא אולי עוף מוזר בנוף הכדורגל הישראלי, אבל אצלו מלה זו מלה, נאמנות היא ערך עליון ומי שסוטה מהכביש הראשי מוצא את עצמו ישר בצדי הדרך. אין שוליים. ההחלטה של שרצקי לפטר את המאמן גרמה לתקשורת להשתמש בביטוי פומפוזי כמו "רעידת אדמה", אך במובן מסוים, שתי ההחלטות שהתקבלו הבוקר – לצד ההודעה של אלונה ברקת כי לא תאריך את חוזהו של אלישע לוי – היו ניתנות לחיזוי. מי שמכיר את הנפשות הפועלות בקרית שמונה ובבאר שבע יודע שהיחסים בין הבעלים למאמנים בצפון ובדרום לא היו ירח דבש מתמשך.

אז מה היה לנו שם? נתחיל בעובדות שגרמו להתפתחויות המפתיעות. בכר רצה לעזוב את קרית שמונה בסיום העונה ולעבור לאתגר הבא. הוא חיפש את הדרך להגיע למועדונים גדולים כמו מכבי חיפה או הפועל באר שבע, שחיפשו מאמן לעונה הבאה. בשלב מסוים, כשהבין שהוא עשוי להישאר קירח מכאן ומכאן, נפגש עם שרצקי וסיכם על חוזה חדש. מבחינת הבעלים, הסיכום היה סופי. בדיעבד, מסתבר שרצונו של בכר למצוא מקום טוב יותר נותר כפי שהיה. התקשורת לא דחפה את האף לתוך מערכת היחסים של שרצקי ובכר ולא גילתה עניין מיוחד בהתנהלות המקצועית של שרצקי. בכר מעולם לא דיבר על כך באופן פומבי, אבל בשיחות סגורות התבטא לא פעם עד כמה הוא אינו אוהב את מעורבותו העמוקה של שרצקי בעניינים המקצועיים. בכר שמר על כבודו של מעסיקו, שבתורו שמר על כבודו של המאמן. המעורבות היתה ועודנה עמוקה מאוד, אבל היא נעשתה בחדרי חדרים, ובעיקר בטלפון. בכר גם חש מיצוי אחרי שלוש עונות ומשפחתו רצתה לחזור למרכז.

ברק בכר. רצה לעזוב את קרית שמונה בגלל המעורבות הגדולה של הבוס, כמו בשל תחושת המיצוי שחש אחרי שלוש עונותצילום: עבדאללה שמא

בסופו של דבר, בשל החשש שהבוס ישלוף ראשון ויודיע על מינויו של מאמן אחר, העדיף בכר לסכם על הישארותו. בינתיים החל שרצקי לתכנן את העונה הבאה וקיבל כמה החלטות שלא ממש מצאו חן בעיני המאמן. כך, למשל, החליט שרצקי שתקציב המועדון בעונה הבאה יקטן באופן משמעותי. לשרצקי היה ברור כי מול תקציבי הענק של מכבי תל אביב (100 מיליון שקל), מכבי חיפה (70 מיליון) והפועל באר שבע (50 מיליון), אין לקרית שמונה סיכוי להתמודד על האליפות. לפיכך החליט שאם תקציב של 35 מיליון שקל לא יאפשר לו לזכות באליפות, עדיף להשקיע יותר במחלקת הנוער ולהעמיד סגל צעיר עם שחקנים תוצרת בית. בכר לא אהב את המציאות החדשה - הוא רצה קבוצה עם רכש משמעותי ותקציב גבוה כדי להתמודד שוב על כל התארים. למרות המרמור שחש, המשיך לעבוד עם שרצקי על העונה הבאה. ואז נכנסה ברקת, ושינתה את התמונה לחלוטין.

זו תקופה ארוכה שהבעלים של הפועל באר שבע שומרת על שתיקה. "למה שאני אתראיין?", שאלה אותי לאחרונה, "מה אני צריכה את זה? זה לא ייתן לי כלום. כשיהיה לי מה לומר, אומר". מסתבר שלברקת לא היה רצון לומר משהו מכיוון שהיא לא היתה יכולה לומר איזה מהלך היא מבשלת. בהודעה לתקשורת על סיום ההתקשרות עם אלישע לוי הרבתה לדבר בשבחיו ("אדם מדהים"), אך הדגישה במקביל את הצורך בריענון. אף אחד לא צריך את החיזוק של ברקת כדי לדעת שאלישע הוא מהטובים שבאנשי הכדורגל הישראלי. אם כבר "הטוב, הרע והמכוער", אין ספק שהטוב בכל הסיפור הוא אלישע - אדם ישר, הגון, נאמן ואיש מקצוע. "זה שאני בחור טוב זה לא אומר שאני רק בחור טוב", אמר לי אלישע, "לא נולדתי בשווייץ, אני מכיר את החיים מצוין ולא נולדתי אתמול". ואכן, המאמן של באר שבע לא פראייר. הוא ידע שברקת מנהלת מו"מ עם שחקנים לעונה הבאה, ובעיקר שאם היא עדיין לא הודיעה לו שהוא ממשיך אז המשמעות היא שמחפשים לו מחליף.

בניגוד למאמנים רבים שרק מדברים על נאמנות מוחלטת למועדון, אלישע שייך לזן הולך ונכחד של מאמנים. לאורך כל התקופה האחרונה עסק רק בעבודתו בבאר שבע, לא בדק אופציות ולא שלח שליחים. בניגוד למאמנים רבים אחרים שסגורים בקבוצותיהם אך מחפשים לעצמם בית חדש, אלישע התמקד במטרות של קבוצתו גם במחיר שיישאר בבית בקיץ. הבעיה אצלו היא שגם כאשר הוא מאוכזב, כועס ואינו אוהב את ההתנהלות של הבעלים, הוא מחייך ובעיקר שומר על נאמנות. אם בכר היה עושה את המהלך הזה לפני שבועיים או חודש, סיכוייו של אלישע למצוא קבוצה לעונה הבאה היו גבוהים יותר. הדברים נכונים שבעתיים לגבי ברקת. "אם אלונה היתה מודיעה ללוי מוקדם יותר שהוא לא ממשיך זה היה הוגן יותר", אומר גורם בהפועל באר שבע, "אלונה ידעה שהיא רוצה מאמן אחר. היא רצתה ריענון, להביא מישהו חדש, זה לגיטימי לגמרי וזו זכותה, אבל היה מקום להודיע למאמן שהוא לא ממשיך. זה היה טוב למאמן, שהיה בודק אופציות; וטוב לקבוצה, שהזעזוע וההלם היו כבר מאחוריה ולא מופיעים כמה ימים לפני גמר הגביע".

אלונה ברקת ואלישע לוי. המאמן משלם את מחיר הנאמנות העיוורת והמקצוענות הטוטליתצילום: שרון בוקוב

ישנן גרסאות סותרות לגבי מתי והיכן נוצר הקשר בין ברקת לבכר. שרצקי אומר כי בכר נפגש עם ברקת במלון מנדרין. בכר, מצדו, שומר בינתיים על זכות השתיקה. טענה נוספת של שרצקי היא שסוכנו של בכר, דודו דהאן, נפגש עם ברקת, שמצדה התקשרה לשרצקי ושאלה אם היא יכולה להחתים את המאמן שלו. כל זה לא הותיר לשרצקי ברירה. הוא דורש נאמנות מלאה, לא מרוצה שעובדים שלו פוזלים לצדדים ולא אוהב רומנים מהצד. זה מה שעשה בכר, וזה מה שעשתה ברקת. לא משנה אם בכר שלח רק את הסוכן לפגישה, לא משנה אם בכר רק שלח מסר, ולא משנה אם ברקת שאלה אם זה בסדר. "ברגע שברק סגר את התנאים לעונה הבאה הוא היה צריך להיות מאה אחוז קרית שמונה", אומר גורם במועדון הצפוני, "עצם העובדה שהוא בדק, שאל, נשאל, ענה - זה חמור. אם הוא היה גבר, גם אם הוא היה ממורמר, הוא היה צריך לומר לאיזי בפגישה 'לא טוב לי פה, אני רוצה לעזוב'. איזי היה משחרר אותו מההסכם בשנייה".

שרצקי פיטר את לנדאו אחרי שזה לא ענה לו לטלפונים. שרצקי ספג אש מכל הכיוונים בתקשורת, אבל אף אחד לא עצר לרגע ושאל האם הוא עצמו היה נשאר עוד יום אחד בעבודה אם לא היה עונה לבוס שלו במשך ימים ארוכים ולא משיב להודעות. גם בפרשת בן שמעון שרצקי ספג אש כאשר דרש, ובצדק, נאמנות כל עוד המאמן עבד אצלו. שרצקי טיפח את בכר ונתן לו את הבמה. זה לא אומר שבכר חייב להישמע לכל ההוראות של שרצקי או חייב להישאר בקרית שמונה בניגוד לרצונו. שרצקי דורש הגינות, יושרה ונאמנות כל עוד אתה עובד אצלו. נכון, הוא מוזר לעיתים, אבל לכל הפחות הוא לויאלי ועומד במילתו. בכר היה צריך לבקש מהבוס לבטל את הסיכום ביניהם גם אם אין לו הצעה מבאר שבע. כשלא עשה זאת, היה מחויב להודיע לשרצקי ברגע שברקת יצרה קשר. אלה לא כללי החיים הפרטיים של שרצקי - אלה כללי ההגינות שכולם צריכים לנהוג לפיהם. במקרה הזה, כמו במקרה של חלק מקודמיו בקרית שמונה, המאמן כשל בהתנהלות. שרצקי, כמו במערב הפרוע, לא נותן הזדמנות שנייה. הוא שולף ויורה מיד אחרי הטעות הראשונה.

לסיכום, ברקת השיגה את מבוקשה. היא רצתה להחליף מאמן וקיבלה את המועמד המועדף עליה. בכר חיפש חודשים רבים שדרוג, רצה תקציב גדול, קהל גדול ומועדון גדול. הוא מקבל את הכל. שרצקי הפסיד מאמן טוב אבל שלח הביתה מאמן מאוכזב ומתוסכל מהאפשרות להישאר עונה נוספת בתנאים שלא מספקים אותו. שרצקי ממנה במקומו מאמן צעיר ורעב, סלאח חסארמה, שיוציא לפועל את כל תכניותיו, אחד לאחד. ויש אחד שהוא המפסיד הגדול בכל הסרט הזה, אלישע לוי, כמובן. הוא לבטח ימצא את מקומו בליגת העל, הבעיה היא שזה כנראה יהיה במועדון קטן. הוא משלם את מחיר הנאמנות העיוורת והמקצוענות הטוטלית. הוא ניזוק מקצועית, אבל מבחינה ציבורית הוא נשאר אלישע לוי.     

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ