שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

איל ברקוביץ': השחקן שהיה שם למעלה, בטופ העולמי

לברקוביץ' היו הרבה חסרונות, אבל המסירה שלו היתה מלאכת מחשבת, מעשה אמנות ברמה של הגדולים בעולם - אז והיום. אלון עידן על המקום השני בדרוג 71 הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איל ברקוביץ'. קוורטרבק מחונן של כדורגל
איל ברקוביץ'. קוורטרבק מחונן של כדורגלצילום: מוטי קמחי

איל ברקוביץ' הוא גדול השחקנים הישראלים לא בגלל הקבוצות שבהן שיחק (בניון לוקח), לא בגלל ההישגים אליהם הגיע (רוזנטל לפניו), גם לא בגלל שירותו המסור בנבחרת (שבשלב מסוים ייחל לכישלונה). ברקוביץ' הוא גדול השחקנים הישראלים משום שהיתה לו תכונה אחת חשובה שהיתה ברמה של טופ עולמי - ראיית משחק. ברקוביץ' היה מהמוסרים הגדולים באירופה.

פרויקט מיוחד | 71 הכדורגלנים הגדולים בתולדות המדינה

אמנון הררי על יוסי בניון | עוזי דן על מוטל'ה שפיגלר | רון עמיקם על אלי אוחנה | ניר צדוק על ערן זהבי | עירד צפריר על חיים רביבו | שלומי ברזל על אורי מלמיליאן | אבי מלר על רוני רוזנטל | לרשימה המלאה | יוסי בניון סוגר ת'פינה

במונחים של מסירה הוא לא נפל מזידאן או קאנטונה אז או מצ'אבי ואינייסטה בהמשך

אף תכונה של יוסי בניון לא היתה ברמה של טופ עולמי. הוא היה שחקן משלים עם דריבל טוב, מסירה לא רעה ובעיטה די חלשה. לחיים רביבו היתה בעיטה נהדרת ודריבל מצוין בסטנדרטים ישראלים, אבל בהשוואה לשחקנים כמו רונאלדיניו, ריבאלדו או מסי - הוא היה בינוני לגמרי. אלי אוחנה היה חלוץ מוכשר מאוד - ובמונחים חברתיים פורץ דרך (יחד עם אורי מלמיליאן) - אבל לא מהיר ולא חזק מספיק כדי להיות בטופ של אירופה.

לברקוביץ' היו הרבה חסרונות (לא רק אישיותיים): הוא לא היה מהיר, לא חזק, לא דריבליסט, לא גולר, לא עושה הגנה. אבל המסירה שלו, והיא בלבד, היתה מלאכת מחשבת, מעשה אמנות ברמה של הגדולים בעולם - אז והיום. ברקוביץ' היה רואה את המגרש ואת השחקנים המונחים עליו כאילו שיחק בפלייסטיישן. היכולת שלו להבין בכל רגע נתון את מצב העניינים ותוך חלקיק שנייה לשגר את המסירה בדיוק כירורגי, תוך שהוא לוקח בחשבון את המהירות וזווית התזוזה של השחקן אליו מיועד הכדור - הפכה אותו למעין קוורטרבק מחונן של כדורגל. 

אייל ברקוביץ', מלמד את בניון כמה טריקים באימון הנבחרת
אייל ברקוביץ', מלמד את בניון כמה טריקים באימון הנבחרת צילום: ניר קידר

בניגוד לבניון ורביבו למשל, ברקוביץ' מעולם לא היה שחקן משלים, לא היה שחקן כנף, ולא היה שחקן שיכול להיעלם לדקות ארוכות עד שנזכרים שהוא בעצם על הדשא. ברקוביץ' היה המנוע של כל הקבוצות בהן שיחק. הוא דרש את הכדור, הוא קיבל את הכדור, הוא מסר את הכדור - הוא היה "עושה משחק" במובן של מי שבאמת עושה את המשחק, כלומר: שבלעדיו המשחק נתקע, הופך שבלוני, סתמי, חסר תכלית. 

במונחים של מסירה הוא לא נפל מזידאן או קאנטונה אז או מצ'אבי ואינייסטה בהמשך. ואם כבר צ'אבי ואינייסטה: ברקוביץ' הוא אולי, רק אולי, השחקן הישראלי היחיד שעשוי היה לשחק בברצלונה של פפ גווארדיולה. הטיקי טאקה המפורסם, התנועה הבלתי פוסקת, הבנת המשחק העילאית - זאת היתה מהות הכדורגל של ברקוביץ'. לא כוח, לא אתלטיות, לא מהירות - מסירה, תזוזה, מסירה, תזוזה, מסירה, גול.

וזה נכון, לפעמים הוא בלתי נסבל, הגאון כדורגל הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ