לצאת מהאיצטדיון הפרטי בסלון ולפגוש את השחקנים מסופרגול

באותו היום כנראה שהייתי עסוקה בדברים אחרים, כי את הפרטים של מה שקרה נאלצתי להשלים עם אחי הגדול. ילד שנכנס בפעם הראשונה לאיצטדיון כדורגל חוטף סחרחורת. הפעם הראשונה שלי | פרויקט מיוחד לפתיחת העונה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: איור: דורון פלם
דור שאלתיאל
דור שאלתיאל

"מגיל קטן תמיד אמרו לי 'אין לך ברירה', לאן שלא תלך זה ילווה אותך", שר הקהל הירושלמי, ובמקרה שלי באמת לא היתה לי ברירה. כבת יחידה אחרי שני בנים, האחים הגדולים היו נוסעים עם אבא שלי למשחקים, ואני הייתי נשארת עם אמא בבית ומחכה שיחזרו. בכל פעם הייתי יושבת על הרצפה מול הטלוויזיה, עטופה בצעיפים ומביאה דגלים לסלון - הופכת אותו לאיצטדיון קטן משלי. מאז שאני זוכרת את עצמי בית"ר ירושלים היתה איתי, ובשלב מסוים הבינו בבית שהשיגעון לא פסח עליי. המחשבה על ילדה שתפתח תחביבים שונים משל אחיה הגדולים התפוגגה במהירות. הילדה רוצה בית"ר.

פותחים עונה עם "ספורט הארץ": הפעם הראשונה שלי: פרויקט מיוחד לפתיחת העונה | המדריך המקוצר לעונת ליגת העל | 14 שחקנים שמספרים את סיפורה של הליגה | בעיני המתבונן: הוראות שידור אחרונות | השבוע לפני 22 שנה: הדוגמן מנבחרת הולנד ג'ון "דה בלוף"

גביע המדינה ב-2008 בידיים של גרשון, פרס ובנאדו
גביע המדינה ב-2008 בידיים של גרשון, פרס ובנאדוצילום: ניר קידר

רק כשהתבגרתי אבא שלי סופסוף הסכים לקחת אותי לראות משחק. בעונת 2007/08 היתה אווירה טובה בירושלים. הלכנו יחד לרבע גמר גביע המדינה מול הפועל כפר סבא בטדי. לכאורה העלייה לחצי הגמר היתה בכיס, אבל אחרי שהובלנו 0:2 במחצית הראשונה, כפר סבא החליטה שהיא לא מוותרת והשוותה. חמש דקות לפני תוספת זמן, בדרך להארכה, הגיע יואב זיו וסגר 2:3 שהעלה אותנו לחצי הגמר. ומה מרגישה הילדה שבתוך כל זה? באותו היום כנראה שהייתי עסוקה בדברים אחרים לגמרי, כי את הפרטים המדויקים של מה שקרה נאלצתי להשלים עם אחי הגדול. ילד שנכנס בפעם הראשונה לאיצטדיון כדורגל חוטף סחרחורת. פתאום כל מה שראית ושמעת בטלוויזיה חי לידך. אלפי אנשים, רחשים, קולות. כר דשא ענק וירוק, ופלורסנט מסנוור. השחקנים שהתרגלת לראות על המסך ובקלפים של סופרגול בהפסקות בבית הספר נמצאים במרחק של כמה מטרים.

לפני המשחק, בהכנות ובנסיעה מתנהלת בדיקה בלתי פוסקת שיש עליך כל אביזר עידוד אפשרי, שחלילה לא תשכח משהו בבית. עד היום העלייה לירושלים מצריכה ממני לוודא שיש עליי צעיף, כובע, כמה שכבות של חולצות ומתחת לכל זה לב שפועם חזק בלי שליטה. גם עכשיו כל כניסה לטדי מרגשת אותי כאילו זאת הפעם הראשונה. לחכות בסבלנות בבידוק ובכניסה ואז למהר כמה שיותר להגיע ליציע, אל הדשא שמתגלה מולי לאט-לאט והאדים שיוצאים מהפה בכל נשיפה לאוויר. כי בטדי תמיד קר. השירה של ההמנון על ידי כל הקהל, החיוכים, העידוד. השאגה הענקית הזאת של איצטדיון שלם כשהכדור מוצא את הרשת. כל עונה גורמת לי להתרגש מחדש.

עוד כתבות בפרויקט: איתי מאירסון | חמי אוזן | לאה גורליק ריגר | ניר צדוק | עוזי דן | עירד צפריר | ערן לאור | שאול אדר | תמיר כהן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ