שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עד שישחק ערבי בבית"ר ירושלים

79 שנים, ובמועדון הירושלמי טרם שיחק כדורגלן ערבי. הגיע הזמן לעשות סוף להדרה, אך גם להבין את הסיבות לה. פרויקט מיוחד של "ספורט הארץ"

יואב בורוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחקני בית"ר ירושלים בעונה שעברה. לא תמצאו שם כדורגלן שמייצג מגזר המרכיב 40% מאוכלוסיית עיר הבירהצילום: ניר קידר
יואב בורוביץ

מסתבר שהיה פעם כדורגלן ערבי בבית"ר ירושלים, שחקן אימונים במשך כשנה־שנתיים בתחילת שנות ה־70'. אלה שראו אותו מדווחים על כישרון גדול למדי, למרות שלא הופיע במשחק רשמי. מסתבר כי שחקן האימונים לשעבר הוא אדם ידוע בתחום התרבות. כאשר ביקשתי  התייחסות לתקופתו במועדון, הוא ענה: "אני מבקש מכם לא להתייחס לזה. אני חי במקום שיכולים לעשות לי צרות גדולות אם יידעו שהייתי פעם בבית"ר ירושלים. זה ממש מסכן אותי".

מאז אותו שחקן אימונים, לא דרכה בבית"ר ירושלים כף רגלו של שחקן ערבי. זאת, בעיר שבה כ־40% מהתושבים הם ערבים, כ־300 אלף איש. כספי הארנונה שלהם הושקעו בבניית ושיפוץ איצטדיון טדי, בעלות של עשרות ומאות מיליוני שקלים. ראש העיר שלהם, ניר ברקת, היה עסוק לא מעט בענייני בית"ר — בניסיונות להצילה ולמצוא לה משקיעים, וגם בתמיכות מסוגים שונים. למרות זאת, הערבים מודרים הלכה למעשה ממועדון הכדורגל הגדול ביותר בבירת ישראל. לשון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מציין כי "לא יפלה מעסיק בין עובדים או בין דורשי עבודה מחמת גזעם, דתם, לאומיותם... הרשעה בעבירה זו דינה עונש מאסר או קנס פלילי". בית"ר ירושלים קיימת 79 שנים; עד עצם היום הזה איש מראשיה לא הועמד לדין.

בשבוע האחרון, בעקבות פניית "ספורט הארץ", החלה נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה לבדוק האם יש להעמיד את בית"ר לדין, ונעדכן אם יהיו התפתחויות. אך מה עם המועדון עצמו? מה חושבים אנשיו? האם נראה להם תקין שעד היום לא צורף לקבוצה אפילו ערבי אחד? האם זה נראה תקין לאוהדים? האם זה נראה תקין לעיריית ירושלים? האם ההתאחדות לכדורגל, הגוף המושל בכדורגל הישראלי, מוכנה להמשיך לתת לבית"ר להיות הלכה למעשה מודרת בפני הציבור הערבי? ומה בקשר לאופ"א, שטוענת תחת כל עץ רענן כי היא "נלחמת בגזענות". איך היא מאפשרת לבית"ר להמשיך לשחק בליגה הישראלית ואף להשתתף במפעלים האירופיים? ומה בדבר מועצת ההימורים בספורט, שמעבירה כספים להתאחדות ובאמצעותה לבית"ר — האם הדרת מיעוט כה מהותי במדינה אינו פוסל את הקבוצה מלקבל כספי ציבור?

ומה בעניין הציבור הערבי בישראל, האם הוא החליט להילחם בתופעה? האם ערבים בכלל רוצים או מוכנים לשחק בבית"ר? ואיפה התקשורת? האם היא תמשיך לסקר את בית"ר כאילו היא קבוצה כיתר הקבוצות?

אוהדי בית"ר ירושלים. הכדורגל והספורט הישראלי כמנהגם נוהגיםצילום: ניר קידר

את כל הסוגיות הללו ננסה לבדוק בסדרת כתבות. בינתיים רק נשאיר אתכם עם סיטואציה היפותטית למחשבה: דמיינו קבוצה באירופה, נאמר מועדון כדורגל אנגלי, איטלקי או צרפתי, שבכל שנות קיומו לא העסיק כדורגלן שחום עור, או שחקן יהודי או אסייתי. דמיינו שנציג הבעלים של אותו מועדון אומר כי "לא נביא שחקן שחור/יהודי/אסייתי כדי לא להתגרות בקהל", או שמאמן הקבוצה יאמר כי "זה לא הזמן לצרף שחקן שחור/יהודי/אסייתי כי זה היה יוצר מתיחויות וגורם לנזקים הרבה יותר גדולים. גם אם היה שחקן שמתאים לי מבחינה מקצועית, לא הייתי מביא אותו".

אם דברים כאלה היו נאמרים, הכל היה ממשיך בשקט? האם ההתאחדויות לכדורגל באותן מדינות היו מאפשרות לאותה קבוצה להמשיך לפעול כפי שהיא פועלת — בהדרה של מגזר שלם מהאוכלוסיה? האם מדינת ישראל לא היתה נזעקת לו נמנע מועדון אירופי מהעסקת יהודים באופן מוצהר? סביר מאוד להניח שלא. מן הסתם, מצב כזה — של הדרה עקבית ורבת שנים של מגזר מסוים מקבוצת כדורגל מסוימת — אפילו אינו קיים ב־2015. אצלנו בישראל זה עדיין קיים, והמדינה כמנהגה נוהגת; והכדורגל והספורט הישראלי כמנהגם נוהגים.

אז החלטנו לנסות לעשות לזה סוף, אבל מבלי להתעלם מכל הגורמים שמאפשרים היתכנות של מצב כזה — לרבות המגזר הערבי. לכן ננסה לבחון את הרקע וכל ההיבטים של סוגיית בית"ר ירושלים ואי העסקת כדורגלנים ערבים.

זאת, גם בגלל שאי שם נמצא אדם מפורסם, מכובד ורב פעלים בן 70, שמתחנן לא לפרסם את שמו בהקשר של בית"ר, למרות שהתאמן שם במשך תקופה לא קצרה. "היו לי אז חברים יהודים, ולא חשבתי שיש משהו לא בסדר במה שאני עושה. ממש לא. אבל היום בית"ר ירושלים מזוהה עם כזו גזענות ושנאת ערבים, שאם אתה מפרסם את השם שלי בהקשר שלה אני ממש נמצא בסכנה. אבל זה נכון שפעם הייתי עם בית"ר ולבשתי את החולצה שלה. הייתי ילד, וזה היה מזמן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ