בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את הדברים שעדיף לא לדעת, אנדי הרצוג גילה באלבניה

ההחמצות הרבות, הבעיות בהגנה, והגרוש שחסר ללירה עוד מהימים שהיו גרוש ולירה. נבחרת ישראל פתחה את ליגת האומות עם סוף מוכר, אבל גם עם כמה תקוות לעתיד טוב יותר

11תגובות
בירם כיאל, אתמול נגד אלבניה. ישראל הגיעה ליותר מצבים משהיתה יכולה לבקש, אבל לא מספיק כדי להבקיע
FLORION GOGA/רויטרס

1. יש נבחרות שמשחקות 90 דקות ובסופן מנצחות, ויש את ישראל, שמשחקת 45 דקות, מסיימת בתיקו, ובמחצית השנייה כבר מפסידה (1-0). באיצטדיון באלבסאן היו בשישי בערב כ-700 שוטרים, 5,000 אוהדים ועשרת אלפים ברחשים, שבאו בעיקר בשביל הזרקורים ופחות בשביל נבחרות ישראל ואלבניה שנפגשו במסגרת ליגת האומות. מי מהם שנכח במשחק או שניים בחייו התקשה להאמין למה שראו עיניו בדקה ה-41. ערן זהבי כבר עבר את תומאס סטרקושה, וכל שנותר לו הוא לבעוט את הכדור לשער, מלאכה מסובכת לרבים אך טריוויאלית עבורו. ואז משהו קרה. "שמעתי קליק", במלותיו של החלוץ שהשתהה ואיבד את ההזדמנות הטובה ביותר - ובדיעבד גם האחרונה - של נבחרת ישראל להבקיע באלבניה. אולי ב"קליק" הכוונה למה שנראה מבחוץ כמעשה כמעט שחצני.

כשההחמצה של זהבי הצטרפה לאלו שקדמו לה (מואנס דאבור ובירם כיאל), התקבלו שתי תחושות סותרות - שהשער של ישראל באוויר, ושאולי הוא כבר לא ירד לקרקע לעולם. הרי יש גבול להחמצות, אבל גם להזדמנויות שניתן לייצר מתוך הרכב שכזה. במחצית הראשונה היו לישראל פחות מצבים משהיא צריכה כדי להבקיע, אבל יותר משהיתה יכולה לבקש. המערך 2-3-5 שבחר אנדי הרצוג - עם שלישיית קישור חסרת ברק של בירם כיאל, ביברס נאתכו ודור פרץ - נועד בעיקר להגן על הבטן הרכה של הנבחרת, ההגנה, גם במחיר דמיון מוגבל. בסופו של דבר, דרכו של משחק, קרה ההפך: ההתקפה מצאה את הדרך לרחבה, ואילו להגנה נדמה שדבר כבר לא יעזור.

ההיכרות הקצרה של הרצוג עם השחקנים - הוא מונה לפני חמישה שבועות והעביר חמישה אימונים - לבטח לא משרתת אותו. ידע תמיד יכול להועיל, אבל יש דברים שעדיף לא לדעת. אחד מהם הוא שבמדינת ישראל כולה אין כרגע יותר מדי אנשים שיכולים למנוע ממישהו אחר להבקיע שער. תחזיקו חזק, ייתכן וההורים של הבלם שישראל צריכה עדיין לא הכירו.

עד שהאהבה תעשה את שלה, כל שנותר הוא להסתדר עם מה שיש, גם אם אין. המצאי לא מרשים ממילא - בטח לא כאשר לואי טהא, חאתם אלחמיד ושיר צדק פצועים, ואיתן טיבי פתח את העונה כאילו הוא החלוץ של היריבה ולא הבלם של מכבי תל אביב. ההחלטה לפתוח עם שלושה בלמים היתה ניסיון להחליף את האיכות בכמות, אבל מסתבר שזה לא עובד ככה. ניסו קפילוטו ועאיד חבשי רשמו הופעת בכורה לצד שרן ייני, אבל לפחות במקרה של הראשון כנראה שיש חלומות שמוטב שלא יתגשמו. טעות קשה שלו בדקה השביעית היתה עולה לנבחרת בספיגה מוקדמת אלמלא גיא חיימוב. נוספת בדקה ה-55 כבר עלתה בשער. פעמים רבות ניסתה הנבחרת להתחיל התקפה בהנעת כדור מאחורה, רק כדי לוותר על כל הרעיון ולהסתפק בבעיטת שוער. כשבחרה באפשרות השנייה, הכדורים הלכו בעיקר לספסל האלבני הסמוך. במו רגליה החזירה ההגנה הישראלית את כריסטיאן פאנוצ'י, מאמן אלבניה, לימיו כשחקן פעיל.

תקציר המשחק בין אלבניה לישראל - דלג

חיימוב היה מנקודות האור של הנבחרת, האיש שמנע את חפירת הבור במחצית הראשונה ואת העמקתו בשנייה. עם או בלי קשר - אבל כנראה שעם - הוא היה הראשון שניגש לדבר עם התקשורת בסיום המשחק. המיקס-זון הוא מסלול הדוגמנות של עולם הכדורגל, ובו מחויבים השחקנים לצעוד בדרכם מחדר ההלבשה אל האוטובוס. מי שרוצה עוצר לדבר, וחלק ממי שלא - מדבר בכל זאת כי מכריחים אותו. עודף כוחות האבטחה במקום העניק לכל תחושה של הארכת מעצר ולא של שיח פתוח עם התקשורת.

"כמובן שיש הרגשה טובה באופן אישי, אבל מבאס להפסיד במשחק שלא הגיע לנו להפסיד בו", אמר חיימוב, "היינו טובים בחצי הראשון, הגענו למצבים, והיה חסר לנו את הגרוש ללירה כמו שאומרים. נלמד מזה". עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שישראל מצאה את הגרוש ללירה, שהיא עדיין קוראת לזה גרוש ולירה. מול אלבניה הסתבר שהגרוש לא נמצא בשער, שכן זה בכל זאת נגמר בהפסד, אבל משהו בכל זאת נמצא שם; הקיץ המוזר של הפועל באר שבע הסתיים כך שאריאל הרוש נכנס לכפפות של חיימוב. המשחק הראשון של הנבחרת הסתיים כך שחיימוב נכנס לאלו של הרוש.

2. 70 שניות לתוך המחצית השנייה התיישב זהבי על הדשא וסימן על חילוף. פציעה והחמצה שאין שנייה לה סיימו את הקאמבק שלו בטעם חמוץ, אבל הרע היה עוד לפני כולם. תומר חמד החליף את זהבי - לכאורה חלוץ במקום חלוץ - אך בפועל ההרכב של ישראל הפך סטטי מדי עם עוד שחקן שצריך לקבל את הכדור לרגל מבלי שיהיה מאחוריו מישהו שמסוגל לתת לו אותו. רגעי היוזמה מהמחצית הראשונה נעלמו כלא היו, ולאלבנים הספיקו תשע דקות של לחץ על הדוושה כדי להגיע למספר הזדמנויות ולהבקיע שער אחד. הרצוג, שעמד בקצהו של מסלול הרקורטן שהקיף את האיצטדיון, הניח את ידיו על המותניים וחשב. וחשב. וחשב. הוא המתין עוד רבע שעה אחרי השער של טאולנט ג'אקה לפני שביצע את השינוי ההכרחי. הפעם, וכנראה גם בפעמים הבאות, ההכרח הוא בחור בן 19 מפתח תקוה עם הרגליים הכי מהירות שהכדורגל הישראלי ייצר מאז יוסי בניון.

אנדי הרצוג, אתמול באלבסאן. חושב, וחושב, וחושב
FLORION GOGA/רויטרס

חיימוב עזב את אזור הראיונות, ואת מקומו תפס סולומון, על פניו חתימת זקן שהוא עדיין לא יודע לגמרי איך לגלח. "זה חלום ילדות שלי", הוא אומר על הופעת הבכורה בנבחרת, ואם כך הוא כנראה חלם עליה רק לפני שבוע. ב-20 הדקות שהעביר על המגרש סיפק סולומון תקווה ותחושת פספוס גם יחד. תקווה למה שיכול יהיה לעשות אם יהיו לו 90 דקות, ופספוס על כך שלא היתה לו שעה וחצי כבר אמש. גם אם ההתרגשות ניכרה עליו וחלק מהפעולות לא היו מספיק מדויקות, לסולומון יש קסם ברגליים, משהו שהנבחרת לא יכולה להרשות לעצמה להשאיר בצד. מי יודע - אם ישלחו יד ויבדקו, אולי יגלו שבכיס שלו נמצא אותו גרוש מדובר. בנגיעה הראשונה שלו הוא סובב כדור קרן לקורה של סטרקושה, ובבאות הצליח לכל הפחות לקרב את הכדור לרחבה.

סולומון עדיין מביט על הנבחרת מעט מהצד, דבר מובן כשמחברים את מה שנראה כביישנות טבעית עם הראשוניות של כל העסק מבחינתו. כשנשאל מה אמרו השחקנים לזהבי אחרי ההחמצה במחצית הראשונה, הוא מתנצל, אבל אין לו מושג. "אני לא יודע מה אמרו, לא הייתי שם", הוא מספר. כדי לעבור את היריב הוא צריך כדור. את התקשורת הוא עבר גם בלעדיו.

3. הפנים של אנשי הנבחרת חמוצות; בקרבת האוטובוס שלוקח אותם מאלבסאן בחזרה לטיראנה, בכניסה למלון ולבטח גם במטוס שיעשה הערב את הדרך לצפון אירלנד. משחק הידידות ביום שלישי יכול היה להיות האפטר-פארטי המושלם, לו רק היתה מסיבה קודם לכן.

דור פרץ מוביל את הכדור מול אלסייד היסאי. פסל רומי שבמקרה נולד בישראל
FLORION GOGA/רויטרס

ובכל זאת, גם אם זה נגמר בהפסד, היו רגעים במחצית הראשונה במהלכם נראה שיש סיכוי למשהו טוב יותר בעתיד. ניכר כי זמן העבודה הקצר ביחד לא הקל על השחקנים להתרגל למערך החדש, אבל גם שהצורה הזו יכולה להיות הפיתרון, בהינתן כיוונים עדינים; טאלב טוואטחה הצדיק את היתרונות של שיטת שלושת הבלמים עם תמיכה התקפית נאה בשמאל, וזהבי ודאבור עוד יעשו טוב ביחד.

ויש את דור פרץ, שנראה כאילו הוא גדול על המשחק כולו. הוא בנוי כמו פסל רומי שבמקרה נולד בישראל, ולפרקים הוא היה חזק מדי אפילו עבור האלבנים. אחד מהם ניסה לעצור אותו כשתפס במכנסיו, אבל פרץ המשיך כרגיל למרות שהפך בעל כורחו לגרר אנושי. הוא הוביל את הנבחרת בתיקולים וחטיפות, ובמדדים נוספים שאין להם אישור מספרי. הבנאליות המסוימת של הקישור "הכריחה" את פרץ לצאת מעורו כקשר אחורי קלאסי ולהפוך לשחקן שמתקרב יותר לרחבת היריב. זה מרשים ברמה האישית, אבל ברמה הקבוצתית מהדהד את החסך במישהו שזו הגדרת התפקיד המקורית שלו. גם פרץ, כמו חיימוב וסולומון, נצמד לקלישאת ה"אני מאושר על ההופעה האישית שלי, אבל מאוכזב על התוצאה". ובמקום בו האכזבה היא גזרת גורל, גם אושר נקודתי הוא משהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#