מה גורם לילד בן 8 להתאהב בקבוצה הכי מושמצת בארץ?

דני נוימן כבש שער מקרן בנגיחה לאחור. ג'ימי טורק בישל שער מעורר מחלוקת למוריס ז'אנו. אבל מה שאני זוכר מאותן שעות בבלומפילד הוא שהבנתי מי אני. או מי אני רוצה להיות. הפעם הראשונה שלי | פרויקט מיוחד לפתיחת העונה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בית"ר
חמי אוזן
חמי אוזן

מה הופך אדם מסוים לאוהד של קבוצת כדורגל מסוימת? זו בהחלט שאלה שאמורה להטריד את מומחי הנפש והחברה. כאשר אדם הולך לפסיכולוג הוא מדבר בדרך כלל על אמא שלו, על אבא שלו, על החברים שלו, על האשה שלו, על השכונה בה גדל, על המקום בו הוא מתגורר, על החברה בה הוא עובד. אבל איכשהו הנושא הזה, שלוקח לו 50% מהיום - קבוצת הכדורגל שהוא אוהד - נשאר מחוץ לספה.

במקרה שלנו השאלה הרבה יותר ספציפית, ועבור קוראי עיתון הארץ היא גם הרבה יותר קשה. איך הופכים להיות אוהד בית"ר ירושלים - הקבוצה הכי מושמצת בישראל. איך ילד בן 8, שהקבוצה ביישוב בו הוא גדל (יהוד) זכתה לא מזמן בגביע, מגיע למשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב בעונת 1983/84, והופך להיות צהוב מאז ולתמיד. מה לו ולעיר הבירה? מה הקשר בינו לבין אלפי האנשים שלא הכיר קודם לכן? מדוע שלא יזדהה עם העיר שבה הוא חי? מדוע מרגע זה הוא ירגיש שייך לעם הזה יותר מכל עם אחר אליו הוא מחובר? ועוד בגיל 8 לעזאזל.  

אבא שלו רצה שיהיה אוהד מכבי תל אביב, בבית הספר רצו שיילך אחרי הפועל יהוד או הפועל תל אביב, אבל הוא חיפש משהו נוסף

כאן בדיוק מגיע הקטע הזה שהפסיכולוג אמור להסביר. או הסוציולוג. כי אותו ילד היה בהרבה משחקי כדורגל קודם לכן. אבא שלו רצה שיהיה אוהד מכבי תל אביב כמוהו וכמו רוב המשפחה, בבית הספר רצו שיילך אחרי הפועל יהוד או הפועל תל אביב, אבל הוא חיפש משהו נוסף בכדורגל. הוא חיפש זהות. שורשים. מהות. קשר למי שהוא באמת, למה שהוא באמת. אולי זה קשור לכך שאחיו, ימק"אי בדם, תמיד איים עליו שהוא יפסיק לקחת אותו למשחקים כי הוא כל הזמן מסתכל על הקהל במקום על המגרש. מה אולי? בטוח.

ככה, בכל מקרה, אני הפכתי להיות אוהד בית"ר ירושלים. יש לי הרבה מאוד זיכרונות כדורגל לפני כן - מגמר הגביע של יהוד, מהדרבים של תחילת האייטיז - אבל אף אחד לא ברור כל כך כמו השבת ההיא שבה הפכתי להיות אוהד בית"ר בעונת 83/84. ניצחנו 2:3 את הפועל, אותה בכלל לא שנאתי אז. דני נוימן כבש שער מקרן, עם נגיחה לאחור. ג'ימי טורק בישל שער מעורר מחלוקת למוריס ז'אנו. אבל מה שאני זוכר באמת מאותן שעות בבלומפילד הוא שהבנתי מי אני. או מי אני רוצה להיות. או מי אני מתחת לכל הקליפות.

אוהד בית"ר. הזהות שמסתתרת מתחת לכל הקליפות
אוהד בית"ר. מה מסתתר מתחת לכל הקליפות? צילום: ניר קידר

אדם שנדלק על עדר האוהדים האלה שלא מוכנים שאיש יאמר להם מה להיות, או איך להיות. אדם שלא אוהב שלא מקבלים אותו איך שהוא; שמוציא אצבע משולשת לכל מי שמבקש ממנו להתיישר לפי הדרך הנכונה כביכול, דרך של מישהו אחר. עם אוהדים שבאו מלמטה, אבל יודעים שעם מלמיליאן הם יגמרו בסוף למעלה. כי ככל שתבוזו לנו יותר, כך נאהב את עצמנו יותר.

ישבתי אז איתם בשער 12, ואת שמחת הכדורגל שייחודית רק להם, הם הטמיעו בי עד היום. הילד הזה גר היום בתל אביב. הוא היה בגמר מונדיאל, בגמר צ'מפיונס, אבל איכשהו הוא תמיד נשאר איתם שם בבלומפילד.

חמי אוזן הוא עיתונאי ערוץ הספורט

עוד כתבות בפרויקט: איתי מאירסון | דור שאלתיאל | לאה גורליק ריגר | ניר צדוק | עוזי דן | עירד צפריר | ערן לאור | שאול אדר | תמיר כהן

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ