שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אליפות אירופה לנערות: כדורגל באווירה אחרת לחלוטין

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משחק הנבחרת, הערב בלוד. "איזה בלגן, איזו מהומה, נבחרת ישראל הקבוצה של המדינה"צילום: עודד קרני

האווירה במשחק הראשון של נבחרת ישראל באליפות אירופה לנערות לא הזכירה בכלל משחקים בליגה. קודם כל בלטה הנוכחות ביציעים בלוד — 2,500 צופים, כמחציתם מהמין הנשי, הרבה ילדים וילדות. לא פלא שבמגרש לא נשמעה אפילו קללה אחת. הצד השני של המטבע הוא העידוד החלש. תנועת דרור ישראל חילקה דפים, שבחלקם האחד הנחיות לשמירה על בריאות ובטיחות במגרש ובצד האחר שירון עם מלים ומנגינה: "פורטנה רובין אולה, שוערת אלופה תניף את הגביע בסוף ההצגה", "איזה בלגן, איזו מהומה, נבחרת ישראל הקבוצה של המדינה". זה לא עבד. הקהל היה מנומנם ברוב דקות המשחק. רק חבורת צעירים בשורות הראשונות הצילה את הערב: "ישראל נשמה, ישראל מלחמה, אל אל ישראל, הכחול עולה".

הפעם הכמעט יחידה שדגלי ישראל שחולקו בכניסה התרוממו היתה בזמן שירת ההמנון של הזמרת עדן בן זקן. הכרוז, ניב זהבי, קרא לה עדן בן בסט ומיד תיקן. עם זאת, הקהל היה ער למתרחש במגרש ועודד את השחקניות, גם אם כמעט לא בשמותיהן, למעט "נועם נועם (קדם, מהטובות בנבחרת)" פעם אחת. רובין זכתה בדקה ה־16 למחיאות כפיים כשקלטה בעיטה של לוטה אוקביסט.

אלו עוד היו דקות החסד של הנבחרת, שאלמלא אירוח הטורניר לא היתה בכלל מועמדת להגיע לשמונה הטובות באירופה. השוודיות החסונות, החזקות והמהירות יותר השתלטו לגמרי על הנעשה במגרש. בדקה ה־21, כדור שהגביהה הקפטנית נטלי ביורן אלכסונית מ־35 מטר עקף את כל ההגנה, הפתיע את רובין ונחת ברשת. לפתע התגלו בקהל עשרה אוהדים שוודים עם דגלים. שבע דקות אחר כך הם שוב התרוממו, כשסטינה בלקשטניוס הבלתי מכוסה כבשה את השני באחת על אחת.

אוהדי הנבחאת. במגרש לא נשמעה אפילו קללה אחתצילום: עודד קרני

לישראל לא היתה תשובה. המאמן גיא עזורי ביצע שלושה חילופים, אבל למעט עדן אביטל והקפטנית שי פרל, אף אחת לא באמת שיחקה. בדקה ה־45 קיבלה סופר כדור במרכז המגרש ובמקום לרוץ קדימה ולנצל דלילות בהגנה השוודית עצרה. הקהל הגיב באכזבה. גם זה יפה, שחקן בליגת העל היה זוכה למטר קללות. בדקה ה־72 השלימה בלקשטניוס צמד במבצע אישי, 3–0 חלק וקליל לצהובות. שחר נקב עוד הספיקה להיות מורחקת בצהוב שני.

"השחקניות עמדו על המגרש נהדר בצורה טקטית, נלחמו באופן הירואי", אמר עזורי, "אלו עוצמות שהן לא פגשו מעולם, איכויות אחרות. לשוודיות לקח 30–40 שנה. אנחנו רק התחלנו. אלמלא האקדמיה, אין לי ספק שזה היה נגמר בהפרש דו ספרתי".

לכדורגל הנערות בישראל יש עוד דרך ארוכה, אבל השחקניות הצעירות זכו לכבוד שלא מקבלים כדורגלנים מקצוענים. בסיום המשחק, הן וגם השוודיות ניגשו ליציע. המתינו להן מחיאות כפיים סוערות ושירה: "אל אל ישראל".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ