דו"ח בלך |

מצבים נייחים: למה הכדורגל הישראלי לא מצטרף לאמנות המלחמה החדשה?

בזמן שבאירופה הפכו המצבים הנייחים לתורה של ממש ומייצרים כ-30% מהשערים, בארץ שוב נותרים מאחור ומסתפקים בבלגן הבלתי מאורגן

דור בלך
דור בלך
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גארי קייהיל עולה מעל נוסא איגייבור במשחק של מכבי תל אביב מול צ'לסי
קייהיל גובר על איגייבור. "בארץ פשוט לא עובדים באימונים על מצבים נייחים כמו באירופה"צילום: ניר קידר

אחרי ההפסד 4-0 לצ'לסי, התנחמו במכבי תל אביב בכך ששלושה מהשערים הגיעו ממצבים נייחים. בכלל, בהתמודדות של הכדורגל הישראלי עם קבוצות ונבחרות מחו"ל, אנו נוטים לספוג במצבים נייחים, ממעטים לכבוש ובעיקר מנחמים את עצמנו בכך שהשערים הגיעו ממצב נייח, כאילו לא מדובר בחלק מהמשחק.

הקבוצות הישראליות מקבלות בממוצע כמות דומה של מצבים נייחים, אך רחוקות מלנצל אותם ולהפוך אותם לשערים. ניתן כמובן למנות סיבות מובנות ליתרון של קבוצות זרות על ישראליות – השחקן הישראלי לרוב פיזי ואתלטי פחות ממקבילו האירופאי או האפריקאי – אבל גם זה לא מהווה תירוץ תקף עבור הקבוצות. מכבי ת"א, לדוגמה, ספגה השבוע שערים שבהם גבר גארי קייהיל על נוסא אייגיבור בריא הגוף בשער הראשון, ומקורט זומה שפשוט נשאר לבדו ברביעי.

"זה ממש לא זה, בארץ פשוט לא עובדים באימונים על מצבים נייחים כמו באירופה", מסביר חלוץ ישראלי בכיר שמשחק כיום ביבשת הישנה, "בארץ עבדו אתי על הגבהות  ונגיחות, אין טקטיקה של ממש. פה זו תורה בפני עצמה". בליגות הבכירות באירופה בין 40% ל-50% ממצבי ההבקעה וכ-30% מהשערים שנכבשים מגיעים ממצבים נייחים, כשהמספרים בעלייה בשנים האחרונות.

בארץ המספרים נמוכים בהרבה. סטטיסטיקה מדויקת אין, אבל די לראות את רוב הקרנות בארץ שלא עוברות את השחקן הראשון ברחבה כדי להבין שהמספרים לא מתקרבים לאירופה. בעולם בו המצבים הנייחים הפכו לאחד הפקטורים המשמעותיים בדרך לניצחון, ישראל נותרה מאחור. זה לא שאנחנו סופגים יותר מהממוצע באירופה, אלא שאנחנו מנצלים את אותם מצבים בצורה פחותה, ולכן כשקבוצה ישראלית פוגשת יריבה אירופית זה נראה לפתע כמו כלי נשק סודי. זה גם יכול להסביר את הפער הגדל בין הכדורגל האירופי לישראלי בשנים האחרונות.

ניימאר בעוט בעיטה חופשית בקלאסיקו האחרון
בליגות הבכירות באירופה בין 40% ל-50% ממצבי ההבקעה מגיעים ממצבים נייחים, וכ-30% מהשערים שנכבשים מגיעים ממצבים נייחיםצילום: רויטרס

אם בעבר תרגילים במצבים נייחים הסתכמו בלא יותר מהרמה לרחבה או בעיטה ישירה -  כששיא התחכום היה הטעיה של שחקן שעובר מעל הכדור או מסירה לבעיטה - היום מדובר בתורת לחימה מפורטת, הגנתית והתקפית. קחו לדוגמה את תומר חמד, שבארץ היה פשוט עולה לנגוח כל מצב, ובברייטון משמש בחלק נכבד מתרגילי ההתקפה במצבים נייחים כחוסם של שחקן הגנה כששחקן אחורי מצטרף ומתפנה לנגיחה. חמד משמש כחוסם במעין פיק אנד רול מתוכנן היטב שכמוהו בקושי רואים בארץ. במצבים אחרים הוא רץ מתוך הרחבה החוצה בזמן ההרמה ומושך אתו את הבלם כדי ליצור חלל ברחבה לשחקן אחר.

המהפכה הגדולה בענף התרחשה לפני עשור בדיוק, בתחילת עונת 2005/6, אז וולטר זנגה שאימן את הכוכב האדום בלגרד וידע כמה המצבים הנייחים מסוכנים מעברו כשוער שוטט ברשת ומצא מאמרים שכתב כלכלן חובב כדורגל בשם ג'יאני ויאו. הפקיד המשועמם ניצל את הזמן המת במשרד כדי לשוחח בפורומים שונים באיטליה על ה"אני מאמין" שלו בקשר למצבים נייחים, ובהמשך כתב גם מאמרים מקצועיים. זנגה קרא בעיון, ושלח לוויאו מייל, וזה החזיר לו "תשריטים מדוייקים כאילו אנחנו מתכוננים ללוחמה ימית", כפי שהעיד זנגה בעצמו. וזה עבד כל כך טוב עד כי הכוכב האדום כבשה כ-50% מהשערים שלה ממצבים נייחים.

זנגה המשיך לעבוד עם ויאו כיועץ חיצוני מיוחד, עד שחזר לאיטליה ומונה למאמן קטניה לקראת סוף עונת 2008, אז הודיע לוויאו כי הגיע הזמן לסיים עם החלטורות בעולם הפיננסי ובעשור השישי לחייו להגשים את חלומו ולהפוך למאמן מן המניין. מאמן למצבים נייחים. הנשק הסודי של זנגה לא יכל להישאר סודי יותר לאחר שבכל משחק כבשה הקבוצה שער ממצב נייח. כבר במשחק הראשון שלו היא כבשה שני שערים מקרנות, ובשני המשחקים העוקבים כבשה שני שערי ניצחון ממצבים נייחים. הקבוצה שהיתה מתחת לקו האדום נשארה בליגה, כששער ההישרדות הגיע, איך לא, ממצב נייח.

והיה גם שער מול טורינו שהפך למיתולוגי ואת ויאו לכוכב. קטניה קיבלה כדור חופשי במרחק  של כ-23 מטר מהשער. ג'יאוזפה מסקרה עמד ליד הכדור וראה את השוער מסדר חומה. בשנייה שהשופט שרק לביצוע הבעיטה שישה שחקני קטאניה רצו לרחבה, ארבעה מהם יצרו חומה משל עצמם בין השוער לחומה שלו וחסמו לו עוד יותר את שדה הראייה. הגדיל לעשות ג'יאנויטו פלסמטי שהוריד את מכנסיו וחשף את אחוריו לשוער לרגע, ואז שחרר מסקרה את הכדור והשוער כמובן לא הספיק להגיב.

ויאו כאמור הפך לסנסציה, ובשנה שעברה הוא מונה למאמן המצבים הנייחים של מילאן. מאז הוא הספיק לכתוב כמה ספרים בנושא, המפורסם שבהם הוא "מצבים נייחים: החלוץ ששווה 15 גולים בעונה". אך זה כבר לא רק ויאו. קמו לו מתחרים רבים וטובים ברחבי אירופה, ולוח השרטוטים של התרגילים הנייחים בקבוצות ובנבחרות אירופה מזכיר הרבה יותר לוח תרגילים של כדורסל, עם תנועות פנימה והחוצה, חסימות והטעיות.

"גם חלוץ של 20 שערים בשנה יכול להיפצע, להיות מורחק וכן הלאה, מצבים נייחים יש בכל משחק", מסביר זנגה, "ועם הטקטיקה הנכונה אתה יכול לנצל אותם הרבה יותר ולגרום לשחקנים שמעולם לא כבשו לפני לכבוש בהם".

ויאו עצמו מסביר כי האסטרטגיה והטקטיקה האמיתיות במצבים נייחים הן התקפיות, וכי על ההגנה פחות רלוונטי לעבוד עד לרמות כאלה, אלא להמשיך ולהתאמן על שמירה אישית ואזורית, ולהמנע מחסימות בסיסיות. "רק לקרנות יש 4,830 אופציות שונות של תרגילים, איך אפשר להתגונן נגד מספר כזה? קבוצה מאומנת התקפית יכולה לעשות תרגיל אחר בכל קרן במשחק".

"במהלך המשחק יש טקטיקה ברורה, לכל שחקן יש את התפקיד שלו וזה דיי צפוי, קשה להפתיע", מסביר ואיו את החשיבות של מצבים נייחים, "במצב נייח שחקנים יוצאים מהעמדה שלהם, הרבה יותר קל לבלבל את היריב. חשוב להיות בלתי צפוי במצבים נייחים, ליצור מצגי שווא ולגרום ליריב לחשוב ולהיות מוכן למשהו אחד, ולבצע משהו אחר".

אז בעולם אם כן הפכו הבעיטות החופשיות לאמנות מלחמה של ממש. קבוצות עובדות במשך כל העונה על יצירת תרגילים והסחות דעת ספציפיות למצבים נייחים, עובדים על שחקנים שמשמשים כפיתוי להגנה לצאת אליהם ועוד אינספור מסכי עשן שבסופם הכדור נכנס לרשת. הבלגן המאורגן היטב הוא המלך של המצבים הנייחים, בעוד בארץ פשוט מאמינים בבלגן הרגיל, מקווים לטוב, נופלים שוב ושוב במצבים הנייחים מול קבוצות אירופיות ומנחמים את עצמנו שספגנו ממצב נייח.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ