"אני תמיד אמרתי, אם ה-11 הכי טובים יהיו ערבים, שזה יהיה ההרכב"

לצד עסקני ספורט שסבורים כי הכדורגל הוא המקום בו דו הקיום מתממש בצורה הטובה ביותר, קיימים שחקנים ערבים שטוענים לקיפוח ואפליה שהובילו אותם לשולי התודעה

דור בלך
דור בלך
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי לוזון נואם בכנס העוסק בשילוב יהודים וערבים בכדורגל
"תמיד תהיה הרגשת קיפוח אצל המגזר, אבל הכדורגל הוא המקום בו יש את הדו קיום הטוב ביותר במדינת ישראל", סיפר אבי לוזון צילום: המכללה האקדמית בית ברל

תמיד תהיה הרגשת קיפוח אצל המגזר, אבל הכדורגל הוא המקום בו יש את הדו קיום הטוב ביותר במדינת ישראל", סיפר אבי לוזון בכנס העוסק בשילוב יהודים וערבים בכדורגל שנערך בחסות עיתון "הארץ" במכללת בית ברל.

בכנס השתתף גם מנכ"ל מכבי חיפה היוצא איתמר צ'יזק שסיפר על הקשר המיוחד של קבוצתו לשער למגזר. "אני תמיד אמרתי, אם ה-11 הכי טובים יהיו ערבים, שזה יהיה ההרכב. ערבים מוסלמים נוצרים וצ'רכסים הם חלק בלתי נפרד מאיתנו ואנחנו אף נמנעים מלומר את המושג דו קיום כי זה חלק מהחיים שלנו, אולי לאנשים קשה להאמין, אבל זה כך. אני מאמין באמונה שלמה שדו קיום יכול לקרות כאן, ואם הכדורגל יהווה את הבסיס ואת הקשר - אדרבה. הלוואי ופוליטיקאים ילמדו מאיתנו".

אחרי עסקני הכדורגל השתתפו גם שחקני עבר והווה. זהאי ארמלי הסביר כי לדעתו "יש בעיה במנטליות, אצל כל הישראלים. כשאין שוויון, אין צדק. יש דו פרצופיות - פרצוף חמוד בפנים, ודברים שאומרים מאחורי הגב, גם ערבים על יהודים וגם יהודים על ערבים. אני נעלמתי מהתודעה בגלל היושר שלי, כולם שקרנים ורצו שאני אעוף. אנשים התעלמו ממני, לא מבקש פסל או כיכר על שמי - מבקש מגרשים לילדים, כי אני גדלתי בעוני. ברשויות גונבים אותנו. שחקני כדורגל הם סמל אמיתי לדו קיום. 

אייל לחמן, שזכה בגביע עם סכנין, היה קצת יותר אופטימי. "שחקנים ערבים מביאים אופי ונחישות, בגלל שיש בעיה במתקנים. אולי למרקם הסוציואקונומי יש השפעה לחיוב במובן הזה.  בכל מקרה חשוב לי להגיד שהשלום כבר כאן - זה מרגש לראות איך זה מתקיים במגרש כדורגל. בתוך העם, השלום מתקיים - הבעיה רק מלמעלה".

מאמן נבחרת הנוער, אלון חזן סיפר על שיתוף הפעולה המוצלח בין ערבים ליהודים בנבחרת שלו: "ביומיום של הכדורגל אין הפרדה בין יהודים וערבים. מי שיש לו אהבה למשחק, האפשרויות פתוחות עבור כולם. זה מצליח כי לומדים להכיר בני אדם, נוצרת קרבה שאין במקומות אחרים. מוצאים מכנה משותף. הכדורגל הוא חלק מהמדינה, אי אפשר לנתק את מה שקורה. כשנסחפים, הופכים את הכדורגל לפוליטי. כשאתה מתייחס במיוחד, אתה גורם לרגשי נחיתות אצל בן המיעוטים. צריך לתת יחס שווה לכולם, כדי לא לגרום נזק הפוך. הכל בא ונופל על חינוך, זה לא הממשלה. אנחנו מצליחים לנצח את החשד והפחד, ואז אתה רואה שאפשר לפתח דברים אחרים. יש בעיות של גזענות, אבל זה בכל מקום. הנכס הכי גדול זה להשאיר משהו בבני אדם, לא ניצחונות.

עידן ויצמן, ששיחק בעבר בסכנין, הסביר את המצב בחדר ההלבשה: "צריך לראות בשביל להבין את הדו קיום.  לא אהבתי את חברי הכנסת שהגיעו ליציעים. זה לא הספורט מייצר את המתיחות, זה בא מבחוץ". חזן חיזק את דבריו כשנזכר בימיו כשחקן. "בחדר ההלבשה כולם יחד, כולם חברים. הכדורגלנים הם לא כמו אלו שמחזיקים חבר ערבי שהם רואים פעם בשנה כדי להראות כמה הם נאורים. הערבים ששיחקו איתי הם חברים שלי ואין לי שום צורך להזכיר אותם במיוחד. הם בני בית אצלי, ואין שום הבדל בינם לבין החברים היהודים, לכן גם לא תשמעו אותי מדבר עליהם. זה לא יוצא דופן מבחינתי. אני מחנך את ילדיי שאדם הוא קודם כל אדם, לא דת או מוצא". 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ